בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטרגדיה היוונית של תושבי אתונה

מסע לבירת יוון, השרויה במצב כלכלי קשה, ומתכוננת להצביע שוב בעוד חודש, כדי לבחור בין שתי אפשרויות רעות - הישארות בגוש האירו או חזרה לדרכמה

40תגובות

"מי ידע מי זה ציפראס לפני חודש"? שואל מאנוליס, נהג מונית, בדרך לשדה התעופה, כשהוא מתכוון למנהיג "סיריזה", מפלגת איחוד תנועות השמאל הקיצוני ביוון, שזכתה בבחירות שהיו ביוון בתחילת החודש. עכשיו, הכל תלוי בו.

מאנוליס הוא רווק בן 36. העבודה שלו הצטמצמה בחמישים אחוזים ואם היה נשוי, היה מתאבד. גם ככה הוא בקושי מחזיק מעמד.

אז למי תצביע בבחירות הבאות?

"בפעם הראשונה בחרתי כמחאה נגד שהיו בשלטון, "פאסוק" ו"הדמוקרטיה החדשה". יוון לא הייתה צריכה מההתחלה להיכנס לאיחוד האירופי. זה גדול עלינו. אבל עכשיו, אם תצא, זו תהיה טעות. לכן אצביע למי שיוכל להקים ממשלה שתשאיר אותנו בגוש האירופי".

אם היית יכול להיות ראש הממשלה, מה היית עושה?

רויטרס

מאנוליס צוחק. "שאלה פשוטה מאוד, ידידי. הייתי דן על תנאי ההלוואה ובמקביל הייתי בונה בתי סוהר חדשים, ומכניס לשם את כל הפוליטיקאים שהביאו אותנו למצב הזה".

ביום ראשון מזמין אותי איון חברי ללכת לאכול צהריים במסעדה, לא לפני שהתלונן על כך שחוקי המס החדשים צמצמו את משכורתו במאה יורו לחודש. איון, אינטלקטואל מקומי בשנות ה-40 לחייו עם השכלה אירופית, רוטן על המצב הכלכלי. אך עם זאת, הוא מודע היטב לעובדת היותו בר מזל כמחזיק משרה קבועה בימים אלה שבהם אחד מכל חמישה יוונים בוגרים מובטל, ואחד מכל 2 צעירים יכול רק לחלום על מציאת עבודה.

אנחנו עולים לקולונקי, שכונת יוקרה במרכז אתונה, ופוסעים ברח' דמוקריטוס, על שמו של פילוסוף יווני, מהוגי רעיון "האטום". דלת המסעדה נעולה. איון המום. "רק לפני שבועיים אכלתי כאן". על הדלת תלוי שלט ועליו כתוב בכתב יד: "אחרי 40 שנים, אנחנו סוגרים בגלל המצב הכלכלי. תודה שהייתם נאמנים לנו בכל התקופה הזו". על השלט מודבק פתק קטן שכתב אחד הלקוחות: "אנחנו נורא מצטערים. זה היה הבית השני שלנו". בעיר שבה ישנים היום אלפי אנשים בכניסות לחנויות סגורות, בפתח תחנות המטרו ועל ספסלי רחוב, מסעדה סגורה היא אכזבה קטנה. בדקנו עוד שלוש מסעדות בסביבה, כולן היו סגורות.

לבסוף סעדנו ב"צאי" ("תה" ביוונית). הלני המלצרית, בת 25, עובדת במשרה מלאה וחולמת ללמוד גרפיקה. חלום רחוק במצב הנוכחי. לחלק מחבריה, היא מספרת, יש היום חלום אחר לגמרי: "לעזוב את יוון ולהתחיל את חייהם במקום אחר לגמרי". איון מעיר שהחלום הזה נפוץ יותר ויותר בעת האחרונה, גם בקרב חבריו, בני הדור הקודם.

"השואה" גרסת יוון

בבית, באתונה, החלו חלק מהיוונים להרים קצת את ראשם המורכן. לא רק הצעדים הכלכליים הקשים הם שדיכאו אותם. גם הדרך שבה התייחסה אליהם אירופה, בעיקר גרמניה של מרקל. היוונים, למשל, אינם שוכחים לגרמניה את הטבח שעשו הנאצים ב-13 בדצמבר 1943 בגברים, תושבי העיירה ההררית קלווריטה (KALAVRITA) בדרום יוון (הפלופונס), בניסיון לדכא את מרד נגדם. זהו המקום היחיד שבו משתמשים עד היום במונח "שואה", ויעיד על כך "מוזיאון השואה" שקיים שם. גרמניה אינה מכירה עד היום באחריותה לטבח.

השנאה הזו לנאצים לא מנעה מיותר מחצי מיליון יוונים להצביע למפלגת "השחר הזהוב", בעלת הסממנים הניאו-נאציים, שמנהיגה הכחיש את קיומם של תאי הגזים במלחמת העולם השנייה. כעת, לאחר שצבר שבעה אחוזים ונכנס לפרלמנט לאחר הבחירות הראשונות, חלקם מתחיל להתפכח. בסקרים האחרונים השבוע ירדה "השחר הזהוב" ל-4.5%. מי תומך במפלגה? העניים, המובטלים ושונאי זרים. ההיסטוריה יכולה לחכות.

טרם הגיעי לאתונה לפני שבוע, ניסיתי להיפגש עם יו"ר המפלגה, ניקולאוס מיכלוליאקוס. בין מעלותיו, גם הכחשת השואה. כששמע שעיתונאי מישראל מחפש אותו הגיב: "על מה אני אדבר איתו? על אוושויץ? דכאו?", וצחק, כך העיד איש הקשר שלי.

בשיחה שנייה הוסיף: "תגיד לו שאין לי כל בעיה עם ארצו. שנינו נלחמים באותו אויב", בכוונו למהגרים המוסלמים ביוון. בסוף שוכנע ונקבעה פגישה. טנטטיבית, כמו שאומרים. אולם ברגע האמת הוא התחמק וגם אסר על שאר הפעילים לדבר. פגישה עם עיתונאי ישראלי, יש להניח, לא היתה משרתת את הרזומה שלו בתקופה הזו.

השם של הכלב

מרכז אתונה משופע בחסרי בית. מקבצים נדבות, מחטטים בפחים, מקומיים ומהגרים, כולם ישנים בשולי המדרכות, על ספסלים ציבוריים ובתוך קופסאות קרטון גדולות. קשה להתחמק ממפגש איתם. זו אותה אתונה שבה דואגת העירייה בעקביות לכלבים המשוטטים הרבים. הם מקבלים חיסונים, אוכל, רצועה לצוואר מעוטרת בתליון עם שם הכלב. בחורף האחרון, ניסו בעירייה להעביר חלק מחסרי הבית למקומות מוגנים מקור. זה עבד זמן קצר. עם חלוף הקור הם שבו, או הופקרו שוב לרחובות. בניגוד לכלבים, להם אין אפילו שמות. ברוב המקרים גם לא פנים.

שני גרמי מדרגות רחבים מוליכים למטה אל תחנת המטרו של סינטגמה. על המדרגות עומד גבר, צועק, מנופף ידיים לכל עבר, עולה ויורד במדרגות. אני חולף על פניו ומביט לתוך עיניים בוהות בשעת בוקר של יום שני בדרכי לפגישות. אחרי כמה שעות אני שב לכיכר ועולה באותו המקום. הוא עדיין שם, עדיין עסוק במעשיו. דומים לו פגשתי בכיכר באמצע רח' האוניברסיטה ובמקומות אחרים במרכז העיר.

בשנה האחרונה נוספו רבים כאלה לבירה היוונית, לאחר שהמדינה הפסיקה לתקצב בתי משוגעים. הם נסגרו והחולים שוחררו, מצטרפים לחסרי הבית ומוסיפים עוד נופך לטירוף המערכות שעובר על יוון כולה.

שנאה בערבון מוגבל

שנאת הגרמנים בשיאה ביוון. אני מבחין בנהג מונית דופק בשתי ידיו על הגה הפולקסווגן שלו, ונשבע לי בלהט שבחיים לא יקנה מוצר גרמני. עיתון מקומי מספר על הולנדי בן 70 המתגורר עם אשתו היוונייה בעיירת חוף בדרום כבר 30 שנה, שהוכה על ידי יוונים לא מקומיים, כי סברו שהוא גרמני. מצבו בינוני.

המכים, שנעצרו על ידי המשטרה, הם שני יוונים חסרי עבר פלילי. התיירות מגרמניה ירדה מאז תחילת השנה ב-30 אחוזים וכך גם היצוא הגרמני למדינה. עם זאת, כאשר הורים רוצים לשלוח את ילדיהם ללמוד שפה שנייה, גרמנית תהיה הבחירה הראשונה, אפילו לפני אנגלית.

הכותב הוא עיתונאי ואיש רדיו המתמחה ביוון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו