בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לנסות לחיות כמו כולם, למרות השכחה

תגובות

ניו יורק טיימס

מתחם "הוחוויי" בעיר וייספ שבהולנד, שבו 23 יחידות דיור, אינו שונה לכאורה ממתחמים אחרים באזור. הדירות נפתחות לחצר שבה ספסלים, בריכות, מזרקות וערוגות פרחים. באחת הבריכות צפים קני סוף, המושכים לעתים קרובות ברווזי בר.

במקום יש סופרמרקט קטן, תיאטרון, מסעדה וקפה. הכל נחמד ושום דבר אינו יוצא דופן. התושבים יכולים להשתתף במגוון פעילויות, בהם מועדוני מוזיקה, בישול, ציור וגינון. ואולם, "הוחוויי" הוא בכל זאת מקום מיוחד. תושביו סובלים מדמנציה קשה, ובמקום לשכן אותם בבית חולים סיעודי, הם חיים כאן בתמורה ל-6,555 דולרים בחודש. בכל דירה שישה עד שמונה דיירים, שעליהם אחראים שני מטפלים מקצועיים לפחות.

התושבים מרותקים ל"הוחוויי" לשם ביטחונם האישי, אולם במתחם עצמו מותר להם להסתובב בחופשיות, לפי מידת יכולתם. באחרונה, התכנסו תושבי אחת הדירות מסביב לשולחן באחד מחדרי האוכל כדי לשתות תה. רובם ישבו בשקט וחייכו. כמה מהם היו מרותקים לכסא גלגלים. יו פרהוף, המכונה "דודה יו", ישבה זקופה בכורסה נוחה. "לפעמים אנחנו עושים קניות, לפעמים מקשיבים למוזיקה קלאסית", היא אמרה.

רעיון "הוחוויי" פותח ב-20 השנים האחרונות. ואולם, רק לאחר שנבנו דירות חדשות ב-2009 הוא התחיל למשוך תשומת לב, כתשובה הומנית ויעילה למחלה שתובעת מספר גדל והולך של קורבנות ככל שתוחלת החיים בעולם המפותח ממשיכה לעלות. בדו"ח שהתפרסם בחודש שעבר, מעריך ארגון הבריאות העולמי כי מספר בני האדם שסובלים מדמנציה עלול להגיע ליותר מ-65 מיליון ב-2030, פי שניים מהמספר היום.

לדברי ג'נט ספירינג, מנהלת הוחווי, "המתחם מעורר עניין רב בקרב עמיתים מגרמניה ובריטניה". "כולם נאבקים באותה בעיה", היא אומרת. היא התחילה לעבוד עם בני אדם שלוקים בדמנציה בבניין רב קומות, הסמוך למקום שבו נמצא כעת מתחם הדירות. עם הזמן, היא וחבריה לעבודה הגיעו למסקנה שהמטופלים שלהם לחוצים פחות כשהם בסביבה שמוכרת להם, או כאשר דואגים שהם יהיו פעילים ככל שמצבם מאפשר זאת.

המטפלים התחילו לסדר בצורה שונה את החדרים בבניין, והקימו מתחמי מגורים ואכילה עם מטבחים ניידים, זאת כדי שהמטופלים, החיים בקבוצות קטנות, ירגישו את הריחות והקולות של משק בית רגיל. "בנינו במקום סופרמרקט קטן", סיפרה איבון פן אמרונחן, אחת מעוזרותיה של ספירינג. "עריכת קניות היא חלק מהשגרה היומיומית". הם גם הקימו אזורים לישיבה משותפת. "אדם שסובל מדמנציה אינו אוהב לשבת לבדו", הוסיפה אמרונחן.

כשהדירות נבנו, עלות הבנייה הוערכה בסכום של יותר מ-25 מיליון דולרים. המדינה השקיעה 22 מיליון. "היה לנו גירעון, ופעלנו בדרכים יצירתיות לסגירת הפער כי אנחנו לא מוסד עשיר", אמרה ספירינג, שפתחה את המסעדה ובית הקפה לציבור הרחב והתחילה להשכיר את אולם התיאטרון לכינוסים ומופעים במטרה להגדיל את ההכנסות.

אנקה פן דר פלאץ, רופאה גריאטרית ויועצת להוחוויי, מרוצה מהעובדה שהדיירים נדרשים לסייע בבישול ובכביסה או לעזור זה לזה. "אם אתה סובל מדמנציה, זה נפלא אם אתה יכול לעזור לאחרים", היא אומרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו