שירו של גינתר גראס |

לא אנטישמי, פתטי

לא היה הכרח בדברים שכתב הסופר הגרמני. כל מה שטען כבר נאמר לפניו - וגם בישראל. דומה הדבר לראש המוסד שיחל לפתע לכתוב שירה

תום שגב
תום שגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תום שגב
תום שגב

הכותרת שגינטר גראס נתן לשירו מחולל הסערה היא "דברים שחייבים להיאמר". זו טעותו הראשונה: לא היה שום הכרח בדברים שכתב גראס בשירו, שכן כל מה שכתב - כבר נאמר לפניו בפי אחרים, גם בישראל. זה חודשים רבים מתנהל בישראל ובעולם כולו ויכוח נוקב בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לבלום את תוכניות הגרעין המיוחסות לאיראן: יש המחייבים פעולה ישראלית נגד איראן ויש שוללים אותה. בתוך כך מתווכחים על התבונה והכדאיות, האפשרויות והמחיר של פעולה כזו. הוויכוח נע בין הרמה האסטרטגית לפרטים מבצעיים; יש המדברים גם על ההיבט המוסרי של ההחלטה; קולו של גינטר גראס לא הוסיף דבר.

אחד האנשים הנוטלים חלק בוויכוח המתנהל בישראל הוא מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר. הוא שותף לדעתו של גראס שאין להפציץ את איראן. גם דגן "שבר שתיקה" ומאז אינו מפסיק לדבר. יש עניין רב להקשיב לו ולכאורה גם סיבות טובות להסכים אתו, שכן ספק אם יש בעולם מישהו היודע על איראן יותר ממנו. אך אילו החל פתאום לפרסם שירים בעיתונים - מותר להניח שאנשים היו חושדים בו כי ירד מהפסים.

משהו מעין זה מותר לומר גם על החלטתו של גראס להתעסק פתאום באסטרטגיה גרעינית. לא מפני שאינו צודק; אולי הוא צודק ואולי לא. אבל אין הוא יכול לדעת אם הוא צודק או לא, מהסיבה הפשוטה שכמו רוב קוראי העיתונים בעולם - אין לו שמץ של מושג על מה מדובר. בהנחה שלא שוחח באחרונה לא עם הנשיא אחמדינג'אד ולא עם ראש הממשלה נתניהו - משקלה של דעתו כמשקל זבוב.

חתן פרס נובל לספרות, גינתר גראסצילום: אי–פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות אליכם

גראס תוקף את ממשלת גרמניה על שהחליטה למכור לישראל עוד צוללת. זו דעה לגיטימית, הראויה להכרעה דמוקרטית בין אזרחי גרמניה. לעומת זאת, ההשוואה שגראס עושה בין ישראל לאיראן אינה ראויה, מפני שבניגוד לאיראן, ישראל אינה מאיימת למחוק אף מדינה מעל כדור הארץ.

פעולה ישראלית נגד איראן גם לא תביא בהכרח להשמדת העם האיראני, כפי שהתפייט גראס, שכן ככל שניתן ללמוד מהמשתתפים בוויכוח - אין מדובר בהתקפה גרעינית על ריכוזי אוכלוסין עירוניים, כי אם בכוונה להשמיד את מתקני הגרעין. כמעט אין בעולם מי שחולק על כך שהחיים יהיו יפים יותר אם לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. אין זו שאלה התלויה רק בינה לבין ישראל. גם בליבק שבצפון גרמניה, בירת המרציפן הגרמני, שם נוהג גראס לכתוב, לצייר ולעצב פסלים - ירגישו טוב יותר אם לאיראן לא יהיה נשק גרעיני.

גראס מצטעצע, מתיפייף, מתייסר בחמדה בכך שלא הוקיע עד כה את היכולת הגרעינית המיוחסת לישראל. אבל את המרוץ הזה הפסיד גראס כבר לפני שנים רבות למרדכי ואנונו. באינטרנט יש כיום עשרות אלפי אתרים העוסקים בפצצה של ישראל.

הרושם הוא ש"שבירת השתיקה" שלו מעסיקה את גראס כחוויה נפשית העומדת בפני עצמה. בתוך כך קשה גם להימנע מהרושם שגראס מבקש לחזור על ההצלחה הגדולה שהנחילה לו "שבירת השתיקה" הקודמת שלו, לפני כשש שנים, כשגילה לעולם כי במלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בוואפן אס-אס. הוא הניח, בצדק, שבעקבות דבריו נגד המדיניות הגרעינית של ישראל יואשם באנטישמיות.

קשה להשתחרר מהרושם שיש לו צורך נפשי להתמודד עם השמצות שאינן מגיעות לו. כך או כך - הירגע, מר גראס: כתבת שיר פתטי למדי, אבל אתה לא אנטישמי. אפילו לא "אנטי-ישראלי". על כל פנים, לא יותר מראש המוסד לשעבר מאיר דגן. לדבריך, כתבת את שירך בטיפות הדיו האחרונות שנותרו לך. מותר לקוות שיישאר לך די דיו לעוד רומאן יפה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ