שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קשוח, אבל הוגן

מת מנחה 60 דקות מייק וואלאס

וואלאס (93), שהנחה ושימש ככתב בתוכנית במשך 6 עשורים, היה ידוע כמראיין תקיף וחסר רחמים. הופעתו האחרונה היתה ב-2008

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

העיתונאי מייק וואלאס, מרשת החדשות סי-בי-אס, מת אתמול בלילה (שבת) במוסד טיפולי בניו הייבן, והוא בן 93. בהודעה שפורסמה מטעם סי-בי-אס נכתב שוואלאס נאבק במשך כמה שנים במחלה. היתה לו היסטוריה ארוכה של מחלות לב, והוא עבר ניתוח מעקפים בינואר 2008.

וואלאס היה מנחה וכתב בתוכנית החדשות "60 דקות" במשך שישה עשורים, והיה ידוע בעיקר כמראיין תקיף וחסר רחמים. הוא הצטרף לצוות של "60 דקות" ככתב ב-1968, והיה מחלוצי הפורמט המגזיני של החדשות בטלוויזיה, שהפכו את התוכנית למגזין החדשותי הנצפה ביותר בארה"ב.

וואלאס פרש בשנת 2006, אבל חזר כדי לראיין בין היתר את המועמד הרפובליקאי מיט רומני ונשיא איראןמחמוד אחמדינג'אד. הופעתו הטלוויזיונית האחרונה היתה ב-2008.

מבין דברי השבח הרבים שנאמרו על העיתונאי הוותיק, נטען גם שהוא היה עיתונאי עם נוכחות של שחקן. הוא נכנס ראש בראש עם ראשי מדינה (בהם מנחם בגין, האייתולה חומייני ועוד) סלבריטאים ופושעים.

סרטון שהפיקה לזכרו רשת החדשות סי-בי-אס

כך לדוגמה, בזמן ראיון עם האייתולה חומייני ב-1979, זמן קצר לאחר המהפכה האיסלאמית באיראן, וואלאס אמר לו שנשיא מצרים אנואר סאדאת קרא לו משוגע. "סלח לי אימאם, אלה המלים שלו, לא שלי", אמר. המתרגם הלבין ממבוכה, והאייתולה קרא לסאדאת כופר.

וואלאס סיפר לניו יורק טיימס שהמלים האהובות עליו היו "סלח לי". "ברגע ששומעים את צמד המלים האלה, יודעים ששאלה קשה תגיע מיד אחרי," אמר.

על הראיונות המפורסמים שלו הוא סיפר ביולי 2006 שהוא "חי בשביל הרגעים בהם שוכחים את האורות, את המצלמות ואת כל השאר, ובאמת מדברים אחד עם השני".

מייק וואלאס (ימין) עם מפיק "60 דקות" דון היואיט (באמצע) והמנחה הארי ריזונר ב-1968צילום: אי–פי

הצלחתו של וואלאס נבעה בעיקר משאלותיו הקשות וחסרות הרחמים, שלא התחשבו במעמדם הבכיר מאוד לפרקים של מרואייניו. הוא תיאר את שיטתו כ"גבול דק בין סדיזם לסקרנות אינטלקטואלית".

בראיון שקיים עם יועצו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, ג'ון ארליכמן, בזמן פרשת ווטרגייט, וואלאס קטע אותו באמצע משפט ואמר בהחלטיות: "זו שבועת שקר... תכניות לבצע ביקורת על החזרי מס כנקמה פוליטית. גניבת רשומות פסיכיאטריות. שליחת סוכנים סמויים כמרגלים. קשירת קשר לשיבוש הליכי משפט. כל אלה נעשו על ידי מינהל החוק והסדר של הנשיא ריצ'רד ניקסון". ארליכמן עצר ושאל: "האם מסתתרת שם שאלה באיזה מקום?"

"לא", הודה וואלאס מאוחר יותר.

סגנונו כמראיין והטקטיקות הידועות לשמצה שבהן נקט כדי ללכוד נוכלים בפעולה לא רק זכו לשבחים, אלא גם גררו ביקורת חריפה ותביעות דיבה לא מעטות. הוא לא בחל באמצעים, והציב במקרים רבים מצלמות נסתרות כדי לחשוף תרמיות. בשנים מאוחרות יותר הודה וואלאס בשימוש במצלמות ואמר שהוא זנח את הטכניקה מכיוון שהיא נעשתה קלישאה וטלוויזיה גרועה.

בשנות ה-80, כשהיה כבר דמות טלוויזיונית מוכרת ומוערכת, וואלאס התראיין והודה שהוא סובל מדיכאון כרוני ואף אושפז בבית חולים לחולי נפש. הוא הסביר שהוא התבייש בכך שהוא הלך לפסיכותרפיה, ולכן הסתיר את מצבו מכולם. ב-1986 הוא ניסה להתאבד.

וואלאס זכה ב-20 פרסי אמי, פרס לעיתונאים על שם רוברט אי. שרווד, פרס על שם ג'ורג' פוסטר פיבודי, ועוד. ב-2007, אוניברסיטת אילנוי העניקה לו פרס למפעל חיים.

בראיון לאחר פרישתו אמר וואלאס שהוא היה רוצה שייכתב על המצבה שלו: "קשוח, אך הוגן".


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ