בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רודפים אחרי הזכות למות

לפי אגודת הרופאים של הולנד, 2% ממקרי המוות במדינה הם תוצאה של המתת חסד. יוזמה חדשה שנועדה לאפשר גם לבני 70 שאינם חולים לבחור למות, מעוררת דיון על גבולות חופש הבחירה

26תגובות

השנה הייתה 1989, והד"ר פטרה דה יונג, מומחית למחלות ריאה, התבקשה לסייע לחולה סופני שסבל מכאבים איומים כתוצאה מגידול ממאיר בקנה הנשימה. הוא ביקש לשים קץ לחייו. היא נתנה לחולה פנטוברביטל, תרופת הרגעה ושינה רבת עוצמה, אך היא לא נתנה לו מספיק. נדרשו תשע שעות עד שמת. "כיום אני מבינה איפה טעיתי", אומרת הד"ר דה יונג, בת ה-58, בריאיון במשרדה. "כיום אפשר לחפש את זה בגוגל, אבל בזמנו, לא ידענו".

גישתה החמה והאמפתית מסתירה את ייעודה, או אולי דווקא מעידה עליו. האיש הזה היה הראשון מ-16 החולים שהד"ר דה יונג, העומדת כיום בראש ארגון הולנדי הפועל למען המתות חסד (Right to Die, NL), עזרה להם להשיג את מה שהיא מכנה "מוות בכבוד".

הארגון נוסד ב-1973, והוא נושא את דגל התנועה המבקשת להפוך את המתות החסד לאפשרות הפתוחה לכול בהולנד, אף שנוהג זה מעורר מחלוקת בכל מקום אחר בעולם. סקרים מגלים כי רוב ההולנדים סבורים שיש לאפשר מוות בכבוד לחולים המתייסרים בכאבים והמעוניינים בכך, ואלפים אכן מגישים בקשה רשמית להמתת חסד בכל שנה.

הארגון "הזכות למות, הולנד", טוען שחברים בו 124 אלף בני אדם. הוא התפרסם בעולם בתחילת מארס, כשנודע שהוא מכין צוותים ניידים להמתת חסד לסייע לחולים למות בביתם. הארגון גם עורר מחלוקת, לאחר שקרא לחוקק חוק שיאפשר לכל אדם מעל גיל 70 לבחור בהמתת חסד, בין אם הוא חולה ובין אם לאו.

דה יונג סיפרה כי יותר מ-100 בקשות כבר הוגשו לקבלת השירות הנייד. כמה מהן נבחנות כעת, ובמקרה אחד כבר נעשתה המתת חסד. תומכים ומבקרים של התאבדות בסיוע רופא עוקבים מקרוב אחרי מאמצי הארגון. ריק סנטורום, שהתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה"ב, עורר סערה מסוימת בפברואר כאשר טען טענה מופרכת, שהמתות החסד מהוות כ-5% מכל מקרי המוות בהולנד, וכי זקנים הולנדים עונדים צמידים ועליהם כתוב "אל תמיתו אותי". בהולנד מיהרו להכחיש את טענותיו.

רויטרס

"ההולנדים עוררו שיח בינלאומי, הן בנוגע לתבונה בלאפשר לבני אדם לבחור כיצד ומתי ימותו, כשהם סובלים מכאבים עזים, והן בדבר החמלה כלפי השוכבים על ערש דווי", אומר פול רוט וולפה, מנהל המרכז לאתיקה באוניברסיטת אמורי באטלנטה.

על פי החוק "סיום החיים על פי בקשה והמתת חסד", שחוקק בהולנד ב-2002, רופאים אמורים למלא את בקשתם של חולים למות בלא חשש מפני העמדה לדין, כל עוד הם פועלים על פי קווים מנחים מסוימים. הבקשה צריכה להיעשות על ידי חולה, שקיבל את מלוא המידע, הסובל מכאבים ממושכים ובלתי נסבלים ומתוך רצון חופשי. הרופאים צריכים לקבל אישור בכתב מרופא נוסף, עצמאי, שיאשר שאכן המקרה עומד בדרישות החוק, ולדווח על כל מקרי המוות האלה לשלטונות, כדי שיבחנו אותם.

דה יונג סיפרה כי שיטת המתת החסד הנהוגה אצל הרופאים ההולנדים היא הזרקת תרופת הרגעה (ברביטוראט) לחולים, מה שגורם להם לשקוע בשינה, ובהמשך מתן סם רב עוצמה להרפיית השרירים כגון קוררה. במקרים של התאבדות בסיוע, הרופא רושם לחולה סם המונע הקאות ולאחריו החולה נוטל בעצמו מינון קטלני של ברביטוראטים.

על פי אגודת הרופאים ההולנדית, כמעט 80% ממקרי המוות הללו קורים בבתיהם של החולים. ב-2010, השנה האחרונה שהתקבלו עליה נתונים, דיווחו הרופאים על 3,136 מקרים של "הפסקת חיים על פי בקשה". מרבית הבקשות מוגשות על ידי חולים במחלות קשות.

כ-2% ממקרי המוות בהולנד הם תוצאה של המתת חסד, לדברי אריק ואן וייליק, יועץ של האגודה. המתת החסד נעשית לרוב על ידי רופאי המשפחה, שהם עמוד התווך של מערכת הבריאות הכללית. רופאים אלה קיימו לא אחת קשר ממושך עם מטופליהם ומכירים היטב את רגשותיהם. ואן וייליק אומר כי חוק המתת החסד התאפשר בזכות "האווירה המתונה והפתוחה השוררת בהולנד, המכבדת השקפות עולם שונות". הוא סבור כי בהולנד "אין סיבות כלכליות לבקש המתת חסד", טענה שבארה"ב עלולה להתברר כלא נכונה, שהרי בארה"ב, מערכת הבריאות בנויה על רווחיות.

לדברי דה יונג, הצוותים הניידים דרושים מפני שרבים מרופאי המשפחה, אם מסיבות מוסריות, אם בשל חוסר בהירות בלשון החוק, סירבו לסייע לחולים סובלים למות, כשכבר היה מאוחר מדי בשבילם למצוא רופא אחר. הצוותים הניידים נועדו לעזור להם לעשות זאת, אמרה. "לדעתנו, קשישים עשויים לסבול מהחיים", אומרת דה יונג. "הטכנולוגיה הרפואית מתקדמת כל כך והיא מאריכה יותר ויותר את חיי האדם, ולעתים האנשים האלה אומרים: די, מספיק!".

ואן וייליק טוען כי אגודת הרופאים ההולנדים "אינה חשה בנוח" עם הצוותים הניידים, שכן "שאלת המתת החסד לא יכולה להיות מנותקת מהטיפול בחולה". לדבריו, הדבר צריך להיות בידי נותן הטיפול הראשוני, כלומר רופא המשפחה. "ברוב המקרים, לרופא יש סיבה טובה, כאשר הוא מסרב לבצע המתת חסד. לעתים קרובות, ההחלטה נובעת מהעובדה שהוא סבור כי המקרה לא תואם את הקריטריונים לפי החוק".

וולפה, הביו-אתיקן מאוניברסיטת אמורי, אומר כי "בדרך כלל הוא נוטה לתמוך בזכות של בני אדם לבחור במותם", אולם הוא מודאג מכמה מגמות המתגלות בהולנד, כולל הרחבת הזכות להמתת חסד לבני אדם שאינם סובלים סבל גופני. "כאשר עוברים מקריטריונים פיזיולוגיים טהורים למערכת של קריטריונים פסיכולוגיים, פותחים את הדלת לניצול ולטעויות", אמר.

תרגום: פרידה פרס-דניאלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו