בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואכים גאוק, התקווה של גרמניה

נשיא גרמניה החדש גדל במזרח הקומוניסטי, כמו הקאנצלרית מרקל. עתה, צריך "צייד השטאזי" לשמש קול המצפון של המעצמה האירופית בעידן של מבוכה וחוסר ודאות כלכלי

2תגובות

מאז שיואכים גאוק הושבע לנשיא ה-11 של גרמניה מאז מלחמת העולם השנייה, חולקים שני המנהיגים הבכירים במדינה השקפת עולם שעוצבה בעשרות שנים של כמיהה להשתחרר מעול המשטר הקומוניסטי. עם זאת, מאז איחוד גרמניה התפצלו דרכיהם של גאוק ואנגלה מרקל, קאנצלרית גרמניה מאז 2005.

מרקל חזרה וציינה פעמים רבות את ניסיון החיים המשותף שלה ושל גאוק במזרח גרמניה. לדבריה, ההתבגרות במדינה הקומוניסטית היא מרכיב חשוב ומאחד בידידות ביניהם. השניים גם חולקים קשרים הדוקים עם הכנסייה הלותרנית; אביה של מרקל וגאוק היו כמרים במדינת המחוז מקלנבורג-מערב פומרניה שבצפון גרמניה.

ואולם, כאן מסתיים הדמיון בין השניים. יש הרואים בהם שילוב משלים של יין ויאנג: מרקל, בת 57, היא פוליטיקאית ממולחת, שהשכלתה הרחבה במדעי החיים משתקפת בגישתה האנליטית לתפקידה. גאוק, בן 72, הוא נואם ספונטני ומלא רגש.

אי–פי

כאשר הושבע לאחרונה לתפקיד הנשיא, במושב משותף של שני בתי הפרלמנט, הכיר גאוק בתסכול שחשים גרמנים רבים כלפי נבחרי הציבור שלהם. תחושה זו הגיע לשיא אחרי המהומה בחודש שעבר סביב התפטרותו של קודמו בתפקיד, כריסטיאן וולף, בעקבות האשמות שקיבל טובות הנאה מאנשי עסקים.

"אני מבקש מכם שתתנו בי אמון", אמר גאוק בנאום הרשמי הראשון שלו בפני האומה. "אבל לפני כן, אני מבקש שתאמינו בכל אלה בארצנו שנושאים באחריות, כפי שאני מבקש מהם לתת אמון בכל מי שחי במדינה זו שאוחדה מחדש". ואכן, גאוק הקדיש חלק ניכר מחייו לרכישת אמון של אחרים: בשנות ה-70, הוא עבר מדלת לדלת בין בתי השכונה שבה התגורר ויצר סביבו קהל של תומכים. ב-1989 הוא פעל למען התנועה הדמוקרטית וגייס פעילים נגד ממשלת מזרח גרמניה.

גאוק נולד ב-1940 למשפחת מלחים בעיר רוסטוק. בגיל 11 נעצר אביו בידי המשטר הקומוניסטי בחשד לריגול ונשלח לארבע שנים לגולאג בסיביר. המקרה נטע בלבו שנאה לשלטונות במזרח גרמניה, והפך אותו לדמות חשודה בעיני הממשל. הוא שאף להיות עיתונאי, אולם הדבר לא התאפשר לו מאחר שסירב להצטרף לאחת מתנועות הנוער הקומוניסטיות. הוא למד תיאולוגיה והפך בהמשך לכומר. בדרשותיו תמיד הקפיד להטיף לשמירה על זכויות האדם ואף קיבל את הכינוי "התשובה הגרמנית לנלסון מנדלה".

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק

לאחר איחודה של גרמניה ב-1990, מונה גאוק לעמוד בראש נציבות ארכיוני השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה. בתפקידו חשף בפני הגרמנים את פשעי המשטר הקומוניסטי וזכה לכינוי "צייד השטאזי". עם זאת, התפקיד הציב אותו לא פעם במסלול של התנגשות עם רבים מהפוליטיקאים באותם ימים, שחששו מהשלכות שעלולות להיווצר אם האזרחים יקבלו גישה לתיקיהם שהוחזקו בידי המשטרה החשאית.

מאבקו להפוך את כל התיקים האלה לארכיון העניק לו תשומת לב תקשורתית רבה ברמה הלאומית. יכולת העמידה שגילה הכומר לשעבר לנוכח הכוחות הפוליטיים רבי ההשפעה באותם ימים, בהם הקאנצלר הלמוט קוהל, במאבקו להבטיח שלקורבנות תינתן גישה לתיקים שלהם, זיכתה אותו בהערכה רבה במערב גרמניה לשעבר, שבה לא היה מוכר עד לאותה תקופה.

"אפילו באותם ימים לפני שהתנועה למען דמוקרטיה במזרח גרמניה קרמה עור וגידים, הוא תמיד תמך בדמוקרטיה בדרשותיו", אומר כריסטוף קלימן, כומר לותרני לשעבר, שגייס את גאוק לשאת נאומים במשמרות מחאה למען השלום, שנערכו מדי שבוע ברוסטוק.

מבקריו של גאוק טוענים כי הוא מנותק מהאתגרים הניצבים היום בפני גרמניה, בהם המשבר הפיננסי באירופה, העמקת הפערים בין עשירים לעניים, ומעורבות גרמניה במלחמה באפגניסטאן. מרקל, שב-1990 הצטרפה למפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) של קוהל, אמרה בתחילה כי גרמניה זקוקה לנשיא בעל ניסיון בסוגיות אלה, שבהן ברור כי גאוק חסר ניסיון מתאים.

בנוסף, יש במזרח גרמניה רבים שטוענים כי הוא הצטרף למהפכת 1989 בשלב מאוחר מדי. אחרים רואים בו דמות אגוצנטרית, המגבילה את עצמה להתעסקות בסוגיה אחת בלבד. לדבריהם, הוא יודע רק לדבר על חירות ואחריות, אולם אין לו מושג במדיניות חוץ. ואולם, גאוק, מביא עמו יתרונות אחרים. לדברי תומכיו, הוא מעולם לא נכנע בפני מבקריו. הם צופים כי הוא יהיה נשיא "לא נוח", שימתח ביקורת על פוליטיקאים מתי שימצא לנכון.

גאוק כבר דחה בביטול התבטאויות שהועלו בכלי תקשורת בגרמניה בכל הנוגע לשאלה אם עליו להתגרש מאשתו, שאותה הוא הכיר בלימודיו בתיכון, אולם חי בנפרד ממנה זה 20 שנים, ולשאת לאשה את בת זוגו, דניאלה שאדט. אף על פי שהרעיון של "חברה ראשונה" במקום "גברת ראשונה" היה נושא לדיון נרחב בתקשורת הגרמנית, מחוקקים מהמפלגה של מרקל מיהרו לבלום בכל דרך אפשרית את העיסוק בעניין, בטענה שחייו האישיים של הנשיא הם "עניין פרטי".

גאוק אומר כי ברצונו להיות נשיא של כל הגרמנים ולהתקרב לכל אלה החשים מנוכרים או מנודים בחברה. גרמנים רבים רצו שגאוק יהיה ראש המדינה ב-2010, מאחר שהזדהו עם אישיותו הכנה והספונטנית. ואולם, באותה שנה הוא הפסיד לוולף, שנהנה אז מתמיכה של מרקל. מינויו של וולף, פוליטיקאי מקומי במפלגת השלטון שלא זקף לזכותו הישגים רבים, עורר בשעתו ביקורת רבה. השבועון "דר שפיגל" פרסם על אחד משעריו תמונה של גאוק ומתחתיה הכותרת "הנשיא הטוב ביותר", ואילו הצהובון "בילד" הדפיס את דיוקנו בצירוף הכותרת "Yes We Gauck", פרפראזה על סיסמת הבחירות לנשיאות של ברק אובמה, "Yes We Can".

התנהלותו בליל בחירתו לתפקיד היתה אופיינית, בשעה שהתנצל על כך שבא במונית ישר משדה התעופה. "אפילו לא התרחצתי", אמר. אבל מיד לאחר מכן נשא נאום ספונטני, שבו הבטיח לשקם את אמון הגרמנים במערכת הדמוקרטית שלהם, לאחר שערוריית השחיתות של קודמו שזעזעה את מוסד הנשיאות.

לפני שהחל לשאת דרשות ככומר, נהג גאוק לגבש את עמדותיו ולקבל החלטות בישיבה עם כתריסר חברי הקהילה שלו, ולשאול אותם על החששות והדאגות שלהם. "הוא הקשיב לאנשים לפני הדרשות; הוא רצה לדעת מה חשוב להם", אומרת רוזמרי אלברכט, בת 72, שנמנתה עם חברי קהילת המתפללים של גאוק.

אלברכט עברה עם בתה ב-1975 לשכונת אברסהאגן, שאליה נשלח גאוק כמה שנים קודם לכן, להקים שם קהילה. באותה עת לא עמד לרשותו מבנה של כנסייה. אפילו המדרכות שחיברו בין עשרות בנייני השיכונים המרובעים, חמש קומות כל אחד, לא היו אלא לוחות עץ שהונחו על האדמה הבוצית. הכומר הצעיר עבר מדלת לדלת ויצר יש מאין. אחרי קריסת הקומוניזם, כשעזב את אברסהאגן ונכנס לפוליטיקה, הוא הותיר מאחוריו קהילה של כמה מאות מאמינים. "הוא היה מלא קסם וכריזמה", אומרת אלברכט. "הוא גרם לאנשים להרגיש שהדאגות שלהם חשובות למישהו".

הבחירה בגאוק הגיעה בעיתוי מושלם. גרמניה משחקת עתה את תפקיד השוטר הרע במאמצי האיחוד האירופי לפתור את משבר החוב, ואינה זוכה לאהדה רבה בקרב מדינות היבשת, בעיקר מדינות הדרום. כתוצאה מכך, אין תמיכה רבה בקרב הציבור הגרמני לתוכניות הסיוע לשכנותיה השקועות בחובות. במקביל, הופכת גרמניה בהדרגה למדינה החזקה ביותר באירופה. גרמניה ניצבת כרגע בצומת דרכים: האם תהפוך למנהיגת היבשת, או תיתפש כבריון השכונתי.

הנשיא ממלא תפקיד ייחודי בחברה הגרמנית: הוא מגלם את מצפונה של המדינה. ב-60 השנים האחרונות, ניתב הנשיא לא פעם את האומה בעתות משבר, ושימש מצפן ברגעים שבהם נקלעה לאי בהירות באשר למקומה ומעמדה בעולם. גאוק הולך ומסתמן כאיש הנכון, במקום הנכון.

לאחר המהפכות של 1989, מנהיגים ואינטלקטואלים, בהם ואצלב האוול מצ'כוסלובקיה ואדם מיצ'ניק מפולין, שימשו קול המצפון של אירופה. במידה רבה, הודות להם, התקופה לאחר נפילת בריה"מ, שהיתה יכולה להיות עקובה מדם, נוהלה בתבונה והתאפיינה בשקט ושלום. ייתכן שאין זה הוגן לדרוש מגאוק, עוד אחד מוותיקי 1989, למלא תפקיד דומה. באירופה של היום אין אמנם מהפכות, אולם היא שרויה במבוכה ובבלבול, בדרמה נטולת רומנטיקה. ואולם, מאחר שהעתיד צופן בחובו זמנים קשים והשדים התרבותיים הישנים מרימים את ראשיהם, קולו הברור של גאוק יכול רק לתרום ליבשת. הגרמנים זקוקים לאישור תמידי שהם בסדר. גם שאר העולם אוהב לדעת שהגרמנים בסדר. גאוק נמצא כעת בעמדה שבה הוא יכול להעניק לעמו ולעולם אישורים אלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו