בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצ'טת פיפיות

המיליציות המקומיות הן התקווה היחידה של תושבי מזרח קונגו

בגלל האלימות הקשה בקונגו ואוזלת היד של הצבא המקומי וכוחות האו"ם, הקימו תושבים מקומיים כוח הגנה במזרח המדינה. ואולם, גם הם נשאבו למעגל הנקמה והחמירו את המשבר באזור

2תגובות

ב-2008, בשעה שאחיו של גיום סאדיקי באנטו נחטף ונדקר למוות ביער, צבא קונגו והכוח לשמירת השלום שהוצבו באזור לא עשו דבר כדי להגן עליו. כשאחיינו נרצח לאחרונה בהתקפה אחרת, איש לא נחלץ לעזרה.

"אנחנו כמו יתומים, ללא אם וללא אב. אנחו חשים כמו עם נטוש", אומר סאדיקי באנטו, ממקום מושבו בגבעות מזרח קונגו. "ולכן החלטנו להילחם", הוא אומר. קבוצת צעירים חמושים בסכינים, במצ'טות ואפילו בחניתות התגודדה סביבו. הם מכנים את עצמם "אנשי הכפר הזועמים".

בשעה שרק מעטים נותנים אמון בצבא קונגו, הפכו מורדים אלה לכוח הגנה. ואולם, בשביל רבים, בהם עובדי הסיוע, "אנשי הכפר הזועמים" מהווים איום וסכנה, מרכיב אלים נוסף שמצית את מעגל הדמים האין-סופי של קונגו. לדברי כמה עובדי סיוע, המורדים רק החמירו את המשבר ההומניטרי באחת המדינות העניות בעולם.

בחודשים האחרונים, עשרות אלפים נמלטו מבתיהם בעקבות הקרבות בין אנשי המיליציה לקבוצות חמושות אחרות. לפי הערכות האו"ם, יותר ממיליון בני אדם נעקרו מבתיהם בשני מחוזות בלבד במזרח המדינה, צפון ודרום קיבו. "לפי כל קנה מידה, מדובר במשבר חמור ביותר", אומרת כריסטלינה גיאורגיבה, הנציבה האירופית לסיוע הומניטרי, שביקרה לאחרונה בקונגו. במדינה ענקית, ששטחה כמערב אירופה, ושמשאביה הטבעיים נשלטים בידי כנופיות חמושות ופקידים מושחתים, האלימות היא קללה מתמדת.

ניו יורק טיימס

מלחמת קונגו השנייה, סכסוך אלים שנמשך חמש שנים שבו היו מעורבות גם כמה מדינות שכנות, הסתיימה באופן רשמי ב-2003. לפי הערכות, נהרגו במלחמה בין שלושה לארבעה מיליוני בני אדם. בדצמבר האחרון, הוכרז ז'וזף קאבילה כמנצח בבחירות לנשיאות, שעוררו ביקורת חריפה בקרב משקיפים בינלאומיים. אולם, השליטה של ממשלתו על המדינה העצומה היא מזערית, לעתים אפילו לא קיימת.

בצפון המדינה, ארגון "צבא ההתנגדות של האל", בהנהגתו של ג'וזף קוני הידוע לשמצה, ממשיך לתקוף ולהטיל אימה על האוכלוסייה המקומית. במזרח, התושבים חיים בפחד מפני פשיטות ארגוני גרילה רבים, זאת למרות נוכחות נרחבת של חיילי כוח השלום של האו"ם. כמה מארגוני הגרילות במזרח הוקמו ככוח להגנה עצמית, אולם הפכו לאחר מכן למיליציות חמושות שפוגעות באזרחים שעליהן היו אמורות לגונן. "אנשי הכפר הזועמים" התחמשו בשנה שעברה והשתלטו על אזורים במזרח המדינה, בשעה שצבא קונגו נסוג מכמה מקומות באזור. מאז, חלה עלייה בשפיכות הדמים.

סאדיקי באנטו, שמגדיר את עצמו כאחד המפקדים של "אנשי הכפר הזועמים", אומר שהוא ואנשיו הקימו את הכוח כדי להילחם בארגוני הגרילה שארבו שנים לתושבים ביערות הגשם העבותים של קונגו, ורצחו, בזזו ואנסו המונים. לדבריו, הוא ופקודיו הרגו 50 לוחמים של ארגון הגרילה, "הכוחות הדמוקרטיים לשחרור רואנדה" (FDLR), שבו חברים כמה מלוחמי שבט ההוטו שאחראים לרצח העם ברואנדה השכנה ב-1994, ומצאו מאז מקלט בקונגו.

אי-פי

לא קשה לאתר את התושבים שהצליחו להימלט מארגון הגרילה לשחרור רואנדה. כמה דקות הליכה ממרכז בריאות מקומי בצ'ולווה שבמזרח המדינה חיה בולונזה מאזוקו, שהגיעה לכאן בשישה במארס עם בעלה ושמונת ילדיהם. בשעה שנמלטו מאנשי הגרילה שבזזו את ביתם והתכוונו לשרוף אותו, הם לא לקחו איתם דבר מלבד הבגדים שעל גופם.

במורד הכביש נמצא הכפר נזיבירה, שבו חיים תושבים רבים בעלי סיפור דומה. לפי ארגוני זכויות אדם, כמעט 1,200 משפחות מצאו מקלט בכפר. לפי הערכות, יותר מ-4,000 משפחות נמלטו מידיהם של אנשי הגרילה והגיעו לחמישה כפרים באזור. המספרים הלכו ותפחו לאחר שארגוני הגרילה הגבירו את התקפותיהם בתגובה לפעולותיהם של "אנשי הכפר הזועמים", שאף הרגו בני משפחות של לוחמי הגרילה. "מתעוררים קשיים רבים כאשר אנשי הכפר הזועמים מתחילים לפגוע בחיילי המיליציות ובבני משפחותיהם", אומרת פעילת זכויות האדם, פאולין בישקאבליה קוקרה. "הדבר מעורר תגובת נקם ומעגל קסמים של אלימות".

פאידה אומבני, בת 20, אמרה שהיתה בטוחה שהיא עומדת למות בשנה שעברה, בשעה שגברים חמושים, שהיו לדעתה אנשי FDLR, מצאו אותה מתחבאת בבקתה והכו אותה. היא נאנסה בידי שישה תוקפים. הם דחפו פיסת בד לפיה כדי להשתיק את צרחותיה. בעקבות האונס, שאירע בפברואר 2011, אומבני הרתה. בעלה נטש אותה כשהניח שהילד אינו ילדו. היא מצאה מקלט אצל קרובים לתקופה של כמה חודשים עד שהסיבוב הבא של ההתקפות אילץ אותה לברוח שוב, הפעם לנזיבירה. היא ישנה עתה על רצפה בבית, שבו חיים כ-30 בני אדם אחרים. מ-676 הנשים, שהגיעו בחודשים אוקטובר ונובמבר האחרונים למרכזי הצלב האדום הבינלאומי, 506 דיווחו כי נאנסו.

לדברי הקולונל דלפין קאמיבי, בכיר בצבא קונגו, אף על פי שאין בידי "אנשי הכפר הזועמים" כלי נשק רבים או תחמושת, הם הפכו לאחד הארגונים הבעייתיים ביותר בקרב 20 המיליציות הפועלות באזור. לדבריו, לא רק שלוחמי הארגון תוקפים את קבוצות אחרות, הם גם תוקפים חיילים של צבא קונגו שמדברים קינירואנדה, השפה הרשמית ברואנדה. קאמיבי טוען כי "אנשי הכפר הזועמים" הרגו פחות לוחמי גרילה מכפי שהם טוענים, "אולי שניים או שלושה", אולם במקביל רצחו כ-40 מקרוביהם של הלוחמים, והאזור נקלע למעגל של אלימות ונקמה.

"אנשי הכפר הזועמים עוינים את החיילים שלנו בגלל נוכחותם של כמה רואנדים, אבל אנחנו לא יכולים לאפשר לקהילה קטנה אחת לכפות את רצונה על הצבא", הוא אומר. קאמיבי משוכנע שהוא לא זקוק לעזרתן של המיליציות כדי לשמור על ביטחונם של תושבי האזור שעליו הוא אחראי. הוא מתעקש על כך שצבא קונגו, בתוספת סיועו הלוגיסטי של הכוח לשמירת שלום של האו"ם, יצליח לעצור את לוחמת הגרילה בשישה החודשים הבאים. לדבריו, מבין 3,600 לוחמי FDLR בדרום קיבו, רק 600 נותרו פעילים. עם זאת, לא ניתן היה לאשר את הנתונים שמסר. דובר FDLR דחה מכל וכל את דברי איש הצבא, ומסר כי מטרתו העיקרית של הארגון היא לגונן על פליטי שבט ההוטו מרואנדה.

לתושבים מקומיים רבים אין אמון באנשי הצבא. הם טוענים שמאחר שחיילים רבים אינם מקבלים משכורות המספיקות למחייתם, הם לוקחים בכוח אוכל וכסף מהכפריים רק כדי לשרוד. אחד התושבים טען כי בכביש מרכזי באזור, הציבו החייילים מחסומים ודרשו מהמקומיים להעביר להם כספים תמורת קבלת אישור מעבר.

ז'וזף בופאנדה מומבווה, ראש הכפר לויויו, טוען כי בכפרו נהרגו 30 בני אדם בינואר, בהם אשה הרה. לדבריו, המיליציות להגנה עצמית, בהן "אנשי הכפר הזועמים", נותרו התקווה הקלושה היחידה באזור: "הכוונה שלהן טובה", הוא אומר. "הן פשוט רוצות להציל חיי אדם".

תרגום: גיתית גינת

ניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו