בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגמישות של אחמדינג'אד לא תספיק לוועידת איסטנבול

בדיוניה עם פורום ה"חמש פלוס אחת" צפויה טהראן להתגמש ביחס להעשרת אורניום לעשרים אחוזים, אך תסרב להוציאו מן המדינה

תגובות

שנה וארבעה חודשים לאחר המפגש האחרון בין נציגי המעצמות לבין איראן, בשבת הקרובה יתכנס באיסטנבול פורום החמש פלוס אחת (חמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון יחד עם גרמניה) כדי לנסות ולשכנע את איראן לעצור את תוכניתה להעשרת אורניום. לקראת הכינוס - שתחילה לא היה ברור אם איראן תסכים לקיימו באיסטנבול על רקע המחלוקת בין טורקיה לאיראן בשאלת סוריה - הבהיר יו"ר רשות הגרעין האיראני, פרידון עבאסי כי איראן תמשיך להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים, אבל רק בכמות שנדרשת לצורכי מחקר רפואי ואחר כך תחדל כליל מההעשרה.

הצגת עמדה זו מהווה רמז ראשון לכך שאיראן מוכנה להגמיש במשהו את עמדתה הקודמת, אולם לא ברור אם יש באמתחתה הצעות נוספות. לקראת הפסגה דורש נשיא ארה"ב ברק אובמה מטהראן "צעדים קונקרטיים" שיצביעו על כך שאינה שואפת להשיג נשק גרעיני כתנאי להסכמתו לתכנית גרעין למטרות שלום. אובמה אמנם לא פירט מה הם אותם צעדים אבל נראה כי כוונתו לפירוק מתקן ההעשרה בפורדו, הסכמת איראן לפיקוח במתקנים שעד כה לא היו בפיקוח, ובעיקר הוצאת האורניום המועשר מאיראן - מהלך שלו סירבה איראן עד כה.

רק לפני כשנתיים חתמה איראן על הסכם עם טורקיה וברזיל שקבע בין היתר שטהראן תפקיד בטורקיה כמות של 1,200 ק"ג אורניום מועשר (בשיעור 3.5 אחוזים - הרמה הנמוכה ביותר). אולם אף על פי הסכם זה, אמור היה האורניום המועשר להישאר בבעלותה של איראן כך שתוכל להחזירו בכל עת.

אי–פי

בין שתי עמדות פתיחה אלה - האיראנית והאמריקאית - צפוי להתקיים הדיאלוג בין הצדדים. זאת בשעה שעל השולחן תונח גם הצעה רוסית ולפיה תסכים איראן לצמצום העשרת האורניום באופן הדרגתי, על פי לוח זמנים וטבלת כמויות מוסכמת. בתמורה לביצוע כל שלב יוסרו מעליה הסנקציות, באופן הדרגתי. אף על פי שלפני כמה חודשים הודיעה איראן כי התוכנית הרוסית יכולה לשמש נקודת מוצא לדיאלוג - עד כה לא נשמעה מטהראן הסכמה מוחלטת לקבלה.

המפגש באיסטנבול מתקיים בלחץ של הסנקציות חסרות התקדים שמטיל המערב על איראן, ושגורמות להפחתה משמעותית בהיקף הצריכה של אזרחי איראן. עם זאת, אלו עדיין לא מחוללות משבר כלכלי במדינה או מעוררות את הציבור לצאת לרחובות. אתמול הצהיר נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, כי מדינתו תוכל להתקיים אפילו שלוש שנים בלי למכור טיפה אחת של נפט. ואילו שר הנפט במדינה, רוסתם קאסמי, דיווח שאיראן החליטה שלא למכור עוד נפט ליוון. הצהרה זו מצטרפת לאחרת מלפני כחודשיים, על הפסקת מכירת נפט לצרפת ולבריטניה. אולם היתה זו הצהרה ריקה מתוכן שכן מדינות אלה ממילא לא ייבאו נפט מאיראן.

הצהרתו של אחמדינג'אד איננה רק התרברבות וזלזול מופגן במדיניות הסנקציות. לאיראן יש רזרבות מט"ח בהיקף של כ-120 מיליארד דולר לעומת החוב החיצוני שלה שעומד על 23 מיליארד דולר בלבד, כ-6.5 אחוזים מן התל"ג, היקף שאיננו חריג במיוחד בסטנדרטים בינלאומיים. נכון שכלכלת איראן נשענת ב-80% מהיקפה על יצוא נפט, אבל גם עם הסנקציות היא מסוגלת להמשיך ולייצא את המוצר הן לסין ולהודו והן לטורקיה. אנקרה אמנם הפחיתה את היקף רכישותיה מאיראן אולם מקורה של כ-20% מתצרוכתה עדיין במדינה הפרסית.

מנגד, איראן אינה מצליחה עוד לגייס השקעות ישירות זרות, ונראה כי תוכנית הפיתוח ל-20 השנים הבאות - על פיה תזדקק איראן להשקעות זרות שנתיות בהיקף של 25 מיליארד דולר - תיכנס להקפאה אם לא יחול שינוי במדיניות הסנקציות. העובדה כי השבוע ירד מחירו של הנפט, אף היא אינה מסייעת לכלכלה המקומית. כמו כן, העודפים שקיימים בשוק, במיוחד על רקע הגדלת התפוקה בסעודיה, מבשרים על קשיים תקציביים לטהראן.

בה בעת, איראן החלה בצעדים מעשיים להקטין את השפעת הסנקציות. בין היתר היא פרסמה רשימה של 600 מוצרי צריכה ומוצרי מותרות שאסורים בייבוא ורשימה נוספת של מוצרים שאינם מוצרי יסוד ואשר לא ייהנו מהקצאת מט"ח לרכישתם, כך שעלותם ליבואנים תהיה גבוהה בכ-50 אחוזים ממה שהיה מקובל עד כה.

הלחץ העיקרי של הסנקציות מורגש בעיקר אצל האזרחים: מדי יום הולך וקטן ערך המט"ח שברשותם (בחודשים האחרונים צנח הריאל האיראני בכ-55%); בנייה של דירות חדשות נבלמה וכתוצאה מכך מאמיר שכר הדירה; פתיחת עסקים חדשים אטית; שיעור האבטלה הרשמי, 12%, גבוה הרבה יותר בפועל; וגם האינפלציה נוסקת ועל פי נתונים רשמיים מגיעה ליותר מ-20%.

זוהי אמנם תמונת מצב קודרת, אבל עדיין רחוקה מהגדרת הקריסה הכלכלית שלה התכוונה ישראל בדרישתה להטלת סנקציות משתקות. מדד חשוב אחר להצלחת הסנקציות - מרי אזרחי או לפחות הפגנות - עדיין לא בא לביטוי. לעת עתה, עיקר הביקורת מבית נגד אחמדינג'אד נמתח על האופן שבו הוא מנהל את כלכלת המדינה: השימוש הפזרני בכספי ציבור לבניית פרויקטים מיותרים, כשל במימון רשת המטרו בטהראן או תוכנית סובסידיות בזבזנית.

אם קיימת מחלוקת בשאלת הגרעין, היא לא באה לביטוי פומבי וגם מבקרי הנשיא, כולל באופוזיציה, ממשיכים לראות בתוכנית פרויקט לאומי שאין לוותר עליו.

על הרקע הזה צפויה איראן להפגין באיסטנבול עמדה של מדינה שאיננה מתרשמת מעונשים או מאיומים, ולהציג תנאים ש"יכבדו את מעמדה כמעצמת גרעין" כפי שהבהיר בתחילת השבוע יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ומדינות חוץ בפרלמנט האיראני, עלא-א-דין בורוג'רדי. השאלה החשובה ביותר תהיה האם יצליחו המעצמות, ובעיקר רוסיה וסין, לשכנע את איראן לנסח את תנאיה באופן שישמש בסיס להסרת איום ההתקפה הישראלית על איראן ולספק די אוויר להמשך המהלך הדיפלומטי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו