בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש השלישי של הבחירות לנשיאות צרפת

לראשונה זה שנים יש לשמאל הקיצוני מועמד המאיים לטלטל את המבנה הפוליטי המסורתי. הוא נחוש, בוטה ומכוון אל רחשי לבה של המחאה החברתית

25תגובות

סקרי דעת קהל, אמרה השבוע שדרנית רדיו לז'אן-לוק מלאנשון, מנהיג חזית השמאל הצרפתית, קובעים שיש לך סיכוי לעלות לסיבוב הבחירות השני. "סקרי דעת קהל?", הוא שאל בלגלוג, "למה את לא מתייעצת גם בצפרדעים?". "מר מלאנשון!" מחתה השדרנית, "למה לא?" הוא ענה, "תתייעצי איתן, הן חיות חיוביות מאוד". "ברצינות", נעלבה השדרנית. "ברצינות", אמר מלאנשון, "כן, אנחנו מתחזקים".

לגבי אדם כמלאנשון, שלשון ההמעטה לא אופיינית לו כלל, הביטוי "מתחזקים" צנוע להפליא. בצרפת מדברים בהיסטריה על "תופעת מלאנשון", ופרשנים מפוהקים לנוכח המאבק בין הנשיא המכהן, ניקולא סרקוזי, לבין המועמד הסוציאליסטי, פרנסואה הולנד, מתעוררים ומנסים, בגמגום קל, להבין איך זה קורה ולמה.

השבוע קיבל מלאנשון בסקרים 15% ובכך הציב את עצמו כאדם השלישי במערכת הבחירות, כשהולנד וסרקוזי מתגוששים סביב 30% ו-29% בהתאמה. מה שמבלבל, כנראה, את הצרפתים אינו רק התחזקותו של מלאנשון, אלא המחוזות הנעלמים-לכאורה של הצלחתו. דבר נוסף שנראה לצרפתים ממש דמיוני, הוא הקלילות שבה חזית השמאל חלפה על פני חזית אחרת, זו של הימין הקיצוני בראשות מרין לה פן, דבר המערער לראשונה זה שנים את החלוקה המסורתית שלפיה הימין והימין קיצוני חזקים ואילו השמאל-מרכז חלש.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

אלא שדחיקתה של לה פן היא המפתח להבנת התופעה. מלאנשון, שר לשעבר בממשלתו של ליונל ז'וספן שפרש מהמפלגה הסוציאליסטית ב-2008, ושנה אחר כך הקים את מפלגת השמאל (Parti de gauche), הוא אחד הפוליטיקאים הכריזמטיים, האינטליגנטיים והרהוטים ביותר שצמחו בצרפת החדשה. מלאנשון מצליח לסחוף אליו המונים דווקא מהגרעין הקשה ביותר של שולי החברה הצרפתית, באותם מחוזות לא מסוקרים המאוכלסים בצפיפות בפועלי תעשייה קשי יום, מובטלים ועניים שהתייאשו מהפוליטיקה. אלה בדרך כלל אינם מצביעים או נוטים לתמוך בפוליטיקת השנאה והבדלנות של לה פן.

ביום ראשון, 1 באפריל, הגיע מלאנשון לגריניי, פרבר דרומי של פאריס, כ-21 קילומטרים בלבד מהבירה. גריניי, חלק מ"פאריס הגדולה", היא אזור חקלאי שהפך לתעשייתי ואחר כך לעיירה חדשה שנבנתה בתנופה אדירה לאורך שנות השמונים. למרות הבנייה המסיווית, השדרה הארוכה והרחבה, נהר הסיין החוצה אותה ותחנת הרכבת הגדולה - גריניי סובלת מדימוי נמוך בעיקר בגלל הרכב האוכלוסייה: שיעור ניכר של מהגרים מהמגרב, פורטוגל, טורקיה ועוד, גיל ממוצע נמוך ורמת השתכרות נמוכה עוד יותר. אוכלוסיות אלה, שהעיתונות הצרפתית מגדירה בנימוס "שכבות עממיות", נטו בעבר לתמוך במפלגה הקומוניסטית, אך מאז תחילת שנות ה-2000 הן זזו משמעותית לכיוון לה פן. במקביל גם ירד שיעור ההצבעה.

באותו יום ראשון, בקור האביבי של אפריל, הצטופפו אלפים מתושבי גריניי לשמוע את מלאנשון. הרוחות להטו ומלאנשון, נואם נלהב, ידע מדוע: פרשנים מלומדים הסבירו שהוא מלבה בקרב ה"עממיים" את שנאת העשירים, וכך מצליח למשוך אותם אליו. רן הלוי, היסטוריון העומד בראש מכון המחקר על שם רמון ארון, קבע בניתוח פוליטי מתוחכם ומבריק בעיתון "לה פיגארו", כי מלאנשון מצליח לתעתע בצרפתים תוך שהוא מחלץ את רוח המהפכה הנוסטלגית התמידית ומציע להם מהפכה וירטואלית מנחמת, שאין בה בעצם ממש. ספק אם בקרב הנאספים בכיכר המרכזית בגריניי יש מנויים ללה פיגרו, אבל הם והדגלים האדומים הענקיים שנופפו בהתלהבות, בהחלט ערערו על התזה של ההיסטוריון המלומד. המהפכה שמלאנשון מוביל - באינטרנט כמו גם בחנויות הספרים (ספרו "שיילכו כולם" שיצא לאור לפני כשנה, הוא רב-מכר מצליח ביותר) - יוצאת אל הרחוב במלוא הגרון. בגריניי כמו בליל, בלימוז', בוורזון ובכיכר הבסטיליה, שם גרף מלנשון תשואות מסחררות לפני שבועיים בפני 20 אלף מפגיני המחאה החברתית.

אז מה סוד הקסם של מלאנשון? חלק מהתשובה נעוץ באישיותו. הוא נחוש, מרשים, חריף, לא פעם בוטה ממש ותמיד חד-משמעי: להטיל מס כבד על ההון, להעלות את שכר המינימום ל-1,700 אירו לחודש, לחלק מחדש את המשאבים, להחזיר לאזרחים את הרפובליקה מידי המונרכיה השלטת ואוליגרכיית הכסף. ובמסרים האלה טמון חלקו השני של הקסם המלאנשוני. הוא לא מרוויח רק מהאפרפרות האישית של הולנד. הוא ניזון בעיקר ממסריו המעורפלים ומפנייתו הברורה למצביעי המעמד הבינוני שמאוכזבים מסרקוזי. במלים אחרות: מלאנשון, בן למשפחה ספרדית שנולד במרוקו והגיע לצרפת כילד, ממלא את החלל העצום שיצר הניתוק בין השמאל לבין "השכבות העממיות".

"אוי, הדגלים האדומים שממלאים את הכיכר. זאת נוסטלגיה. די כבר, די", התבטא השבוע בבדיחות דעת דניאל כהן-בנדיט, נציג הירוקים בפרלמנט האירופי, על תופעת מלאנשון. אבל גם כהן-בנדיט, שמלאנשון היה אחד מחייליו הנאמנים והנלהבים במהפכת הסטודנטים, מבין ודאי שלגבי הצעירים בפרברים לא מדובר בנוסטלגיה, אלא בתקווה. הם, שאיבדו אמון בפוליטיקה בכלל, משתלהבים כשמלאנשון מבטיח להם שהוא מדבר בשם "הנעלבים, המקופחים, הדחויים ואלה שהרפובליקה שכחה".

דומה שגם במפלגה הסוציאליסטית, שעד עתה התייחסה ליריב הטורדני משמאל באדישות, מתחילים להבין זאת. קודם האשימו אותו בקיצוניות וסירבו לנהל אתו מו"מ על דרישותיו. כעת טוענים נגדו שהוא מכרסם בכוחו של הולנד, ואולי אף עלול להחזיר את חלום הבלהות של 2002, כשלה פן, ולא ז'וספן, עלה לסיבוב השני. מלאנשון טוען שכל תפקידו הוא לדחוף את הולנד שמאלה. בינתיים, הוא אומר, היריב האמיתי הוא מרין לה פן.

מהמאבק הזה קשה לכל מי שקורא לעצמו "שמאל" להתעלם. מלאנשון מצליח לשכנע המונים שהאויב האמיתי שלהם איננו המהגר החלש מהם, אלא השיטה הכלכלית הימנית שמדכאת המונים כמותם באירופה כולה. ברוח זו הוא שלח השבוע חץ מושחז אל השמאל הממוסד, שלעג להמונים היוצאים לקראתו בשאגות עידוד. "המהפכה", הוא אמר, "היא נשמת הרפובליקה. צרפת איננה צריכה לחשוש מהמונים שיוצאים להפגין. היא צריכה להיות גאה".

ת.ז. ז'אן-לוק מלאנשון

בן 61. נולד בטנג'יר שבמרוקו. כילד, היגר עם משפחתו לצרפת

השכלה: בטרם נכנס לפוליטיקה, שימש מורה לפילוסופיה

בממשלה: שימש שר בממשלת ז'וספן בין השנים 2002-2000

בפוליטיקה: נטש את הסוציאליסטים ב-2008 ונבחר לציר בפרלמנט האירופי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו