בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להזיז את ההר, 12 רחובות מגראונד זירו

בראיון ל"הארץ" מסביר האימאם פייסל עבדול-ראוף את המשימה שלקח על עצמו ביום שאחרי 11 בספטמבר

19תגובות

אחרי פיגועי 11 בספטמבר לקח על עצמו האימאם פייסל עבדול-ראוף משימה כפויית טובה: לנסות ולהסביר לציבור האמריקאי שאיסלאם איננו דת של הריגת כופרים בבנייני המשרדים שלהם ורגימת נשים בוגדות באבנים באצטדיונים. למרות המסר המתון, לא היה לו קל להישאר במרכז הקונסנסוס, במיוחד כשהביקורת על הפרויקט שלו שהיה שותף, הקמת המרכז האיסלאמי במרחק 12 רחובות מגראונד זירו, הפכה אישית. הוא החל לקבל איומים על חייו ונאלץ לעבור להתגורר לתקופה בביתו של ידיד.

אך האימאם פייסל מסרב להיכנע למה שהוא רואה בו קצר בתקשורת, וכעת הוא גם מוציא ספר חדש: "להזיז את ההר - מעבר לגראונד זירו, לקראת החזון החדש של האיסלאם באמריקה". עבדול-ראוף מודע לכך שתמיכתו במפגשים בין דתיים וההשוואות שהוא מביא בספר בין שריעה לבין ההלכה הנוצרית ואף החוקה האמריקאית, לא בהכרח מקובלות על המיינסטרים, אך הוא מאמין שכל הדתות המרכזיות משתמשות בביטויים שונים של אמונה באותו האל.

"אם מכירים בזה, ניתן ליצור בסיס רחב למה שאני קורא 'קואליציית המאמינים למאבק נגד הקיצונים'. אני מאמין בגן עדן וגהינום, וגם אם יש דרגות שונות של גן עדן וגהינום ואם אתה מאמין באל וחי נכון - תהיה בגן עדן. אם אתה דוחה אלוהים וחי רע - סופך להיות בגהינום", הוא אומר. "אני מאמין שהקיצונים מפרשים באופן שגוי של אמונתם, בין אם זה קיצונים יהודים, מוסלמים, נוצרים או אפילו קיצונים חילונים. כולם דוגלים בגישת 'אם אתה לא מאמין במה שאני מאמין, אתה תת אדם'. בשבילי, הביקור בכותל בירושלים בשבת היה אחת החוויות החשובות בחינוך שלי של הבנה את דתו של האחר".

חשיבות ההקשר ביישום השריעה

בספרו, מנסה עבדול-ראוף להפריך כמה טענות מרכזיות כלפי איסלאם, כולל אפליית נשים, אשר הובילו ליוזמות חקיקה בכמה מדינות בארה"ב שמטרתן לבלום את התפשטות השריעה. "אנשים משתמשים במונח 'שריעה' בצורה די שרירותית. מדובר בליבת החקיקה, אך אף מערכת חוקים לא מוגדרת בראש ובראשונה באמצעות קוד הענישה שלה", הוא אומר. "באמריקה מזהים את השריעה עם קטיעת ידו של הגנב או רגימת בוגדת באבנים. אך לאורך ההיסטוריה, כשהתרבות השתנתה, גם יישום החוק השתנה הרבה פעמים. למשל, קטיעת ידו של הגנב נמצאת בקוראן, אך כבר הכליף השני, עומאר אל-קטאב, השעה את המנהג בתקופת בצורת. כי זה הגיוני ליישם חוק כזה בנסיבות שלאנשים אין צורך לגנוב אוכל כדי לשרוד. אנשים שוכחים את חשיבות ההקשר ביישום השריעה".

עבדול-ראוף סבור כי אותו היגיון עובד גם לגבי הדרישה כלפי נשים לכסות את עצמן. את דרישת הטליבאן שהנשים יתכסו בבורקה הוא מכנה "הפרה של החוק האסלאמי, לא שיאו". "מוסלמים חיו בהרבה מדינות עם תרבויות שונות, ויש פרשנויות שונות לגבי הדרישה מנשים לכסות את עצמן. יש נשים שמרגישות בטוחות יותר בקרבת גברים כשהן מכוסות". לדבריו, הנביא מוחמד שיפר את זכויות הנשים יחסית למצבן בתקופתו, כשהגביל את מספר הנשים המרבי לחתונה עם גבר לארבע, וקבע שלא ניתן לשלול ירושה מנשים.

אי–פי

במסגדו של עבדול-ראוף נשים עדיין מתפללות במרחב נפרד. ואולם, זה לא מונע מהאימאם להחזיק בדעה שנשים חזקות שיחקו תפקיד מרכזי עוד בראשית האיסלאם. "אחת השאלות הגדולות כעת היא אם אישה יכולה להוביל תפילה של ציבור מעורב. אני אישית מאמין שהזמן הזה יבוא. יש לכך גם תקדים: אום וורקה, מכרה של הנביא מוחמד, מונתה על ידו להוביל תפילה. מה שעקרוני לא פחות אלה נשים שופטות, מופתיות, וזה כבר קורה. יש כבר שתי שופטות פלסטיניות, יש נשים סגניות מופתי בסוריה באיחוד האמירויות. נשים גם כיהנו כראשי מדינות בשבע מדינות מוסלמיות. באינדונזיה יש אשה בתפקיד מושלת הבנק המרכזי. האם זה יכול לקרות באמריקה? אני מאמין שבעוד עשור, אולי חצי דור, נראה עלייה יוצאת דופן של נשים בכל העולם הערבי. כמו באמריקה בזמנו, הנשים הופכות לאמידות יותר, משכילות יותר ומקדמות את זכויותיהן. השינויים קורים ממש עכשיו, בזמן שאנחנו מדברים".

נמצא תחת זכוכית מגדלת של הרשויות

הסערה הציבורית שקמה בעקבות מיזם "מסגד גראונד זירו", יצרה אצל האימאם פייסל צלקת עמוקה שהובילה לפרישתו מהפרויקט. הוא מספר על פניות מראשי מדינות מוסלמיות שחששו מכך שהפרויקט מתפרש כפרובוקציה ויגרום להידרדרות יחסי ארה"ב עם העולם המוסלמי. הוא גם נזכר כיצד מושלת אלסקה לשעבר, שרה פיילין, הציעה שכומר של כנסייה קטנה בפלורידה שהודיע על כוונתו לשרוף ספרי קוראן בטקס פומבי יוותר על הרעיון אם יוזמי הפרויקט יעבירו אותו למקום אחר. "מצאנו את עצמנו במרכזו של משבר. המרכז האיסלאמי הפך לבן ערובה", הוא אומר. "אני ראיתי את 'בית קורדובה', שזה שמו האמיתי של המיזם, בתור מקום שיכול לרפא את פצעי 11 בספטמבר באמצעות קידום דיאלוג בין הדתות. במקום זה, האשימו אותנו בריקוד על קברי ההרוגים במופע של ניצחון איסלאמי. זה היה פוגעני כי כשישים מוסלמים נהרגו במגדלי התאומים, גם הקהילה שלנו איבדה חברים. אני חייתי בניו יורק 45 שנה ואני אזרח אמריקאי מאז 1979. הייתי פגוע וכועס".

על אף שהוא אינו יותר חלק במיזם, עבדול-ראוף עדיין חולם להקים את בית קורדובה "במקום זה או אחר". ולמרות שהקהילה המוסלמית בארה"ב עדיין נמצאת תחת זכוכית המגדלת של הרשויות וגם לא מעט משכניו מתייחסים אליו בחשדנות, הוא משוכנע שלקהילה המוסלמית בארה"ב יהיה תפקיד מרכזי בעיצוב פני האיסלאם הגלובאלי. "ליהודים האמריקאים, שגם התחילו בתחתית בחברה האמריקאית, היתה השפעה לא פרופורציונלית על היהדות העולמית. זה הטבע של קהילת מיעוט שמתקיימת בתוך מעצמת על. היא תתווך בין ארה"ב לבין המוסלמים בעולם", הוא מציין, "השיח הפוליטי מתבסס על שיקולים של פוליטיקה מקומית. השאלה היא איך אנחנו מזיזים את השיח הזה. אנו צריכים להתמודד עכשיו עם הרים של חשדנות וקיצוניות, אבל אומרים שהאמונה יכולה להזיז הר, וזה בדיוק הרעיון שאני מנסה לקדם. אני מאמין שזה אפשרי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו