בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התקווה של נשות פקיסטאן במאבק במשחיתים את גופן בחומצה

חומצה היא הנשק המועדף על גברים בפקיסטאן שרוצים לנקום בנשים "מרדניות". סרט תיעודי שזכה באוסקר, מעורר תקווה ששלטון החוק יילחם בהם בחזרה

3תגובות

פחרה יונס עברה 38 פעמים תחת איזמל המנתחים, בתקווה לתקן את הנזק המחריד שגרם לה גבר פקיסטאני צמא נקם, שהשליך חומצה על פניה ומוסס, פשוטו כמשמעו את פיה, אפה ואוזניה, בשנת 2000.

המרתון הרפואי המייסר התקיים ברומא, עיר רחוקה שהעניקה ליונס מקלט וטיפול מסור. היא ניסתה למצוא נחמה בכתיבת זיכרונותיה ובהופעות פומביות אמיצות שבהן סיפרה על שעבר עליה. אבל בשעה שהרופאים האיטלקים ניסו להביא מזור לפצעים שבפניה, צלקות אחרות מיאנו להגליד.

ב-17 במארס, אחרי עשור של געגועים לפקיסטאן, מדינה שאהבה למרות מערכת המשפט שבגדה בה, יונס טיפסה לקומה השישית של דירתה בפרבריה הדרומיים של רומא וקפצה מהמרפסת. היא היתה בת 33. הידיעה על מותה הגיעה לעיר הולדתה קראצ'י וביום נחיתת ארונה בעיר, פרצה סערה, שהונצחה בסרט תיעודי עטור תהילה הוליוודית.

אי–פי

ב-28 בפבואר השנה זכתה בימאית פקיסטאנית מקראצ'י, שרמין עובייד-צ'ינוי, בפרס אוסקר על סרטה "להציל פנים", סרט תיעודי המתמקד בקורבנות התקפות חומצה, כמו יונס. למרות נושאו המצמרר של הסרט, קבלת האוסקר היתה בבחינת זריקת עידוד לגאווה הלאומית של הפקיסטאנים והסבה את דעת הציבור לנגע החברתי הפושה.

חומצה היא הנשק המועדף על גברים הרוצים לנקום בנשים המואשמות בחוסר נאמנות או מרדנות. מספר התקפות החומצה בפקיסטאן, הנפוצות בכמה מדינות באסיה, עלה בצורה חדה ב-2011, ועלה ל-150 לעומת 65 שנה קודם. עם זאת, פעילי זכויות אזרח מסתייגים מהנתונים וטוענים שיש לייחס את העלייה לריבוי המקרים המדווחים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מעיתוני העולם ישירות לפייסבוק

אי-פי

מותה של יונס ליכד את דעת הקהל בפקיסטאן. בפרלמנט, נשבעו המחוקקים לנקוט צעדים כדי לצמצם את התופעה, ואחד הפוליטיקאים הבכירים קרא לפתוח מחדש את החקירה הפלילית בפרשה. אבל להערכת משפטנים, הסיכוי לכך נמוך, היות שהאיש שהואשם בתקיפה - בעלה לשעבר של יונס בילאל חאר - זוכה במשפט לפני תשע שנים.

בניגוד לרוב הגברים המואשמים בהתקפות חומצה, חאר בא ממשפחה אמידה מאוד ורבת עוצמה, שברשותה קרקעות חקלאיות פוריות רבות במחוז פונג'אב. אביו, מוסטפה, היה בעבר מושל המחוז. בת דודו, חינה רבאני, היא שרת החוץ בממשלת פקיסטאן. בחודשים האחרונים הרבה חאר להופיע בטלוויזיה כדי להגן על שמו הטוב. "ידיי נקיות", אמר בשידור.

הופעותיו קנו לו מעט מאוד אהדה בציבור, והמקרה רק הדגיש, לדברי פרשנים, עד כמה קל לעשירי פקיסטאן להתחמק ממשפט. עם זאת, יש הבדל עצום בין קריאות הגינוי הרמות שנשמעו לאחר התאבדותה של יונס, לדממה המוחלטת שבה היא נתקלה לפני עשור. הבדל המעורר שאלה: האם בשוך הסערה הנוכחית יהיה לקורבנות התקפות חומצה בפקיסטאן סיכוי טוב יותר בעתיד לזכות בדין צדק?

דעות קדומות ושנאת נשים הן חלק בלתי נפרד מסיפורה האישי של יונס. היא נולדה לאם מכורה להרואין ברובע האורות האדומים של קראצ'י, ובגיל ההתבגרות כבר החלה לעבוד כ"נערה רוקדת", מלה נרדפת לזונה בעיר, וילדה בן. אבל בשנת 1997, בגיל 18, היא הגשימה חלום של כל נערה פקיסטאנית במצבה והתחתנה עם אחד הלקוחות שלה, בילאל חאר, שהשתייך לצד האחר של החברה.

לאחר שלוש שנים נישואיהם התמוטטו, על רקע האשמות באלימות נגדה, ויונס ברחה לבית אמה ברובע האורות האדומים. שם ישנה באותו יום במאי 2000, כאשר שני גברים התפרצו לדירה, ושפכו על פניה ושדיה נוזל מבקבוק. יונס נאבקה וצרחה, אבל זה היה מאוחר מדי: החומצה מוססה את שפתיה, את שדיה ואת אחת מעיניה. היא שכבה שלושה חודשים בבית חולים על סף המוות.

"נחיריה הפכו לשני חורים קטנים ופיה נמס עד כדי כך, שאפשר היה להחדיר דרכו רק קשית", אומרת תהמינה דוראני, דמות בולטת בלאהור אשר העלתה את הנושא לסדר היום. לדוראני היו סיבות משלה להתעמת עם משפחת חאר: היא התגרשה ממוסטפה, אביו של בילאיל, ופרסמה את זיכרונותיה המרים מנישואיה עמו בספר "אדוני הפיאודלי".

אבל פקיסטאנים אחרים גילו עניין מועט בפרשה. עיתונים, גם הליברלים שבהם, בקושי סיקרו את הסיפור, וממשלתו של הנשיא דאז, פרבז מושארף, לא מיהרה להנפיק ליונס דרכון, מחשש שהפרשה תכפיש את תדמיתה של פקיסטאן בעולם.

חאר ירד למחתרת ובראשית 2002 הוכרז עבריין נמלט. כעבור שנה נלכד, נעצר והועמד לדין. אבל עם תחילת משפטו, הטיעונים נגדו התערערו במהרה. אף שארבעה עדים הצהירו תחילה שראו אותו נכנס לביתה של יונס באותו לילה, בהמשך הם חזרו בהם מהצהרותיהם. קודם לכן התלוננו בבית משפט שקיבלו איומים מחאר, אבל השופט לא התייחס לכך ובדצמבר 2003 סגר את התיק נגד חאר.

באחד הראיונות שנתן לטלוויזיה, הציג עצמו חאר כ"קורבן של משפט תקשורתי". הוא תבע שפרטיותו תישמר כדי לגונן על שלוש בנותיו, שלדבריו התמודדו בבית הספר עם שאלות מוזרות על הפרשה. "אתה אמור להתחשב בכך", גער במראיין.

יונס לא היתה נוכחת במעמד זיכויו של חאר בבית המשפט ב-2003, היות שנסעה עם בנה נומאן לרומא. במשך עשר שנים ניסתה לשקם את חייה שם. ממשלת איטליה העניקה לה מקלט מדיני, העירייה העמידה לרשותה דירה, וחברת קוסמטיקה ממילאנו מימנה את הניתוחים שעברה.

ד"ר ולריו צ'רוולי, מנתח פלסטי שעמד בראש הצוות הרפואי שטיפל בה, סיפר שהמלאכה היתה קשה, בעיקר משום ששפתה התחתונה נדבקה לבית החזה שלה, שכבר לא היה לה צוואר ושעיניה היו פקוחות בלי הפסקה. "בנוסף לכל הצרות, היא התעלמה מהנחיות הטיפול אחרי הניתוח", אמר. "היא היתה כה קשת עורף, כה עצמאית".

למרות זאת, מצבה החל אט אט להשתפר: אחרי הניתוח ה-38 שעברה, בראשית 2011, יונס כבר היתה מסוגלת להזיז את פיה ועין אחת. למרות הכוויות, פניה היפים בעבר, החלו לקבל שוב צורה. היא למדה איטלקית, התיידדה עם אנשי עסקים וכתבה זיכרונות שלוקטו לספר "Il Volto Cancellato", הפנים המחוקים, אשר הביא לה מעט הכנסות.

באיטליה, יונס יצאה לרחובות בלי פחד, חמושה רק בחוש הומור עסיסי שפיתחה בחוצות קראצ'י. במשחק כדורגל ברומא, כשהרעש נעשה מחריש אוזניים, היא פנתה לאוהדים ביציע ואיימה "להשליך עליהם את אוזניה התותבות", נזכרת דוראני בחיוך.

אבל לדברי ראקלה בונאני, עובדת סוציאלית שסייעה לה, הניתוחים המייסרים תבעו ממנה מחיר גופני ופסיכולוגי גבוה. "היא תמיד רצתה לחזור הביתה", סיפרה בונאני. אבל שיבתה של יונס לפקיסטאן לא באה כלל בחשבון, מחשש לביטחונה האישי.

היא הוציאה את תסכוליה בשגרירות פקיסטאן ברומא. על פי כמה דיווחים, לפני כשנתיים הופיעה במקום ודרשה לדבר עם השגריר. בשיחה פרץ ביניהם עימות סוער שבעקבותיו הוזעקו אנשי ביטחון, כפי שסיפר פקיד בשגרירות. האיש, שביקש להישאר בעילום שם, אמר שיונס שוכנעה לבסוף לעזוב את המתחם מרצונה, אבל דוראני טוענת שהוצאה ממנו בכוח בידי משטרת איטליה, שהתנצלה מאוחר יותר.

"היא השלימה שלא ייעשה דין צדק", אמרה דוראני, "היא השלימה גם עם כך שלעולם לא תוכל לחזור הביתה. היא ידעה איך יתייחסו אליה שם".

מאז מותה, נזכרים המקורבים לה באותות המצוקה והדיכאון. בנה נומאן, אמר שלא הופתע מההתאבדות, כי ניסתה כבר פעמיים לשלוח יד בנפשה. "זו היתה תקופה רעה בשבילה מכל מיני סיבות", אמר בראיון טלפוני. נומאן, בן 15, הועבר אחרי מותה לטיפולה של משפחה איטלקית ולומד בבית ספר תיכון. הוא לא מתכוון לחזור לפקיסטאן.

פעילי זכויות אזרח בפקיסטאן מצביעים על סימנים מעודדים המצביעים על כך שנפגעות התקפות חומצה יזכו מעתה לטיפול ראוי יותר. בשנה שעברה ביצעה פקיסטאן רפורמות בחוק, שבמסגרתן הוחמרו העונשים נגד תוקפים בחומצה והעונש על עבירות אלה הועלה ל-14 שנות מאסר ולקנס המקביל ל-11 אלף דולר. חוק חדש האמור לעלות בקרוב להצבעה בפרלמנט יבטיח שחקירות המשטרה, המשפטים והטיפול בנפגעים ייעשו בעתיד בצורה ראויה יותר.

"זו בעיה מערכתית", אומר פייסל סידיקי, עורך דין המסייע לנפגעות. "גבר או אשה עניים לא יזכו לצדק בבתי המשפט - בלי קשר לחוק".

יונס לא ראתה את הסרט "להציל פנים", אבל התעודדה מהשבחים שלהם הוא זכה, אומרים חבריה. "הטרגדיה בכל זה היא שנדרשו סרט והתאבדות כדי להעלות את בעיית התקפות החומצה לתודעה הציבורית", אומרת בימאית הסרט, עובייד-צ'ינוי. "לפעמים מדינה צריכה להגיע למצב קיצוני כדי להתעורר ולראות מה לא בסדר". היא מקווה שהאיש האחראי למעשה יועמד שוב למשפט.

אבל חבריה של יונס אומרים שלמרות הצלחת הסרט, יונס לא הצליחה להתגבר על תחושת הניתוק, שהעמיקה על רקע העובדה שהתוקף שגזל ממנה את יופיה וריסק את חייה, נשאר חופשי. "לו היתה בת של פוליטיקאי או של גנרל, כבר היתה קמה פה מהומה", אמרה דוראני. "אבל מי מוכן להילחם למען נערה רוקדת?".

תרגום: סביונה מאנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו