בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוזבים את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

מאז נוסדה ארה"ב, מהגרים רבים חלמו לבוא אליה ולשפר את מצבם. בשנים האחרונות חלה תופעה הפוכה: אקדמאים בני מהגרים חוזרים למדינות שזנחו הוריהם, והפכו בינתיים למעצמות כלכליות

63תגובות

הקריירה של סמיר קפדיה בוושינגטון נראתה מבטיחה מתמיד. הוא עבר מהתמחות בגבעת הקפיטול לתפקידים בכירים בקרן חשובה ובחברת ייעוץ. עם זאת, הוא חש שימיו הפכו לשגרתיים. לעומת זאת, חבריו וקרוביו בהודו, ארץ הולדתו, סיפרו לו על חייהם במדינתם הצומחת ומשגשגת בשנים האחרונות. אחד מהם הקים עסק לסחר באינטרנט. האחרים הקימו חברה ליחסי ציבור, ייסדו מגזין ואתר רכילות.

"התכתבתי איתם בפייסבוק ושוחחתי עמם בטלפון. הם סיפרו לי כיצד הם יוזמים ללא הפסקה ומקימים את כל החברות האלה", אומר קפדיה, בן 25, שנולד בהודו, אולם גדל בארה"ב. "התחלתי להרגיש שעבודה מתשע עד חמש כבר אינה מספקת". אשתקד הוא התפטר מעבודתו ועבר למומבאי.

לפי הערכות, יש עלייה במספר האקדמאים בני מהגרים, שעוקרים מארה"ב למדינות הוריהם. הם מאמצים את המדינות שהוריהם זנחו, שהפכו בינתיים למעצמות כלכליות.

כמה מהם, כמו קפדיה, באו לארה"ב בילדותם וקיבלו אזרחות אמריקאית. אחרים נולדו בארה"ב להורים מהגרים. יזמים אמריקאים תמיד חיפשו הזדמנויות חדשות מחוץ למדינה. ואולם, מגמה חדשה זו מדגישה את השינויים שחלים בהגירה העולמית, ואת קריאות התיגר על העליונות הכלכלית של ארה"ב.

רבים מיזמים אמריקאים אלה אמרו כי אינם יודעים כמה זמן יגורו מחוץ לארה"ב. כמה מהם מעריכים כי הם עשויים להתגורר מחוץ למדינה שנים רבות, ואולי אפילו כל ימי חייהם. רובם טוענים כי נדחקו החוצה בגלל האווירה הקודרת בשוק העבודה האמריקאי והתקווה שהמעבר לחו"ל ישפר את מצבם הכלכלי.

ניו יורק טיימס

"שווקים נפתחים, אנשים מעלים רעיונות חדשים בכל יום, ויש המון הזדמנויות לעצב וליצור", אומר קפדיה, המשמש עתה חוקר ב"גייטאוויי האוס", מכון מחקר חדש במומבאי המתמקד במדיניות חוץ. "העובדים כאן רצים מהר יותר מהאנשים בוושינגטון".

במשך שנים רבות, סבלו המדינות המתפתחות מ"בריחת מוחות", הגירה של רבים מקרב האקדמאים המבריקים ביותר אל המערב. המגמה הזאת לא פסקה, אולם כיום יש גם זרם נגדי, בעיקר אל סין והודו, ובמידה פחותה גם לברזיל ורוסיה.

כמה אנשי אקדמיה ועסקים גורסים כי ההגירה הזאת אינה בהכרח דבר שלילי לארה"ב. לדבריהם, יזמים צעירים ומשכילים זורעים ידע וכישורים אמריקאיים ברחבי העולם.

במקביל, עובדים אלה רוכשים ניסיון רב ורוקמים קשרים חשובים, שאותם הם יכולים להעביר חזרה לארה"ב או למקומות אחרים. מסלול זה מכונה "זרימת מוחות".

ואולם, המומחים מזהירים שבתחרות העולמית על כישרון, שובם של גולים אלה לארה"ב ולחברות אמריקאיות כבר אינם עניין ודאי. "אנשים אלה מקבלים החלטות מהר. הם יבחרו בהזדמנות הטובה ביותר שעומדת בפניהם", אומר דמטריוס פפאדמטריו, נשיא המכון למדיניות ההגירה, ארגון היושב בוושינגטון וחוקר את תנועת האוכלוסיות. לדבריו, "אני משער שיהיו אנשים שיעלו את סוגיית הנאמנות. כשהולכים למלחמה, הנאמנות חשובה. אבל זה סוג אחר של מלחמה שמשפיעה על כולנו".

בלומברג

הממשל האמריקאי אינו אוסף נתונים על הגירת ילדי מהגרים שנולדו בארה"ב, או על תושבים שנולדו במקום אחר ובאו לארה"ב כשהיו ילדים. עם זאת, מומחים להגירה סבורים כי תופעת ההגירה מארה"ב משמעותית ואין להקל בה ראש. "כבר עברנו את שלב האנקדוטות", אומר אדוארד פארק, מנהל התוכנית ללימודי אסיה באוניברסיטת לויולה מרימאונט בלוס אנג'לס.

לדבריו, כמה ממשלות מעבר לים מעודדות הגירה זו, שנועדה למשוך כישרונות זרים, באמצעות הצעות עבודה מפתות, השקעות, ותמריצים שונים כמו הקלות במסים ואשרות שהייה. "לא מדובר רק באנשים פרטיים שמקבלים החלטות הרות גורל, אלא בממשלות הנוקטות מדיניות אסטרטגית שנועדה להקל על המהגרים הפוטנציאליים לבוא אליהן.

לדברי גורמים בכירים בהודו, חלה בשנים האחרונות עלייה חדה בבואם של צאצאי מהגרים הודיים. לפי הערכת אחד מהם, ב-2010 היו לפחות 100 אלף בני אדם שבאו למדינה.

רבים מהאמריקאים המהגרים מנצלים את קשרי המשפחה, השפה והתרבות, שרכשו בהתבגרות במשפחות של מהגרים. ג'ונתן אסאיאג, בן 29, אזרח אמריקאי שנולד בריו דה ז'ניירו וגדל בדרום פלורידה, חזר לברזיל בשנה שעברה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היוקרתי למינהל עסקים בהרווארד, עבד בחברת אינטרנט בעמק הסיליקון וניסה בלא הצלחה להקים עסק משלו.

"ביליתי את כל סופי השבוע שלי בחמשת החודשים האחרונים בבתי קפה, וניסיתי לחשוב כיצד להקים סטארט-אפ מוצלח בארה"ב", הוא אומר. חבריו ללימודים דחקו בו לעשות שינוי. "הם אמרו לי: ג'ון, מה אתה עושה? סע לברזיל ופתח שם עסק".

כשהתמקם בסאו פאולו, הוא התקבל לעבוד בחברת הון סיכון. הוא גם מתכוון לפתוח עסק מקוון לממכר משקפיים. "אני מדבר את השפה, אני מכיר את התרבות, אני מבין כיצד האנשים עושים פה עסקים", הוא אומר.

קלווין צ'ין נולד במישיגן והתגורר בסן פרנסיסקו, שבה עבד בכמה סטארט-אפים, אשתו עבדה כאדריכלית פנים. אמו של צ'ין באה מסין, כך גם סבו וסבתו מצד אביו. הורי אשתו באו מטייוואן. כעת הם גרים בשנחאי, שבה צ'ין הקים שתי חברות טכנולוגיות. אשתו, אנג'י וו, עובדת כבעלת טור ומגישה בטלוויזיה. לזוג שני ילדים, שנולדו בסין. "האנרגיה כאן מדהימה", אומר צ'ין.

ראטו ג'אין, בת 36, אמריקאית ממוצא הודי גדלה בטקסס. היא אימצה את הרעיון לעבור להודו, בשעה שלקחה חופשה בחו"ל מעבודתה כרואת חשבון. בכל אשר הלכה, כך היא מספרת, היא פגשה בני אדם שחזרו לארצות המוצא שלהם והרגישה "אנרגיה יצירתית" בעולם המתפתח. היא ובעלה, נהאל שנגאווי, שעבד כעורך דין בארה"ב, עברו למומבאי בינואר 2011. היא חזרה לאהבת נעוריה, המחול, וכיום היא כוריאוגרפית ומלמדת ריקוד. היא גם הופיעה בפרסומות בטלוויזיה ובסרט בבוליווד. "אנחנו מוקפים אנשים שרוצים לנסות משהו חדש", היא אומרת.

ההחלטה לקום ולעזוב מעוררת דאגה בקרב ההורים. כמה מהם חשו מבוכה וכעס. כאשר ג'ייסון לי, שנולד בטייוואן וגדל בארה"ב, סיפר להוריו בזמן לימודיו במכללה, שברצונו לבקר בהונג קונג, אביו סירב לשלם בשביל כרטיס הטיסה. "נראה כאילו הוא אומר לי 'עבדתי כל כך קשה להביא אותך לאמריקה, ועכשיו אתה רוצה לחזור לסין?'", נזכר לי, בן 29.

מאז הקים לי עסק לייצוא ויבוא, למד בשנחאי, עבד בבנקים להשקעות בניו יורק ובסינגפור והקים אתר בינלאומי לחיפוש עבודה בהודו. הוא עובד בחברה להשקעות בסינגפור. התנגדותו של אביו התרככה מאז.

לדברי מרגרט טראן, שמשפחתה עשתה את הדרך מסין לארה"ב במשך שני דורות דרך קמבודיה, תאילנד, הונג קונג וצרפת, אביה התרגז כאשר שמע על החלטתה לעבור למדינה אחרת ב-2009. "הוא חשב שהרעיון לעבור לסין הוא מטורף", מספרת טראן, בת 26, שנולדה בצרפת ועברה לארה"ב בגיל 11. "הוא רצה שאיהנה מכל היתרונות שבחיים במדינה מפותחת".

ואולם, היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת קורנל ב-2009, בשיאו של המיתון, ולא הצליחה למצוא עבודה בוול סטריט. טראן עברה לשנחאי ומצאה עבודה בחברת ייעוץ. "כף רגלי מעולם לא דרכה באסיה, לכן חלק מהעניין היה גם לחזור אל השורשים שלי", היא אומרת.

לדבריה, היא אינה יודעת כמה זמן תישאר מחות לארה"ב. היא פתוחה לאפשרויות שונות, כולל לעבור למדינה זרה אחרת, לחיות חיי דילוגים בין סין לארה"ב, או להשתקע בסין לצמיתות. אביה קיבל את החלטתה באי רצון בולט. "אמרתי לו שאנסה להצליח בסין. ואם אצליח שם, תהיה לי קריירה טובה באמת. הוא לא עצר בעדי".

תרגום: פרידה פרס-דניאלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו