בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צריך לקרוא את "גאווה ודעה קדומה" כשיש סרט?

מסקר חדש עולה כי 71% מהבריטים משקרים לחבריהם לגבי ספרים שלא קראו, במטרה להרשימם. איזה ספרים נמצאים בראש הרשימה?

19תגובות

סקר שנערך בבריטניה חושף כי 71% מהבריטים משקרים לחבריהם ולבני משפחותיהם על כך שקראו ספרים שלא באמת קראו על מנת להרשימם. בראש הרשימה נמצא "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטן. יותר מרבע (26%) מהבריטים טוענים שקראו את הספר, על אף שלא עשו זאת. בעקבות הפרסום חיברו חברי מערכת ה"ניו יורק טיימס" רשימה משלהם, שבה מנו - בעילום שם - את הספרים שלגביהם שיקרו.

שני ברשימה, שנערכה על ידי מועדון הספר של לינדמנ'ס ופורסמה בשבוע שעבר באתר "Female First", נמצא "שר הטבעות", מאת ג'.ר.ר טולקין, עם 17% שטוענים שקראו אותו. במקום השלישי הספר "ג'יין אייר" מאת שרלוט ברונטה, ומיד אחריו "טס לבית דרברוויל" מאת תומאס הארדי ו"ההוביט" מאת ג'.ר.ר טולקין. מהסקר עולה עוד כי גברים נוטים לשקר יותר מנשים על ספרים שקראו, בדרך כלל על מנת להרשים בת זוג פוטנציאלית. מאידך, נשים נוטות לשקר דווקא לחברותיהן ולעמיתותיהן.

עוד עולה מהסקר כי 45% מהבריטים אינם יודעים שאמילי ברונטה כתבה את "אנקת גבהים", ובמקום זאת מייחסים את היצירה לצ'רלס דיקנס, ג'יין אייר, שרלוט ברונטה ואפילו לזמרת קייט בוש. לעומת זאת, 15% סבורים שג'יין אוסטן כתבה את "ג'יין אייר" והאחיות ברונטה נחשבות למחברות של "טס לבית דברברוויל".

לדברי אחד מחברי המערכת ב"ניו יורק טיימס", "לא קראתי את 'התיקונים' מאת ג'ונתן פרנזן". על אף זאת, בשיחות רבות שבהן השתתפתי התנהגתי כאילו כן קראתי. התייחסתי לדמויות, אמרתי בנימה ידענית ופומפוזית: 'זה כל כך מזכיר את התיקונים', אבל למעשה לא פתחתי את הספר בחיים שלי ולא קראתי את המילים המופיעות בו".

נוסף על כך, שני חברי מערכת נוספים הודו כי מעולם לא קראו את "1984", מאת ג'ורג' אורוול. אחד מהם הסביר: "אני משוכנע שמרבית האנשים שמתייחסים לספר לא קראו אותו בעצם". השני הסכים. "אני חושב שאני יודע את העיקר: האח הגדול, דיסטופיה וכו'. מספיק שאני מרגיש שאני מסוגל להבין את האזכורים, אז למה לטרוח ולקרוא?", אמר.

לרשימה נכנסו גם "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב, "מלחמה ושלום" ו"אנה קרנינה" - שניהם מאת לב טולסטוי. "אני מאזכר את אנה קרנינה בשיחות לעתים תכופות, אבל קראתי רק את השליש הראשון", התוודה חבר מערכת. חבר אחר הצטרף אליו: "באמצע זה כל כך מתארך, אבל בכל זאת קראתי איזה 400 עמודים, אז לדעתי זה נחשב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו