בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איים בזרם העבר

30 שנה למלחמת פוקלנד

שרידי מסוקי קרב ושדות מוקשים שלא פונו עדיין פזורים באיים. המתח בין ארגנטינה לבריטניה בשיאו, אך נוכח השגשוג התושבים שומרים על אופטימיות

11תגובות

בקצה המזרחי של פורט סטנלי, בירת איי פוקלנד, היכן שערפילי הים הם הסמיכים ביותר והרוחות הן המקפיאות ביותר, אפשר למצוא רחובות שלמים מלאים באנשים אופטימיים. במקומם של הבתים הישנים, סחופי הרוחות והמטים לנפול, מופיעים כעת בתים דו-קומתיים, עם מרפסות שמש, חממות וחלונות גדולים, שבשבילי הגישה שלהם חונים רכבי שטח חדישים ונוצצים.

בטלוויזיה של "שורטי", מסעדת דרכים כמו-אמריקאית, משדר ערוץ סקיי את תוצאות משחקי הכדורגל. ממול, בונה חברת בנייה עוד בית, ובקרבת מקום קנו קבלנים מגרש לבניית בתים נוספים.

מזרחה משם נמצא הסופרמרקט הראשון של סטנלי, שנפתח לא מכבר. המתחם המגודר שלו מלא צינורות ענקיים ומאבטחים עצבניים - זהו מתחם האחסון של חברות הנפט שהגיעו לאיים באחרונה. ברחובות הצרים של השכונות החדשות והיוקרתיות נוהגים התושבים במהירות רבה יותר מאשר בכל מקום אחר באיים, יודעים שהם נמצאים בעיר משגשגת הצומחת במהירות.

רויטרס

אך באיי פוקלנד, העבר רודף את ההווה יותר מאשר במקומות אחרים. בסטנלי ובסביבתה אפשר עדיין למצוא את השרידים החלודים של מאות השנים האחרונות - שלדי ספינות עתיקות, ציוד חקלאי ויקטוריאני, שרידים מפוחמים של מסוקים ארגנטיניים. זרים הבאים לאיים עשויים לחשוב שהם נמצאים במוזיאון פתוח ענק, שבו הם יכולים לשוטט עד שתש כוחם.

נוסף לשרידים הפיזיים, לעבר ישנה גם נוכחות פסיכולוגית כבדה. ב-1914, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, תקפו ספינות מלחמה גרמניות את סטנלי אך לא הצליחו לכבוש אותה. 68 שנים לאחר מכן, ו-30 שנה מהיום, כשהארגנטינים פלשו לאיים וכלי רכב אמפיביים שלהם הופיעו ברחובות כמו מפלצות ים אדירות, אמרה ילדה בת שבע לאחיה הגדול: "הגרמנים באים!". האח, כיום בן 40, הציב ליד הקוטג' שלו בסטנלי שלט שעליו כתב: "ארגנטינה, תתחפפי מפה!".

הוא מגולל את זיכרונותיו מ-1982. "אני זוכר שלבשתי חולצה שעליה הודפס ה'יוניון ג'ק' (הדגל הבריטי) ועמדתי ליד החלון בזמן שהארגנטינים עברו ברחוב. הם היו מנוולים נורא. הם חרבנו בכל מקום". הוא מצביע אל מעבר לכביש, היכן שכלי הרכב שלהם פערו חור ענק בקיר של בית, כאילו זה קרה רק אתמול.

בחודשים האחרונים הגיעה המריבה בין בריטניה לבין ארגנטינה על איי פוקלנד, שהחלה לפני 179 שנים, לשיא שלא היה כדוגמתו מאז שנות ה-80. בעקבות סגר כלכלי ארגנטיני שהולך ומתהדק, חיי היום-יום באיים נראים יותר מתמיד כמו מצב כוננות לקרב. בחודש שעבר הגיע מחיר התפוזים, שמיובאים כמו רוב הפירות והירקות מדרום אמריקה, ל-1.39 ליש"ט לאחד. בחצי תריסר חנויות המזון בסטנלי יש מחסור בביצים, ואין זכר לבירה דרום אמריקאית במלון היחיד בעיר. באיים רווחת השמועה כי הטיסה השבועית היחידה אל העולם החיצון, שעוברת דרך המרחב האווירי של ארגנטינה לצ'ילה, תקורקע בקרוב.

תושבי האיים מגיבים על קשיים אלה במידה מסוימת של תושייה והתרסה, כפי שעשו מאז ומעולם. בחלקה המקורי של סטנלי, שהוקם על ידי מתיישבים בריטים בשנות ה-40 של המאה ה-19, מגדלים ירקות בגינות שמכסות כמעט כל סנטימטר של קרקע.

בתחילה, סטנלי שימשה בעיקר מקלט מפני סופות ובסיס אספקה לספינות שהקיפו את כף הורן הסמוך. העיר הוקמה כמאה שנים לאחר ניסיונות של בריטניה, צרפת, ספרד וארגנטינה להקים יישובים במקומות אחרים באיים. יישובים אלה ננטשו במהרה בשל ריחוקם, מזג האוויר והתוהו ובוהו שנגרם בגלל יריבות על ריבונות והמאבקים הצבאיים בין המדינות.

אי-אף-פי

את העיר מקיפים מרחבים עצומים של עשב צהוב וסלעים אפורים, ולפעמים חולפות שעות מבלי שנראית ולו מכונית אחת בדרכי העפר המלאות במהמורות. אין כאן כפרים, ורק חוות קטנות פזורות פה ושם.

באיים התפתחה תרבות של חיים קהילתיים, עבודה קשה ושתייה מרובה, והיא מתועדת באהבה בספרי ההיסטוריה המקומיים. "זה היה קצת כמו המערב הפרוע", אומר סקוטי, שהיגר בשנות ה-70 לפיצרוי, עיירה השוכנת ליד החוף. לדבריו, עד תחילת שנות ה-90 לא היו כאן כבישים של ממש. "נסיעה מכאן לסטנלי, מרחק של כ-40 קילומטרים, ארכה ארבע שעות וחצי, ובחורף אי אפשר היה לנסוע לשם בכלל". שרידי התרבות הזו עדיין קיימים. אחת הדוגמאות היא "שבוע הספורט", הכולל מרוצי סוסים וחגיגות לציון סיום גז הכבשים.

לתושבי האזור יש גם זיכרונות פחות נעימים. ב-1982 עצרו הארגנטינים את כל תושבי המקום והחזיקו אותם במשך חודש במרכז הקהילתי, שעה שנלחמו בבריטים. אבל בשבוע הספורט המלחמה היתה רחוקה מאוד ממחשבות האנשים, שישבו ליד רכבי השטח שלהם ושוחחו על מעלותיהם של האיים. "אין כאן אסונות טבע, אין חרקים, אין מחלות של כבשים", אומר סטיוון דיקסון, בן למשפחה ותיקה באיים. "אין פה אבטלה. אני שומע שבבריטניה יש שלושה מיליון מובטלים". האם עלולה לפרוץ שוב מלחמה באיי פוקלנד? הוא דוחה את השאלה. "ארגנטינה לא תוכל לפלוש לכאן, כמובן שלא". לדבריו, חיל המצב הבריטי, שגדול כיום כמעט פי 20 מגודל חיל המצב שהוכרע על ידי הארגנטינים ב-1982, לא יניח להם לפלוש.

במשך רוב המאה ה-20 היו האיים הרבה פחות מצליחים ובטוחים. פתיחת תעלת פנמה ב-1914 כמעט חיסלה את נתיב הספנות מסביב לכף הורן, ויחד אתו, את חשיבותו של נמל פורט סטנלי. משיא של 2,400 תושבים ב-1931 הצטמקה אוכלוסיית האיים והגיעה בשנות ה-80 ל-1,800 בקושי. כל כך הרבה תושבים שבו בשנים אלה לבריטניה, עד שסאותהמפטון כונתה בפי תושבי האיים "צפון סטנלי".

רויטרס

משנות ה-60 ואילך חשו ממשלות בריטניה יותר ויותר כי הפתרון להידרדרות איי פוקלנד הוא בהידוק קשריהם עם ארגנטינה, שנמצאת במרחק שעת טיסה בלבד מערבית מהם. ארגנטינה, שהתעניינותה המחזורית באיים היתה אז בשיאה, סברה שהידוק הקשרים הכלכליים יוביל בסופו של דבר להסכמה לשלטון ארגנטיני, ובשנות ה-70 בנתה בסטנלי את נמל התעופה הראשון של פוקלנד. רבים מתושבי האיים התבוננו בחשדנות במחווה, אך עם זאת החלו לטוס לארגנטינה כדי להשלים את השכלתם ולקבל טיפול רפואי שלא היה זמין באיים.

החזקת האיים בתקופה של דעיכת האימפריה וצמצום הצבא הבריטי נראתה לא מעשית. וכך, למרות התנגדות התושבים והשדולה למען פוקלנד בבית הנבחרים, גברה נטיית הממשלה למסור אותם. "הם ממש מסרו אותנו במתנה", אומר ג'ון פאולר, סגן עורך השבועון "פינגווין ניוז" היוצא לאור באיים.

השיא היה בהצעה מ-1980, שלפיה תועבר הריבונות על האיים לארגנטינה, ולאחר מכן הם יוחכרו "בחזרה" לבריטניה לתקופה מוגבלת, כפי שהוסכם עם הסינים לגבי הונג קונג. בנובמבר שלחה ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר את שר החוץ שלה, ניקולס רידלי, לאיי פוקלנד כדי לסכם את העסקה. לתושבי האיים יש זיכרון ארוך, בעיקר לגבי מה שנראה בעיניהם כבגידה, והם זוכרים את ביקורו של רידלי במרירות.

ארגנטינה פלשה פחות משנה וחצי לאחר מכן, וזו הסיבה שתושבי פוקלנד זוכרים את ממשלת תאצ'ר ללא אהבה מרובה. "הטיפול הכושל שלה הוא הדבר שהביא לפלישה", אומר מייק סאמרס, פוליטיקאי מקומי.

התושבים מדברים על הצבא הבריטי באהבה רבה יותר מאשר על הממשלה הבריטית. ותיקי המלחמה שבאים לביקור זוכים לכבוד מלכים בבירה, והבר הזעיר בבית ההארחה המקומי מוקדש למלחמת הצבא הבריטי ב-1982 ומלא עד אפס מקום בתמונות וציורי גבורה.

לעתים, בעיקר במקומות רחוקים מסטנלי, ישנה הרגשה שהמלחמה היא הנוכחות האנושית היחידה באזור. שלטים מציינים את מיקומם של יותר מ-80 שדות מוקשים ארגנטיניים, שעדיין לא פונו ועדיין מסוכנים. באיים פזורים בתי קברות צבאיים בריטיים וארגנטיניים, ויותר מעשר אנדרטאות למלחמה.

חיילים מעטים מאוד משרתים בסטנלי. חיל המצב כולל ארבעה מטוסי קרב, יחידת חי"ר ופריגטה או משחתת. "זהו כוח הרתעה מינימלי", אומר דובר משרד ההגנה. אם ארגנטינה תפלוש פעם נוספת, אפשרות שלדברי משרד ההגנה ומומחים צבאיים לא נראית סבירה, התוכנית היא להתבצר בבסיס עד לקבלת תגבורת. הבסיס משמש גם נמל התעופה הבינלאומי של האי.

על אף כל זאת, לאיים ולארגנטינה יש גיאוגרפיה משותפת, ואחרי 1982, גם היסטוריה משותפת. אפילו בחודשים האחרונים, כשהממשלות וכלי התקשורת של שתי המדינות החליפו חרפות וגידופים וסטנלי התקשטה בסטיקרים פטריוטיים, המשיכו תיירים מארגנטינה לבוא לכאן. בבית ההארחה כתבו אחדים מהם בספר האורחים. הם עמדו בפני הפיתוי לכתוב "איי מלווינאס שייכים לארגנטינה", אך נוכחותם אומרת דבר מה - מדאיג או מעודד - על עתידם של האיים.

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו