בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות אחזקת הפלייסטיישן

תערוכת משחקי וידיאו חדשה בארה"ב מבקשת להוכיח כי הם בעלי ערך תרבותי והיסטורי

3תגובות

אחרי שמרסל דושאן שלח לתערוכה בגלריה אסלת שירותים בתור מיצג מוזיאוני, נראה היה שהקווים נחצו לעד - כל דבר יכול להפוך כעת לשכן מכובד של מונה ליזה - כולל משחק הפק-מן. כך שזה לא ממש הפתיע כשהסמיתסוניאן, מוזיאון האמנות האמריקאי בוושינגטון, הודיע על פתיחת תערוכה בשם "אמנות משחקי הווידאו", בכיכובם של פק-מן, "האחים מריו" ו"האגדה של זלדה". מ"סמיתסוניאן" התערוכה תמשיך לנדוד למוזיאונים אחרים בארה"ב, ותנסה להוכיח לספקנים שמשחקי וידאו יכולים להיחשב למדיום אמנותי.

אוצר התערוכה הוא כריס מליסינוס, מכור למשחקים ומייסד הארגון "פסט פיקסלז" שמטרתו לשמר את משחקי הווידאו הישנים. הוא שקד על הכנת הפרויקט יותר משנתיים. כיאה לממד האינטראקטיבי, לפני שהתערוכה נפתחה, המוזיאון אפשר לחסידי הז'אנר לבחור באתר האינטרנט מתוך 80 משחקים שיוצגו בתערוכה, מתוך 240 אפשריים. הרעיון היה להציג את התפתחות הצד האמנותי של המשחקים לאורך יותר מ-40 שנה.

בתערוכה מגוון מוצגים - מהסקיצות המוקדמות בתחילת פיתוח המשחק, וכלה בחמש עמדות עם מסכי ענק שבהן ניתן לשחק כמה מהמשחקים היותר פופולריים שידעה התעשייה. יש שם גם עמדות של מתקנים שונים ששימשו את התעשייה, שממשיכה להתקדם בקצב מהיר - כולל "נינטנדו", "Wii", "פלייסטיישן" לדורותיו. ניתן גם למצוא הסברים על השפעת הטכנולוגיות החדשות על עבודתיוצרי המשחקים.

נטשה מוזגוביה

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

על רקע המסכים המרצדים בולטים כמה מסכי טלוויזיה המציגים וידאו-ארט: צילום תקריב פנים של בני אדם בגילים שונים המשחקים במשחק וידאו. מי שיצא לו לעקוב פעם אחרי הילד שלו או הסבתא שלו השקועים במשחק וידאו, יבין למה זה משעשע ולפעמים אפילו קצת מלחיץ.

אמילי בסליין, אחת המבקרות בתערוכה, אומרת שהיא לא ממש מתחברת לזה כי היא מעולם לא התלהבה מהז'אנר. עם זאת, היא אומרת שהיא מוכנה להודות ש"בהחלט יש כאן איכויות אמנותיות - וגם ערך תרבותי והיסטורי".

ג'ון וינייה, חוקר אקדמי מזוקן, מגלה התלהבות רבה יותר. "זה מבריק!" הוא אומר ל"הארץ". "זה מעורר כל כך הרבה זכרונות יפים". עד היום הוא משחק משחקי וידאו "כמה שעות ביום". וינייה לא חושב שזהו בזבוז זמן. "זו בהחלט אמנות, כי זה צירוף בין אמנות חזותית, מוסיקה, אמנות של לספר סיפור. אני מופתע שלקח לאוצרי המוזאון כל כך הרבה זמן להבין את זה". וינייה מתקשה לחזות מה יהיה השלב הבא של התפתחות משחקי הווידאו. "אני משער שזה יהיה יותר אינטראקטיבי, שמי שמשחק ישתתף יותר בבניית הסיפור. זה מלהיב, אבל גם קצת מלחיץ לראות את זה כאן במוזיאון - נדמה שרק אתמול שיחקנו בפק-מן בתור ילדים. והנה, זה נחשב כבר לדור ישן של משחקים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו