בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקסיקו

להנציח את קורבנות מלחמת הסמים

מלחמות הסמים במקסיקו גרמו למותם של 12 אלף בני אדם ב-2011. תנועה חברתית במדינה מנסה לתת נופך אנושי לנתונים הסטטיסטיים ולהנציח את הקורבנות בתמונות דיוקן על קירות הבתים

תגובות

כשתושבי אקאטפק, הסמוכה לבירה מקסיקו סיטי, מתבוננים בגבעות שמאפיינות את העיירה הפרברית, הם רואים את פניהם של קורבנות פשע. תמונות דיוקן ענקיות מעטרות קירות בתים הבנויים מבטון כחלק מפרויקט אמנות קהילתי, שמבטא את מה שהפך לאובססיה במקסיקו: הצגת הפגיעה בחפים מפשע והענקת נופך אנושי לנתונים סטטיסטיים קרים. "אנחנו מדברים לעתים קרובות מדי במספרים", אומר מרקו הרננדס מוריאטה, נשיא "קרן מוריאטה" שארגנה את פרויקט התמונות בעיירה הענייה. "אבל אנחנו רוצים להעניק פנים ואנושיות לנרצחים".

פרויקט התמונות הוא לא היחיד שמנציח את קורבנות מקרי הרצח הרבים. באחרונה עלו לאינטרנט סרטוני וידאו בהשתתפות שחקנים מפורסמים כמו דיאגו לונה. משתתפים בהם גם מקסיקנים שאיבדו את יקיריהם במלחמות הסמים. בטוויטר נפתח חשבון בשם @Tienennombre, ובו מצוינים שמות המתים בצירוף גילם ופרטים אישיים אחרים.

המיזמים מבטאים לא רק תסכול מחוסר הביטחון הגובר במקסיקו. מומחים ופעילים אומרים שהם מהווים גם קול זעקה על כך שהפושעים אינם נענשים ועל היעדר השקיפות, הגורמת לכך שרבים מהרוצחים אינם מובאים לדין.

עם זאת, בעוד שעד היום כוונה פעילות למען נפגעי אלימות באמריקה הלטינית בעיקר נגד ממשלות, רבים מהפעילים אומרים שהם מעוניינים לשנות את דפוס החשיבה של שכניהם ולא לעסוק בפוליטיקה. לדבריהם, פעילותם נועדה בעיקר ליצור מצפון ציבורי, למנוע מאנשים לפעול באלימות או לסייע למעשי רצח, בכך שגורמים להם להרגיש את הסבל האנושי שנגרם כתוצאה מכך.

ניו יורק טיימס

"המחאה הזאת שונה באופן מהותי מה'מארצ'אס' (צעדות המחאה) הקודמות", אומר אנדרס מונרוי הרננדס, עמית במרכז ברקמן לאינטרנט ולחברה באוניברסיטת הרווארד. "לצעדות המחאה נוצרה תדמית של תנועות שנוצרו על ידי אנשים ממעמד הפועלים, שבראשן עמדו איגודים מקצועיים או פוליטיקאים כריזמטיים. לתנועות החדשות האלה יש מבנה שונה: הן פעילות ברשתות החברתיות ומושכות אוכלוסייה מסוג שונה - צעירים מהמעמד הבינוני, שמזדהים עם תנועת ‘לכבוש את וול סטריט' והאביב הערבי".

הפרויקט בעיר אקאטפק קיבל השראה מצלם צרפתי המכונה JR, שמציג תמונות דיוקן ענקיות על בניינים ובמקומות ציבוריים. לפני כמה שנים הוא צילם צעירים משכונות עוני ליד פאריס. מאוחר יותר תלה תמונות של פלסטינים וישראלים אלה לצד אלה, משני צדי הגדר ההפרדה.

יוזמי פרויקט הצילום במקסיקו שיתפו את הקהילה המקומית. קרן מוריאטה אירגנה קורסים בצילום לצעירים משכונות עוני, וגייסה קורבנות פשע כדי שיהיו מושאי התמונות שלהם. המלה "קורבן" הוגדרה בצורה מעורפלת. לצד אלה שהיו עדים למעשי רצח, שאיבדו קרובי משפחה או שנפגעו מפשע אלים, נכללו בה גם נרקומנים, בנות זוג של פושעים וקשיש שפחד שלא יראה עוד את בנו הכלוא לפני מותו. סיפוריהם של האנשים, ששמותיהם לא פורסמו מחשש לביטחונם, נאספו בקובץ של עדויות.

תושבי סרו גורדו, השכונה שנבחרה להצגת הפרויקט, לא רצו בתחילה כל קשר עם הפרויקט. "כולם חשבו שזה פוליטי", אומר אנטוניו אולוורה, בן 24, אחד מתושבי המקום שסייע לתלות את הפוסטרים. "אבל זו רק אמנות". אחד מחברי קרן מוריאטה מספר שהפרויקט הוא מאמץ אמנותי למנוע פשיעה. בעמדו בשכונה ליד תמונת צעירה הוא אומר שהוא מקווה כי התמונות יעוררו אנשים, החושבים לבצע פשע, לשקול מחדש את מעשיהם, ובמקביל לעודד מקסיקנים להתנגד לידידים או לבני משפחה החברים בכנופיות או עוסקים בסחר בסמים.

מאמץ דומה לעורר את הציבור ניתן למצוא גם ב-31K Portraits for Peace, שמציב 2,000 תמונות של מקסיקנים המייחלים לשקט בערים האלימות ביותר במדינה, ובעבודה של קבוצת El Grito Mas Fuerte ("צעקה חזקה יותר"), שחברים בה פעילים מהתיאטרון ומתעשיות הסרטים והתקשורת של מקסיקו.

סרטון וידאו, באורך חמש דקות, שהקבוצה הפיקה והעלתה השנה לאינטרנט בשם "בנעלי האחר", זכה לסיקור נרחב באתרי חדשות מקסיקניים וברשתות החברתיות, משום שכלל סיפורים של ידוענים על חוויאר סיסיליה, משורר שבנו נרצח בשנה שעברה, וסיפורים נוספים על צלקות גופניות ורגשיות שנגרמו בעקבות מלחמות הסמים. המארגנים תיארו את הסרטון כניסיון "ללוות את הנפגעים בכאבם, בדרישתם לצדק ובזכותם לחיות בשלום".

הומרו ארידג'יס, משורר ופעיל סביבה מקסיקני, חש עידוד מהפעילות למען הקורבנות, אך הוא מסייג זאת ואומר כי "מה שנחוץ לנו הוא שקיפות משפטית. התקווה היחידה היא ביצוע רפורמות במערכת המשפט". ללא שינויים מוסדיים, מציין ארידג'יס, הפופולריזציה של הקורבן עלולה להוסיף בעיות במקום להפחיתן, כי קרובי הקורבנות עלולים לקחת את החוק לידיים. "צריך להיזהר שבני המשפחות לא יהפכו למעין חוקרים".

ג'ון מ' אקרמן, פרופסור ב"מוסד למחקר משפטי" באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו, מפקפק ביכולת תנועת המחאה להשיג תוצאות בשטח, כי היא נמנעת מהצגת דרישות מפורטות. לדבריו, "זו מחאה חברתית לא מגובשת".

המגבלות נראות לעין גם באקאטפק. התושבים אומרים שהתמונות עוררו דיון, אך אנשים רבים קיוו שתשומת הלב שהן מושכות יגרמו לממשלה לספק שירותים נחוצים, כגון כבישים טובים יותר ומשטרה יעילה יותר. שלושה חודשים לאחר העלאת התמונות הראשונות, זה לא קרה. גם הפשיעה בשכונה לא פחתה. התושבים אומרים שיש עדיין תקרית ירי אחת בממוצע בשבוע.

וכמו התקווה, התמונות מתקשות לשרוד. מתוך 35 התמונות המקוריות שנתלו, נותרו רק עשר. השאר נהרסו על ידי סופות או נגנבו על ידי שכנים שהשתמשו בויניל שעליו הודפסו כגג לבתיהם. נראה שצרכים בסיסיים כמו מקום מגורים עדיפים על הנצחת הקורבנות.

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו