בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לנורמן פינקלשטיין כבר נמאס להשמיץ את ישראל

"זו משימה קלה מדי", אומר ההיסטוריון היהודי-אמריקאי השנוי במחלוקת, "אף אחד כבר לא מגן עליה". ועדיין, הוא לא נואש מלנסות לפתור את הסכסוך

222תגובות

ביוני השנה, יציין ד"ר נורמן פינקלשטיין, אחד המבקרים החריפים של ישראל, 30 שנה לתחילת מעורבותו בסכסוך במזרח התיכון, שהתחילה במלחמת לבנון הראשונה. יש לו גם ספר בדרך, שכותרתו "לדעת יותר מדי: מדוע הרומן של היהודים האמריקאים עם ישראל קרב לסופו". הספר צפוי להרגיז לא מעט קוראים בארה"ב ובישראל. אבל פינקלשטיין, שנפגש בעבר עם חיזבאללה והאשים את ישראל בשימוש מניפולטיבי בשואה, רגיל לתגובות הכעוסות.

בימים אלה, כמישהו נכנס להרצאותיו של פינקלשטיין בקמפוסים ברחבי העולם, הוא צפוי לשמוע אותו מודיע: "אני לא הולך להשמיץ את ישראל יותר". זה לא שדעתו על ישראל הפכה לחיובית יותר, הוא פשוט מרגיש שנעשה קל מדי להשמיץ את ישראל.

"אף אחד לא באמת מגן על ישראל יותר", הוא אומר בראיון ל"הארץ". "בקמפוסים, סניפי 'הלל' עדיין מביאים חיילי צה"ל להסביר שהם אינם פושעי מלחמה. יש בחדר כמה עשרות אנשים. ישראל הפסידה בקרב על דעת הקהל. הם טוענים שזה משום שהיהודים האמריקאים יודעים מעט מדי על ישראל, ואני טוען שזה בגלל שהם יודעים יותר מדי. ליהודים הליברלים קשה להגן על שימוש בפצצות מצרר בלבנון או לתמוך במפעל ההתנחלויות. הטחתי ביקורת בישראל בעבר כי אף אחד אחר לא דיבר על הנושאים האמיתיים. היום כל כך הרבה אנשים עושים את זה, שהחלפתי כובע - ממבקר של ישראל לדיפלומט שרוצה לפתור את הסכסוך".

אי-פי

תומכי ישראל בארה"ב ימצאו בספר טענות מעליבות. כולל השערתו של פינקלשטיין, לפיה היהודים האמריקאים אימצו את ישראל לחיקם כי היה להם מה להרוויח מזה, אבל ינטשו אותה בקלות ברגע שהיא תהפוך לנטל. הראשונים לנטוש, הוא מנבא, יהיו אותם האינטלקטואלים שמינו את עצמם לשמש כקול ישראל בגולה.

כמובן, הוא אומר, אם ישראל תתמודד עם איום קיומי, יהודי ארה"ב לא יישארו אדישים. "אני לא מזלזל בחשיבות השייכות השבטית. אבל לא ניתן לזכות בתמיכת היהודים בזכות מדיניות אוהדת לישראל. הנשיא ברק אובמה עדיין הולך לנאום בוועידות איפא"ק. אבל היהודים הצעירים שהולכים לאוניברסיטה, יוצאים משם עם תמונה שונה של ישראל".

לדברי פינקלשטיין, הספר החדש לא נכתב בשביל הציבור הישראלי, אך חוקרים ועיתונאים ישראלים תופסים בו נפח רב, כי הם תרמו לשינוי הנרטיב על "ישראל הדמיונית", שמתוחזק על ידי הממסד של הקהילה היהודית.

"מי דיבר על עינוי האסירים הפלסטינים בעבר?", הוא תוהה. "קומץ אנשים שהיה קל להתעלם מהם. ומה יגידו היום, שארגוני זכויות אדם, עמירה הס, גדעון לוי, שופטי בית הדין הבינלאומי, 166 מדינות שהצביעו בעד פתרון צודק של הסכסוך, כולם משקרים וממציאים? זה הופך לאתגר עבור היהודים האמריקאים".

אך פינקלשטיין לא מגביל את ביקורתו לשגריר ישראל בוושינגטון מייקל אורן, עיתונאי המגזין "אטלנטיק" ג'פרי גולדברג, או בני מוריס. יש לו גם ביקורת על אלה שמוכנסים לעתים קרובות למשבצת שלו, של "עוכרי ישראל", כולל מחברי הספר על השפעת הלובי הפרו-ישראלי על מדיניות ארה"ב, סטיבן וולט וג'ון מירשהיימר.

"אני לא יכול להסכים עם ההכללות שלהם בספר. אני מסכים שמדיניות ארה"ב היתה שונה מאוד בנושא הישראלי-פלסטיני אם הלובי היהודי לא היה קיים. אבל אני לא חושב שהמדיניות כלפי עיראק, איראן, או סעודיה היתה שונה. לומר שהלובי היהודי השפיע על היציאה למלחמה בעיראק זו טעות".

עוד שחקנית בצד השמאלי של המפה, ג'יי-סטריט, גם לא בדיוק זוכה למחמאות. "הם פשוט אופוזיציה נאמנה, שמתיישרת לפי הקו של מפלגת קדימה. אבל זה המקום היחיד בצד שמאל של המפה שקיים עבור אלה שמעוניינים להיות פעילים פוליטית. זה או איפא"ק או ג'יי סטריט, אין שום דבר אחר".

באחרונה תקף פינקלשטיין גם את התנועה למען חרם על ישראל (BDS). "לתנועה הזאת יש בעיה עם עמימות המטרה. העמדה הרשמית שלהם היא שאין להם עמדה על ישראל. החרם הוא טקטיקה לגיטימית, אך חייבת להיות מטרה צודקת, שכוללת הכרה בישראל כמדינה".

בני מוריס אמר פעם: "אצל פינקלשטיין, ישראלי טוב זה רק ישראלי רע". זה נכון?

"אני לא טוען שאני מכיר את ישראל. אני לא מדבר עברית והקשרים שלי שם די מוגבלים אבל גם לא הכרתי את ניקרגואה, אל-סלוודור, הונדורס או ויטנאם. זה לא אומר שאני לא יכול להגיע למסקנות לגבי המדיניות שם. אני לא מרגיש צורך מיוחד לעשות דמוניזציה לישראל. אני חש רתיעה, שהייתי חש אם הייתי עוסק בהפרת זכויות אדם במדינה אחרת.

"זה שאחרים עושים משהו יותר גרוע, זה לא תירוץ. כשהסכסוך יהיה מאחוריכם, אוכל לשפוט את ישראל על ההישגים והכשלונות שלה. בשלב הנוכחי לדבר על הישגיה של ישראל זה כמו לומר להורים שלי בגטו ורשה: 'נכון שפולקסווגן זה אוטו נהדר?', או לשאול עיראקי או אפגני, 'נכון שהעיבוד של וויטני יוסטון להמנון האמריקאי היה מדהים?'".

אתה מטיל את כל האשמה על ישראל?

"כי אם הייתי פלסטיני, לא הייתי מקבל את מה שהם היו מוכנים לקבל בקמפ דיוויד. הם היו מוכנים להשאיר 60% מהמתנחלים.

ומה עם האלימות אחרי קריסת קמפ -דיוויד?

"החוק הבינלאומי אומר שאנשים שנלחמים על הגדרה עצמית יכולים להשתמש בכוח כדי להגיע לזה".

כולל אלימות נגד אזרחים?

"לא, זה נגד החוק. אבל יותר ויותר פלסטינים פונים עכשיו להתנגדות לא אלימה, הטקטיקה הזאת מתפשטת בבתי הכלא. אני אישית לא רואה סטנדרט הגיוני אחר לפתרון הסכסוך חוץ מהחוק הבינלאומי. אני בטוח שכאשר האביב הערבי יתייצב, מצרים וטורקיה יפעילו לחץ לפתור את הסכסוך, וכך גם הקהילה הבינלאומית, שהתעייפה ממנו".

אתה באמת מזדהה עם החיזבאללה?

"אני לא מסכים עם מדיניותם כלפי סוריה, אבל אני מזדהה עם רצונו של נסראללה להחזיר את הכבוד לעולם הערבי, שכרגע מצופה ממנו לספוג בשקט את ההסתערויות של ישראל".

נורמן פינקלשטיין

יליד 1953, בן לניצולי שואה*בעל דוקטורט במדע המדינה מפרינסטון *איבד את משרתו באוניברסיטת דה פול בעקבות עימות עם אלן דרשוביץ *ב-2008 נפגש עם בכירי חיזבאללה, ומאז נאסרה כניסתו לישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו