בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארה"ב: ארץ הנשק הבלתי מוגבל

על כל 100 אמריקאים ישנם כ-90 רובים בארה"ב. למרות 85 מקרי מוות מירי מדי יום, ועל רקע הרג הנער השחור טריוון מרטין, הלובי למען הזכות של כל אזרח לשאת נשק חזק יותר מאי פעם

28תגובות

בארוחת בוקר שקיימו פעילים ב-NRA (איגוד הרובאים הלאומי האמריקאי, הפועל למען זכות האזרח לשאת נשק) העביר לי סמואל ריצ'רדסון פתק. "קרא בבקשה את ספרו של אדמס 'אי-צדק'", הוא כתב, "הוא היה התובע במשפט הפנתרים השחורים". לא ברור לי מדוע ריצ'רדסון העביר את הפתק דווקא אליי. בשולחן שלנו יושבים עוד שישה אנשים, שניים מהם עיתונאים. העובדה שאני השחור היחיד בחדר ובו 200 בני אדם עשויה להסביר את בחירתו.

כריסטיאן אדמס, בעבר פרקליט במשרד המשפטים, פרש אחרי שהוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד מפלגת הפנתרים השחורים החדשה, שחבריה איימו בנשק על משקיפי בחירות ליד קלפי בפילדלפיה ב-2008. כמה פרקליטים, ובהם גם רפובליקאים, טענו כי אף על פי שמדובר במקרה חמור, אין הצדקה לשימוש במשאבי המשרד כדי להגיש תביעה. אדמס סבר שכוחות סמויים משכו בחוטים וטען כי התיק "איפשר לציבור הצצה להשקפת עולם הדוגלת באפליה על רקע גזעי", המאפיינת את משרד המשפטים בממשל אובמה.

ריצ'רדסון מרחיק לכת מעבר לכך. לדבריו, העיתונים והממשלה רקמו קנוניה לדיכוי הציבור הלבן. "זה פשיסטי", הוא מסביר, "בדיוק כמו היטלר. מפלים ציבור שלם לרעה על רקע אתני וטוענים שהוא אשם בכל הבעיות במדינה. כך קרה גם ברואנדה". הוא מרמז בדבריו שהאמריקאים הלבנים, כמו שבט הטוטסי, עלולים להיות קורבנות של טבח שיטתי, בארצם שלהם.

רויטרס

קל ללגלג על ה-NRA. שלטי החוצות שמפרסמים את הכנס הלאומי של הארגון מבטיחים למבקרים "אלפי מטרים מרובעים של כלי נשק ואביזרים נלווים". באולם התצוגה מעניקים במתנה פעמיים ביום אקדח או רובה לכל מי שעל בגדיו מדבקה ועליה הכתובת "AMBUSH" (מארב), וכלי נשק חצי אוטומטיים בצבע ורוד. ה-NRA הוא אחת השדולות החזקות בארצות הברית ויש לו קשרים אמיצים עם המפלגה הרפובליקאית, ולמרות זאת הוא עדיין מגדיר עצמו כארגון זכויות האזרח הוותיק בארה"ב. היחס של תושבי ארה"ב לכלי נשק מורכב וסבוך בארצם, לא פחות משהוא מעורר תהיות בעולם. העובדה שמרבית השוטרים בבריטניה אינם נושאים נשק תמוהה אפילו בעיני הליברלים. ואף שהאמריקאים חצויים בשאלת הגברת הפיקוח על אחזקת כלי נשק, טרגדיות שקשורות לירי באזרחים (למשל מעשי טבח בבתי ספר), נוטות להיעלם מהשיח בתקופות בחירות.

ה-NRA נטוע עמוק בלב הסתירות הללו. הארגון, אשר הוקם ב-1871 לצורך ייצוג זכויות הציידים והקלעים, הוא גוף פוליטי בעל קשרים הדוקים לתעשיית הנשק. "המחלוקות הפנימיות של האמריקאים ייראו לאדם מבחוץ כחסרות שחר", כתב ההיסטוריון הצרפתי בן המאה-19 אלקסיס דה-טוקוויל בספרו "דמוקרטיה באמריקה". הוא ממשיך וכותב: "אותו אדם לא יידע אם לחוש חמלה כלפי עם שמייחס חשיבות לזוטות, או לקנא בקהילה המאושרת, שמרשה לעצמה להתעסק בהן". ואולם, סוגיית כלי הנשק בארה"ב אינה עניין שיש להקל בו ראש. יש כ-90 רובים לכל 100 תושבים בארה"ב (שיעור הגבוה כמעט פי 15 משיעור אחזקת הרובים באנגליה). יותר מ-85 בני אדם נורים ונהרגים בה מדי יום. רצח בירייה הוא סיבת המוות הנפוצה ביותר בקרב אפרו-אמריקאים בני פחות מ-44.

גם ב-NRA אין להקל ראש. הארגון טוען שהזכות לשאת נשק היא חירות אזרחית המעוגנת בתיקון השני לחוקה, ומתנגד לכל חקיקה הקשורה להגבלת זכות זו. הארגון מונה, לטענתו, יותר מארבעה מיליון חברים, תקציבו עולה על 300 מיליון דולר, והוא הוציא בשנה שעברה כשלושה מיליון דולר על פעילות שתדלנית - בשנה שאינה שנת בחירות.

התיקון השני לחוקת ארה"ב קובע כי: "מיליציה ערוכה היטב חיונית לביטחונה של מדינה חופשית ולכן אין להגביל זכותם של בני אדם/עם (People) להחזיק נשק ולשאתו". קיימים חילוקי דעות אם המונח people מתייחס לבני אדם או למדינות, אבל איש אינו חולק על המשמעות הרחבה של התיקון, שמטרתו לאפשר לציבור הגנה צבאית ממשטר רודני.

"זה עניין של עצמאות ושל חירות", מסביר דיוויד בריט. "כאשר מדובר במערכת דמוקרטית ובעם הגון, יש לבטוח באזרחים". בריט, גבר נעים הליכות בשנות ה-60 לחייו, אינו דמות נלעגת. לעומתו, משתתפים אחרים באירוע לבושים חולצות ועליהן כתובות שונות: "מי שבוחר לא לעבוד, שלא יאכל", "אני שונא מדיניות רווחה", "נוצרי, אמריקאי, הטרוסקסואלי, בעד נשק, שמרן. יש שאלות?". בריט סבור שהרשות להחזיק בכלי נשק חיונית לדמוקרטיה. "האירופים ויתרו על זכויותיהם וחירויותיהם לטובת ממשלותיהם", הוא אומר. אנחנו מאמינים שהממשלה אמורה להיות כפופה לנו, ולא להפך".

רויטרס

זו גישה די רדיקלית, גם על רקע הדמגוגיה המיוחסת ל-NRA. הבעיה היא, שכל אחד יכול לקבוע מהו משטר רודני ולהחליט לחתור תחתיו בעזרת כלי נשק. יש שיאמרו כי חוק בריאות שהועבר בקונגרס שנבחר באופן דמוקרטי הוא רודני.

ואולם לא רק התיקון השני לחוקה מעגן את זכות השימוש בכלי נשק בתרבות האמריקאית. כמדינת מתיישבים שנאלצה להשתלט ולהחזיק בארץ שבה התגוררו ילידי המקום, לרכוש ולהגן על קרקעות ולהתקיים כמדינת ספר, הרובה הוא שאיפשר את קיומה והקמתה של ארה"ב כפי שהיא היום. "אנחנו, כאזרחי העולם החופשי, לא היינו מגיעים לאן שהגענו, לולא עמדו לרשותנו רובים", אומר בריט, "מדובר בחירות ולא באלימות". מדובר גם בגורם מרכזי נוסף בחברה האמריקנית: הקפיטליזם. עסקי הנשק מכניסים כסף. הרבה כסף. מאז 1990 הגיעו מכירות כלי הירי החוקיים לסכום ממוצע של 3.5 מיליארד דולר בשנה. ומדובר בהכנסה שחסינה בפני נזקי המיתון הכלכלי ושנתונה להשפעת התמורות הפוליטיות יותר מאשר הכלכליות. כשהדמוקרטים זוכים בבחירות, המכירות עולות וכשדמוקרט שחור נבחר, המכירות בשמיים. בשבוע שבו זכה ברק אובמה בבחירות לנשיאות זינקו המכירות ב-50% לעומת השבוע המקביל בשנה הקודמת. מאז הן ממשיכות לעלות.

במרחק כמה רחובות מכנס ה-NRA, בבית העירייה של סנט לואיס מקיימים כמה מניצולי פיגוע הירי שהתרחש בטוסון ב-2011 מסיבת עיתונאים ובה הם קוראים להגבלת הזכות לשאת נשק. כמה מהם מחזיקים בכלי נשק בעצמם. מייבי סטודארד בת ה-77 מתייפחת כאשר היא נזכרת במות בעלה דורוון (78) אחד מששת ההרוגים בפיגוע, אשר חיפה עליה בגופו כשהירי החל. "הוא נפל עליי", היא מספרת, "קליע חדר לרקתו. איכשהו נחלצתי מתחתיו וערסלתי אותו בזרועותיי עד שהוא מת".

נימת דיבורה אינה כעוסה, אלא עצובה. איש מבין הנוכחים אינו מבקש לפגוע בתיקון השני או קורא לשינוי של חוקי אחזקת הנשק. מייבי לא מבינה מדוע הנהגת ה-NRA אינה מחזירה לה טלפונים ואינה מוכנה לדבר איתה. סנט לואיס נחשבת לעיר המסוכנת ביותר בארה"ב זה שנתיים, ונהרגים בה יותר שחורים מבכל עיר אחרת במדינה.

"רובים אינם הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים"

לפני שלוש שנים עמדה ארנסיה קולז בת ה-40 ברחוב בשכונת ויל בסנט לואיס ושוחחה עם אנשים, כאשר החל ירי מסביבה. "כדור תועה פגע בי. הוא נכנס מתחת לאוזני השמאלית, זיגזג ברקמה הרכה, חדר לצווארי ויצא דרך הלסת הימנית". קולז גדלה באזור כפרי בווירג'יניה. משפחתה החזיקה בכלי נשק לצורכי הגנה. בעיר כמו סנט לואיס הם ממלאים תפקיד אחר. "בימינו הסכנה הנשקפת מאלימות שכזו היא המחיר שמשלמים אנשים שמבקשים לחיות ולעבוד באזורים עירוניים בארה"ב".

שניים מבניה של אליזבת ווטקינס נורו למוות. טימותי בן ה-27 נורה בעקבות תגרה במיאמי. מארק בן ה-28 נקלע לקרב יריות כאשר ביקר חבר בסנט לואיס. מתוקף תפקידה כדוברת ארגון המשפחות למען רחובות בטוחים, נהגה ווטקינס ללכת ללוויות של אנשים שנורו למוות. "אחרי זמן מה הפסקתי ללכת", היא מספרת, "לא יכולתי לסבול את זה יותר". למרות ניסיונן המר, הן אינן קוראות לשינוי בחוק. "אני לא אומרת שיש למנוע מאנשים להגן על רכושם, אבל כלי הנשק ניתנים להשגה בקלות רבה מדי".

לתומכי ה-NRA יש תשובה מוכנה ושגורה: רובים אינם הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים. התגובה הבנאלית הזו מתעלמת מהעובדה שהריגת אנשים באמצעות רובים קלה לאין שיעור מהריגתם בכל אמצעי אחר, ובמדינה מוכת אפליה ועוני, בעלת פערים חברתיים עצומים כמו ארה"ב, יש סיכוי גדול שאנשים ינצלו לרעה את זכותם לשאת נשק.

כמו כן, התשובה הסטנדרטית הזו אינה מסבירה את חלקו של ה-NRA בקידום החקיקה הקשורה להגנה עצמית, שאיפשרה לג'ורג' צימרמן, רוצחו של טריוון מרטין, להסתובב חופשי במשך יותר משישה שבועות. החוק קובע שכל אדם שחש איום על חייו רשאי להשתמש בכלי נשק. עיקר הדיון שניטש בשבועות האחרונים לא נגע לזכותו של צימרמן לשאת נשק, אלא לחוק התקף ביותר מ-20 מדינות, ואשר איפשר לצימרמן לחמוק ממעצר במשך תקופה כה ארוכה, וכעת מקשה מאוד על הבאתו לדין.

"שורש העניין הוא, אם אתה סומך על אחרים או לא", אומר אחד הפעילים הקוראים להגבלת הזכות לשאת נשק, "אנחנו סומכים והם לא".

אלה שטוענים שהממשלה תגן על האזרחים, שהמשטרה תגיע בזמן, שאם אנשים לא יחזיקו ברובים לא תהיה סיבה לפחד מפגיעה מירי - זוכים ליחס מלגלג. "עד שתקרא למשטרה יהיה מאוחר מדי", אומר בריט, שמעולם לא נאלץ לשלוף נשק, אבל איים שיעשה זאת בכמה הזדמנויות. "כל מה שהם יכולים לעשות, זה לכתוב דו"ח". בסוף ארוחת הבוקר אני אומר לבריט שאני ממהר לפגישה בעיר. "תיזהר", הוא אומר, "סנט לואיס היא מקום מסוכן מאוד".

תרגום: יעל אלין-קוטנר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו