בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרמניה: לפעמים האנטישמיות היא עניין גיאוגרפי

שני חוקרים מיפו את אזורי האנטישמיות ומצאו קשר בין מקום מגורים לנטייה לשנוא יהודים. המסקנה: אם בכפר שלך תמכו בעבר בהיטלר, לא הרבה השתנה

81תגובות

האם אפשר למדוד "אנטישמיות" ולהשפיע על שיעורה בחברה? שני חוקרים גרמנים, המתמחים בכלכלה-תרבותית, טוענים שכן. את תוצאות המחקר שלהם, תחת הכותרת: "שנאה משנה צורה: איך גרמנים שינו את דעתם על יהודים, 1890-2006”, פירסמו השבוע בפורטל מחקרי השייך למרכז לחקר מדיניות כלכלה בלונדון.

את מסקנתו נגלה כבר עכשיו: למקום בו נולדתם יש השפעה גדולה על מידת השנאה שלכם ליהודים (ולזרים בכלל), אבל בעזרת חינוך מתאים (אך מדוד) – אפשר להוריד את רמת האנטישמיות (ושנאת הזרים) של כל אחד.

שני החוקרים, ניקו פויגטלנדר ו-האנס-יואכים וות', שילבו במחקר שלהם נתונים היסטוריים לצד מספרים עדכניים ועכשוויים. כך למשל, הם השתמשו בנתונים ממאגר "סקר החברה הגרמני", שבודק באופן עקבי את עמדותיהם של הגרמנים בנושאים שונים, ובחנו גם את תוצאות ההצבעה למפלגות הימין-קיצוני ולמפלגה הנאצית באזורים שונים, מהמאה ה-19 ועד עליית הנאצים לשלטון. התוצאה איפשרה להם לשרטט תמונה מקיפה ומעניינת של המגמות באנטישמיות המודרנית, מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-21.

השאלות שאת תוצאותיהן ניתחו החוקרים הן מעניינות כשלעצמן, ויכולות לשמש סוקרים אחרים במקומות שונים בעולם, לאו דווקא בהקשר היהודי. הרשימה כוללת את השאלות הבאות: "האם אתה חושב שהיהודים הביאו את הרדיפות על עצמם?" “האם תסכים שיהיו לך שכנים יהודים?"; “האם ליהודים מגיעות זכויות שוות?"; “האם היית מסכים שקרוב משפחה שלך יתחתן עם יהודי?"; "האם ליהודים יש השפעה רבה מדי בעולם?" ו-"האם אתה מסכים שיהודים מנצלים את היותם קורבנות לצרכים כלכליים?".

בבחינת התשובות שנתנו הגרמנים לשאלות האלה, בין השנים 1996-2006, גילו החוקרים שוני עקבי בין אזורים שונים ברחבי גרמניה, המורכבת מ-16 מדינות. בחלק מהמקומות, למשל, רק 8% סברו שהיהודים הביאו על עצמם את הרדיפות שלהם. במקומות אחרים, מנגד, שיעור התומכים במשפט הזה היה 38% מהאוכלוסיה. בראש הרשימה, אגב, ניצב אזור "בוואריה תחתית", בו התגלה שיעור גבוה של אנטישמיות בכמה מדדים. השיעור הכולל של אנטישמיות קיצונית בגרמניה, אגב, אינו גבוה, ועומד על 5%, לפי המדדים שפיתחו החוקרים.

לאחר מכן, ביקשו החוקרים לבדוק את שיעור האנטישמיות באותם מקומות בעבר הרחוק יותר. הם עשו זאת באמצעות בחינת שיעור ההצבעה של הגרמנים בבחירות למפלגות אנטישמיות בין 1890 ל-1912; למפלגה הנאצית, בשנות ה-20 של המאה הקודמת; ושוב פעם בשנות ה-30.

התוצאה היתה ברורה: במקומות בהם התמיכה במפלגות אנטישמיות בעבר היתה נמוכה, הגרמנים של היום פתוחים יותר לקבל שכנים יהודים, לצרף אותם למשפחה ולתמוך בשוויון הזכויות שלהם. הם גם פחות נוטים להאשים את היהודים באחריות לרדיפות של עצמם, לחשוב שיש להם השפעה גדולה מדי בעולם או שהם מנצלים את עברם כקורבנות. באופן לא מפתיע, שנאת הזרים הכללית באזורים האלה נמוכה אף היא.

"המידה שבה העבר עדיין משפיע על הגישות של היום היא מפתיעה", כותבים החוקרים. אחרי 1945 הפכה האנטישמיות ממדיניות רשמית לטאבו בגרמניה ואולם, “העבודה שיש אנשים שמודים באנטישמיות גם בפני הסוקר שמראיין אותם, מראה שכשמדובר בהשקפות אישיות – שנאת היהודים גבוהה יותר", הוסיפו.

המחקר לא הסתיים בכך. מסתבר, שלא רק למקום גיאוגרפי יש השפעה על הנטיות האנטישמיות של תושביו. גם סוג ואופי החינוך שקיבלו התושבים תורם את חלקו לכך. “כשהנאצים עלו לשלטון הם הנהיגו מדיניות אחידה של אינדוקטרינציה. אנחנו בחנו אם המדינות הזו הצליחה בהנחלת שנאה גזענית, אשר ניתן לאתר אותה גם היום, 70 שנה לאחר מכן", כתבו החוקרים.

אי–פי

המסקנה לא מפתיעה, אך בהחלט מעניינת: ככל שהגרמנים מבוגרים יותר, יש סיכוי גדול יותר שהם מחזיקים בעמדות קסנופוביות ואנטישמיות. נתון מעניין נוסף מצביע על כך שמי שהיה בגיל 11-20 כשהמלחמה הסתיימה נוטה להיות הרבה יותר אנטישמי מהממוצע. “אנחנו טוענים, שזה תוצאה ישירה של המדיניות הנאצית של אינדוקטרינציה של האוכלוסיה לשנאה גזענית ולאמונה בעליונות הגזע הארי", כתבו החוקרים.

ומה קרה אחרי המלחמה? המחקר בחן גם את השפעת המדיניות של המדינות שכבשו את גרמניה אחרי 1945. בשעה שכל בעלות הברית היו מחוייבות לתהליך ה"דה-נאציפיקציה", כל אחת מהן יישמה אותו באופן שונה. בחינת הנתונים הראתה שגרמנים שחיו תחת הכיבוש הבריטי הם הכי פחות אנטישמיים. באזור השליטה האמריקאי, מנגד, ההתושבים המשיכו להחזיק בעמדות אנטישמיות.

הסיבה לכך קשורה במדיניות השונה שהונהגה באזורים השונים. “הרשויות האמריקאיות הפעילו תוכנית ענישה שאפתנית, שעירבה מאסרים והרשעות של פקידים זוטרים. האזרחים עומתו עם הפשעים הגרמנים, והוכרחו לבקר במחנות ריכוז ולצפות בסרטים חינוכיים על השואה – מה שיצר רתיעה", כדברי החוקרים. המחקר מצטט יועץ צבאי אמריקאי, שאמר ב-1948: “אם צבא ארה"ב ייסוג מחר, למחרת כבר יהיו פה פוגרומים".

הבריטים, מנגד, הפעילו גישה אחרת: “פרגמטית ומוגבלת, שהתמקדה ברדיפת הפושעים הגדולים, זכתה לתמיכה ציבורית ניכרת והתבטאה בדוחות המודיעין, שקבעו כי האוכלוסיה רצתה לעשות יותר כדי להעניש פקידים נאציים", כדברי החוקרים.

ומה המסקנה מהמחקר כולו? לדעת החוקרים, היא הרבה יותר חשובה מכל דיון נקודתי באנטישמיות בגרמניה, שמהווה דוגמה לשינוי קיצוני מחברה שעודדה גזענות באופן רשמי – לחברה שאוסרת עליה. “באמצעות בחינת המקרה של שנאת יהודים בגרמניה המודרנית, בדקנו מה צריך לעשות כדי לשנות אמונות של אנשים. מצאנו, שהמדיניות היא שיכולה להביא לשינוי. ניתן להשפיע על הצעירים באמצעות אינדוקטרינציה מאסיבית, אבל רק עד לרמה שבה האמונות החדשות והרדיקליות אינן סותרות באופן מוחלט את הנורמות הקודמות...התערבות מתונה, שמלווה בתמיכה ציבורית, היא הדרך הטובה ביותר לקנות את הציבור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו