בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שכנים

לפחות ליומיים: בגדאד תהפוך למלכת הכיתה

מחסומים, עוצר וחבלנים שוב ממלאים את בגדאד, אך הפעם לשם שינוי מסיבות טובות: ועידת הפסגה הערבית מתכנסת בעיראק בתקווה להחזירה אל החיק הערבי

2תגובות

את סוף השבוע הקרוב מוטב שלא לבלות בבגדאד. מאתמול "נכבשה" העיר על ידי כוחות הביטחון העיראקיים: הפקידים במשרדי הממשלה והמורים בבתי הספר נדרשו שלא להופיע לעבודה עד 1 באפריל; על כל הרחובות המובילים לבתי המלון הגדולים שרתון ומרידיאן מוטל עוצר; לאורך הרחובות הראשיים הוקמו מחסומי משטרה; חל איסור חמור להשתמש באופנועים או בריקשות ממונעות, וחבלני הצבא בודקים באופן אקראי מכוניות נוסעים רגילות, כדי לאתר ניסיונות חבלה.

מיום חמישי הקרוב ועד סוף השבוע תחגוג עיראק את אחד האירועים המשמעותיים בתולדותיה, אחרי שחרורה מהכיבוש האמריקאי. לראשונה תתקיים בה ועידת הפסגה הערבית, לאחר שבמשך שנים התייחסו אליה רוב מדינות ערב כאל "נטע זר", שלוחה איראנית, ובעיקר מוקד לטרור שמוטב להתרחק ממנו. במשך יומיים תהיה עיראק מלכת הכיתה הערבית. מנהיגי מדינות ערב - רובם, לא כולם - יבואו אליה כדי לדון בעיקר בנעשה במדינה השכנה, סוריה, וכדי לנסות להכניסה אל החיק הערבי ולשחררה מהחיבוק האיראני. לפי ההערכות בעיראק, רק אבטחת האישים וההיערכות לוועידה עלתה כ-500 מיליון דולר, מחיר אדיר בעבור מלכות בת יומיים.

החלטות גורליות לא צפויות להתקבל בוועידת הפסגה, במיוחד כאשר יום אחד לאחר נעילתה תתקיים באיסטנבול ועידת המדינות הידידותיות לסוריה, שינסו להגיע להסכמה על הטלת סנקציות נוספות על המדינה, אולי ניתוק היחסים הדיפלומטיים אתה ואולי גם הקמת "אזורי ביטחון" בשטחה. הקמת אזורי ביטחון תחייב התערבות צבאית והחלטה מעשית על חימוש הצבא הסורי החופשי, שביקש בשבוע שעבר סיוע דחוף לנוכח הידלדלות מלאי התחמושת שברשותו.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

אבל ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מלכי, רואה בעצם קיומה של ועידת הפסגה בארצו הזדמנות חשובה להעלות את עיראק על סדר היום הערבי והבינלאומי, אחרי שכמעט "נשכחה" עם יציאת אחרוני החיילים האמריקאים. לצורך זה הוא החל במסע של מחוות כלפי מדינות ערביות, שאיימו כי לא ישתתפו בוועידה.

עם מצרים הוא חתם על הסכם להשבת כספים שעיראק חייבת לפועלים מצרים, שעבדו בעיראק בתקופת סדאם חוסיין ועדיין לא קיבלו את משכורותיהם. הוא הסכים להעניק היתר טיסה ונחיתה לחברת התעופה הלאומית של כוויית, אבל חשוב מכך - לשלם 300 מיליון דולר בעבור נזקי הכיבוש העיראקי בכוויית ב-1990 (בתמורה ויתרה כוויית על חוב של מיליארד ו-200 מיליון דולר). לסעודיה הבטיח לנסות להמיר את עונש המוות שהוטל על אזרחים סעודים שנכלאו בעיראק, והוא גם הצהיר שמדינות לא ערביות, כמו טורקיה ואיראן, לא יוזמנו לוועידה, בניגוד לוועידות קודמות. טורקיה איננה מפריעה למתכנסים, אבל איראן היא דגל אדום, גם בשל המחלוקות שלה עם כמה ממדינות המפרץ, אך בעיקר עקב מדיניותה ביחס לסוריה.

כל הצעדים הללו עדיין אינם משחררים את עיראק מהתלות באיראן, שותפת הסחר החשובה ביותר שלה (היקף סחר של 8-10 מיליארד דולר בשנה). זוהי תלות הדדית, שכן דרך עיראק מצליחה איראן לייבא סחורות, בנזין וחלקי חילוף, באמצעות חברות קש שנפתחות במדינה על ידי אזרחים איראנים. אלה רוכשים את המוצרים באופן חוקי במדינות המפרץ, הסחורות מועברות לעיראק, וממנה מוברחות באמצעות רשתות מבריחים לאיראן.

המודיעין האמריקאי חושד שעיראק גם מתירה למטוסים איראניים הנושאים נשק לסוריה לעבור בשטחה. בגדאד הכחישה נמרצות את ההאשמה הזאת, אבל כשהממשל האמריקאי דרש ממנה להנחית את המטוסים האיראניים החשודים בשטחה, סירבה. בה בעת, עיראק משמשת שטח מעבר לנשק המיועד למורדים בסוריה: ראשי שבטים סוניים בצפון מערב המדינה אוספים נשק ותחמושת, שאותם הם מבריחים דרך הגבול הארוך עם סוריה אל מוקדי המרי.

הלחץ החיצוני, האמריקאי והערבי, על עיראק, הוא רק חלק מן הבעיה של המדינה שעדיין מתקשה למנוע פעולות טרור. בכלי התקשורת בעיראק אפשר למצוא מדי יום סיפורים על מטעני חבלה שפורקו, אזרחים שנחטפו ו/או נרצחו על רקע פוליטי - לבד מן האירועים הגדולים של פיגועי תופת שבהם נהרגים עשרות. נגד אל-מלכי הועלו האשמות על הלבנת כספים, יחסיו עם הכורדים על סף משבר חמור, בעקבות החלטתם שלא להסגיר לידי הממשלה את טארק אל-האשמי, סגן הנשיא שאותו מאשים אל-מלכי בייזום פעולות טרור, ואשר נמלט לחבל הכורדי.

מתנגדיו של אל-מאלכי מכנים אותו דיקטטור. ולמרות זאת, אין לאופוזיציה בעיראק די כוח כדי לסלקו, ונראה כי הן לארצות הברית והן לאיראן אין גם אינטרס לסלקו. הוא כנראה היחיד בשלב זה שיכול עדיין גם לנווט את עיראק בין מערכות הלחצים, וגם לשמור על אחדות המדינה שמחוברת בתפרים רופפים. לא דמוקרט גדול, אבל לפחות איננו רוצח את אזרחיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו