בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לגדל שטן בבית

אביו של הרוצח הנורווגי מדבר

הבוקר נפתח משפטו של אנדרס בריוויק, שהרג ביולי האחרון עשרות בני אדם בפיגועים באוסלו ובאי אוטויה שבנורווגיה. האב: "חשבתי להתאבד"

15תגובות

ינס בריוויק, אביו של אנדרס ברינג בריוויק, שהרג ביולי האחרון עשרות בני אדם בפיגוע באוסלו ובירי במחנה הקיץ באי אוטויה, גר בבית קטן בכפר בדרום צרפת. שביל עפר מוביל לשער כניסה גדול. שלושה חתולים משוטטים להנאתם בגינה המטופחת. רצפת הבית מקושטת, הספות מבהיקות, והטלוויזיה חדשה, אך לא מנקרת עיניים. כאן הוא צפה בחדשות ובדיווח על הטבח בנורווגיה.

"התקשרו אלינו מנורווגיה", הוא נזכר, "ואמרו לנו שמשהו קורה באוסלו. הדלקנו את הטלוויזיה. אין לנו ערוצים נורווגיים, אז צפינו בבי-בי-סי וסקיי ניוז. כמו כולם, צפינו בחדשות בלי הפסקה". בשעות אחר הצהריים של אותו יום, 22 ביולי 2011, איש לא ידע במי מדובר. שמונה נהרגו בפיצוץ בקריית הממשלה בבירה ו-69 בני אדם, רובם בני נוער שהשתתפו במחנה קיץ של מפלגת העבודה המקומית, נהרגו בטבח המוני באי אוטויה.

"אף אחד לא ידע בהתחלה מי אחראי לטבח", אומר בריוויק האב. "בהתחלה ניחשו שמדובר בקיצוני איסלאמי. לאחר מכן דיווחו כי מדובר באזרח נורווגי, גבוה ובלונדיני, אבל לא מסרו פרטים נוספים. הלכנו לישון, השעה היתה מאוחרת והיינו נסערים. זו הרי ארץ מולדתנו". רק למחרת בבוקר, בשעה שהדליק את המחשב שלו, נודע לו שנלכד האיש האחראי לאחד ממעשי הטבח האיומים באירופה, וששמו אנדרס ברינג בריוויק, בנו.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מעיתוני העולם הנבחרים ישירות אליכם

ינס בריוויק, בן 76, זהיר מאוד בדבריו. "הייתי המום. לא ידעתי מה לעשות", הוא אומר. "לא יכולתי לזוז. ישבתי כשראשי בין ידיי. זה היה רגע נורא. התחבאתי כשהתקשורת הגיעה כעבור כמה שעות. אשתי אמרה לעיתונאים שאני בספרד".

היום, חודשים לאחר מכן, עומד בנו למשפט באוסלו, בעקבות החלטה שהתקבלה לאחרונה, לפיה הוא כשיר לעמוד לדין. "אני עדיין מרגיש נורא", אומר האב. "בשבועות הראשונים חשבתי להתאבד, ועד מותי אשאל אם היה משהו שיכולתי לעשות אחרת כדי למנוע את הטבח".

שאלה זו נשאלה גם בידי עיתונאים ופרשנים רבים שניסו לנתח את דמותו של הרוצח. רבים מהם ביקרו את האב וכינו אותו "אנוכי", "נרקיסיסט" או "אב איום ונורא". כמה מהם אף טענו כי מגרעות האב גרמו לטירוף של הבן.

כשאנדרס בריוויק נולד, ב-13 בפברואר 1979, הוריו, ונצ'ה ברינג ויינס בריוויק, כבר היו נשואים שנתיים וגרו בלונדון. ליינס, ששימש אז יועץ כלכלי בשגרירות נורווגיה, יש שלושה ילדים מנישואים קודמים, שארכו 13 שנים. לברינג, אחות במקצועה, יש בת בשם אליזבת מבעלה הקודם, אזרח שוודיה.

הם נפרדו כשנה לאחר הולדת בנם המשותף. "אני חושב", אומר בריוויק האב בזהירות, "שהיא רצתה להיות מלכתחילה אם חד-הורית. היא פשוט קמה ועזבה לאוסלו עם אנדרס ובתה. היא לא רצתה שאראה את בני. כאם חד-הורית, היא יכולה לקבל סיוע רב מהרשויות באוסלו".

בריוויק האב נשאר בלונדון, וברינג הביאה מדי פעם באי רצון את אנדרס הקטן לפגוש אותו. פעם היא אפילו נשארה אתו כמה חודשים, למרות היחסים העכורים ביניהם. ב-1983 התחתן בריוויק בפעם שלישית, עם טובה, עמיתה לעבודה, והוצב בשגרירות נורווגיה בפאריס. לדברי האב, כבר כשנחת בפאריס, הבין כי בנו, בן ארבע באותה תקופה, מתקשה להסתגל לחיים באוסלו.

"ב-1983 התקבל דו"ח רשמי מהרשויות לרווחת הילד בנורווגיה", אומר האב. "הם המליצו שיש להעבירו מהבית. לטענתן, יחסיו עם אמו הזיקו לו בגלל חוסר יכולתה הרגשית לטפל בו, אבל ונצ'ה סירבה להודות שיש בעיות כלשהן וסירבה לדבר אתי". בריוויק ואשתו הגישו לשלטונות נורווגיה תביעה לקבל את המשמורת על אנדרס, בתקווה שהדו"ח יסייע להם, אולם בקשתם נדחתה. "אני לא מבין את ההחלטה", אומר בריוויק, "הנחת היסוד בנורווגיה היא שילד חייב תמיד להישאר אצל אמו".

למרות הפסיקה, היחסים בין האב לבן היו טובים למדי בשנות ילדותו של אנדרס. "הוא ביקר אצלי לעתים קרובות בפאריס", אומר בריוויק. "הוא נסע ללא ליווי, ואני נהגתי לפגוש אותו בנמל התעופה". אנדרס נהג להתארח בדירת אביו, ולפעמים בילה אתו את חופשות הקיץ בנורמנדי.

ב-1990 חזר בריוויק לאוסלו "והיו לנו יחסים נורמליים בין אב גרוש לבנו. הוא בא לביתי כמה פעמים בשבוע, ובסופי השבוע הצטרף אלינו לעתים קרובות לבית קטן שהיה בבעלותי בדרום נורווגיה". לדבריו, "אנדרס היה ילד רגיל. אולי לא ממש רגיל. הוא אף פעם לא נהג לפטפט והיה מופנם למדי. הוא לא דיבר על אמו, ביתו או בית הספר שלו. הוא בא אלי לנוח, לאכול ארוחה טובה, וכשהתבגר בא גם כדי לצאת למרכז העיר ולפגוש את חבריו".

באותה תקופה עלו על שרטון גם נישואיו לטובה. לדבריו, הנישואים התפרקו סופית לאחר שביקש מאשתו ללכת ל"אלכוהוליסטים אנונימיים". ב-1992 פגש בריוויק האב את ונדה, אשתו הרביעית, שלה הוא נשוי עד היום. הם התחתנו שלוש שנים לאחר מכן. "היא הצילה את חיי. הייתי במצב נורא כשפגשתי אותה. שלושה נישואים, שלושה גירושים. היא חזקה ועזרה לי להתאושש. היא עוזרת לי גם עכשיו, אבל אני לא בטוח שמישהו מאיתנו יצליח אי פעם להתגבר על מה שקרה".

ילדיו מנישואיו הראשונים ניתקו את הקשר אתו. "הם כועסים עלי", הוא אומר. "הם חושבים שטעיתי יותר מדי פעמים, שעשיתי יותר מדי שטויות". אנדרס ניתק קשר ב-1995. במניפסט מקוון שפרסם ביום הפיגועים מאשים הרוצח את אביו בהתרחקות בין השניים. לדבריו, "הייתי בן 15. הוא לא היה מרוצה מההתנהגות שלי בגיל ההתבגרות. יש לו ארבעה ילדים, אבל הוא ניתק את הקשר עם כולם. לכן אני חושב שברור מי אשם". האב חולק על כך. "נכון שכעסתי. שוטרים באו אלי כמה פעמים וסיפרו לי שהוא ריסס כתובות גרפיטי על בניינים, רכבות ואוטובוסים. הוא גם נתפס גונב מחנויות. אבל תמיד הייתי מוכן לפגוש אותו והוא ידע את זה. אנדרס היה זה שהתרחק. זו היתה החלטתו, לא החלטתי".

האב והבן נפגשו בפעם האחרונה ב-1995. "הוא סיפר לי שהוא רוצה ללמוד בארה"ב. כשלא שמעתי ממני יותר, חשבתי שנסע לשם", אומר האב. בין השניים נוצר קשר פעם אחת בלבד, ב-2005. "הוא אמר לי ששלומו טוב ושהוא מצליח, שיש לו חברה לעיבוד נתונים ושני עובדים. הוא לא רצה כלום, הוא רק רצה לומר לי שהוא מצליח ומרוצה מחייו. אמרתי שאני שמח לשמוע ממנו ושעלינו לשמור על קשר, אבל לא שמרנו".

עתה, בביתו בצרפת, טוען האב כי בסופו של דבר "לא יכולתי לעשות דבר כדי למנוע את מה שקרה". אף על פי שהוא מודה שהיה עליו להתאמץ יותר כדי לשמור עמו על קשר הוא משוכנע כי עשה כמיטב יכולתו. "האמנתי בלב שלם שהוא בסדר. אמנם שקט ומוזר, אבל נורמלי. מאחר שהוא לא רצה לראות אותי, לא יכולתי לעשות הרבה בעניין. לא היתה לי השפעה, וחוץ מזה, נראה היה שהוא מצליח בעסק שלו, עם העובדים שלו. זה היה טוב, לא?".

באחד המשפטים במניפסט שפרסם בריוויק, מתאר הרוצח את אביו כ"אדם שפשוט לא מצטיין ביחסיו עם אנשים". אשתו ונדה מנסה לפרש את המשפט. בעלה אינו אדם פתוח, היא אומרת. "אני מבקשת ממנו להשתדל, להביע את הרגשות שלו אבל הוא באמת לא יכול. הוא משתדל לכתוב עליהם. לפעמים הוא עשה דברים שגרמו לו נזק רק כדי לא לפגוע באחרים או להכאיב להם. הוא אדם טוב".

בריוויק האב ואשתו בטוחים שהוא לעולם לא יוכל לחזור לנורווגיה. "אנשים אומרים לי שאני אשם", הוא אומר. "אני אכן מרגיש חרפה ובושה. אני מרגיש שאני מקולל. אולי אני באמת אשם".

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו