בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשימת החיסול של הנשיא אובמה

נשיא ארה"ב מתערב באופן חסר תקדים בהחלטות אם להרוג אנשי אל-קאעדה. הוא עובר על שם של כל חשוד ומנסה למצוא איזון בין המלחמה בטרור למוסר

38תגובות

כך נראו פני האויב: 15 חברי אל-קאעדה בתימן, כמה מהם אזרחים אמריקאים. שניים היו בשנות העשרה לחייהם, בהם נערה, שנראתה אף צעירה יותר מ-17 שנותיה. תצלומי פניהם ותקציר חייהם הופיעו בטבלה שהכינו גופי המודיעין, במה שהזכיר ספר מחזור של בית ספר תיכון.

פניהם של החשודים הוצגו לנוכחים בישיבת הטרור השבועית שערך הנשיא אובמה בחדר המצב בבית הלבן, בהשתתפות 20 בעלי תפקידים בכירים בממשל. התאריך היה 19 בינואר 2010, סוף השנה הראשונה לכהונתו, שהיתה זרועה מזימות טרור כושלות והסתיימה בכמעט פיגוע-ענק מעל שמי דטרויט בחג המולד. זו היתה תזכורת כיצד אירוע בודד יכול לזעזע את כהונתו של אובמה ולהסיט אותה ממסלולה.

אובמה עצר לרגע ובחן את הפרצופים. האויב שנלחם נגדו לא לבש מדים, ולרוב אינו נבדל מהאזרחים שסביבו. "בני כמה האנשים האלה?" שאל, לדברי שני בעלי תפקידים שנכחו בישיבה. "אם הם מתחילים להשתמש בילדים", אמר, "המשמעות היא שעברנו לשלב שונה בתכלית".

הבית הלבן

השאלה לא היתה תיאורטית: אובמה החליט שהוא יוביל את התהליך הסודי, בו נקבע מי מהמחבלים הללו דינו מוות ואת מי יש ללכוד. לפני שנבחר, התחייב אובמה כי המלחמה באל-קאעדה תתנהל לאורם של "הערכים האמריקאים"; הרשימה, שהציגה חבורת בני אדם שבתוך זמן קצר היה עשוי להתבקש להורות על חיסולם, הדגישה איזו בעיה מוסרית ומשפטית כרוכה בהחלטה זו.

אובמה הוא המרצה הליברלי למשפטים שהתנגד למלחמת עיראק ולעינויים, אך הוא גם זה שהתעקש לאשר בעצמו כל שם חדש שנוסף לרשימת החיסולים המתארכת. הוא מתעמק בקורות חייהם של החשודים בטרור המודפסות על מה שאחד מבעלי התפקידים מכנה "כרטיסי הבייסבול" המקאבריים של מלחמה בלתי-קונבנציונלית זו. וכאשר נקרתה ההזדמנות לפגוע במבוקש בכיר, על אף שבני משפחתו היו עמו, נתן הנשיא אור ירוק.

אין עוד סוגיה שמבלבלת את תומכיו הליברלים של אובמה, וגם את מבקריו השמרניים, כמו התקיפות בה ניהל את המלחמה בטרור בכהונתו הראשונה. בגלל כללי סודיות מוזרים, פרשנות פוליטית מקוטבת והאיפוק הגדול שהוא מפגין, לא אחת נותרות החלטותיו סתומות ונסתרות מעין הציבור.

בראיונות שערך הניו יורק טיימס, תיארו 30 וכמה מיועציו בעבר ובהווה את השינוי שחל באובמה מאז קיבל על עצמו את ניהול מלחמת הצללים נגד אל-קאעדה. היועצים מתארים מנהיג פרדוקסלי, שנרתע מלעשות עסקאות עם הקונגרס שהיו מביאות לסגירת מתקן המעצר במפרץ גואנטאנמו בקובה, אך במקביל מאשר הפצצה קטלנית בלא שתרעד כף ידו; מנהיג שהתעקש לצאת מעיראק ולשפר את הקשרים עם העולם המוסלמי, אך להרחיב את התקיפות לחזיתות חדשות. כאשר הוא מיישם את כישוריו המשפטיים במלחמה בטרור, לרוב נועד הדבר לאפשר, ולא לעצור, את המלחמה האכזרית בגרורות הטרור, גם אם זה דורש לחסל איש דת אמריקאי בתימן - החלטה שלדברי עוזריו אמר עליה אובמה כי "דווקא היתה החלטה קלה".

בקדנציה הראשונה של אובמה הזהירו אותו בעלי תפקידים בכירים מפני גישה של "לחסל את כל מה שזז" במלחמה נגד הטרור. במהלכה הומצאה קטגוריה חדשה של תקיפה אווירית, שגררה בעקבותיה טענות על בחירת מטרות חסרת-זהירות; ובה הנשיא קיבל ללא ערעור נוסחה לספירת אזרחים הרוגים - שיש הסבורים שמטרתה האמיתית היא להציג מספרים נמוכים.

לצדו של הנשיא, בכל צעדיו, עומד יועצו למלחמה בטרור, ג'ון ברנן. עמיתיו מדמים אותו לבלש עקשן, הרודף אחרי הטרוריסטים מלשכתו במרתף הבית הלבן המזכירה מערה, או לכומר שברכתו הכרחית בעיני אובמה. בדבריו של הנשיא מהדהד ניסיונו ליישב תיאוריות של "מלחמה צודקת" של פילוסופים נוצריים כמו אוגוסטינוס ותומאס אקווינס עם מלחמה מודרנית ואכזרית.

ואולם, התקיפות שפגעו קשה באל-קאעדה - מאז אפריל נהרגו 14 פעילים בתימן ו-6 בפקיסטאן - גם העמידו במבחן את המחויבות של השניים לעקרונות, שלדבריהם הם הכרחיים להביס את האויב בטווח הארוך. כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) החליפו את גואנטנמו כעילת הגיוס הנבחרת של המחבלים. פייסל שאהזאד, מי שניסה לפוצץ מכונית ממולכדת בטיימס סקוור, תירץ לפני השופט את העובדה שבחר באזרחים למטרת הפיגוע בטענה: "כשהכטב"מים פוגעים, הם לא רואים ילדים".

לא סופרים גברים כאזרחים

ביום השני לנשיאותו של אובמה, התגודדה מאחוריו קבוצה של גנרלים ואדמירלים בדימוס. הבכירים סיפקו לו חיפוי צבאי, בשעה שחתם על כמה צווים שהתאימו להתחייבויותיו במסע הבחירות. שיטות חקירה אכזריות ייאסרו, קבע, ובית הכלא במפרץ גואנטנמו ייסגר. מה שהנשיא החדש לא אמר הוא שהצווים הכילו כמה פרצות מתוחכמות. הן שיקפו ברק אובמה שעדיין לא היה מוכר, מנהיג פרגמטי, שלא כמו כמה מתומכיו הנלהבים ביותר, מעולם לא נסחף ברטוריקה של עצמו. במקום זאת, הוא ניצל את הראש המשפטי שלו ליצור לעצמו את מרב אפשרויות התמרון כדי שיוכל להילחם בטרור בדרכים שהוא ימצא לנכון.

על תבנית הפעולה הזאת חזר שוב ושוב, החל מתגובתו לטענות הרפובליקאים שהוא מתכוון לקרוא באוזני הטרוריסטים את הזכויות שלהם, ועד קבלת השיטה שהציע הסי-איי-אי לספירת אזרחים הרוגים בתקיפות אוויריות.

ימים ספורים לאחר מינויו, שמע הנשיא כי בתקיפה הראשונה בכהונתו, נהרגו מספר פקיסטאנים חפים מפשע. "הנשיא הגיב בחדות ואמר: "אני רוצה לדעת איך זה קרה", נזכר יועץ בכיר בבית הלבן. בתגובה לדאגות הנשיא, צימצם הסי-איי-אי את ההתקפות למטרות ממוקדות יותר. בנוסף פירסם הנשיא הנחיות מגבילות עוד יותר. לדברי עוזריו, אם הסוכנות לא היתה משוכנעת ב"וודאות כמעט מוחלטת" שהסיכוי להרג אזרחים אפסי, היה עליה לקבל אישור אישי של הנשיא.

הוראת הנשיא חידדה את הצורך בזהירות, אמרו בעלי תפקידים רשמיים, אולם לא גרמה לשינוי מהותי במלחמה בטרור. סיבה אחת היתה כי "ההגנה על חיי אזרחים היתה מאז ומתמיד שיקול ראשון במעלה", אמר מייקל היידן, ראש הסי-איי-אי האחרון שכיהן בתקופת ג'ורג' וו. בוש. ואולם, סיבה אחרת היא שאובמה נקט שיטה שנויה במחלוקת לספירת הרוגים אזרחים. מדובר בשיטה שבה מחשיבים את כל הגברים בגיל צבא באזור המתקפה כלוחמים, אלא אם התקבל מידע מודיעיני ספציפי שמוכיח את חפותם.

שיטת ספירה זו עשויה להסביר חלקית את המספר הנמוך של הרוגים אזרחים בכהונת אובמה, על פי נתונים רשמיים. בנאום שנשא בשנה שעברה אמר ברנאן, יועצו ואיש אמונו של אובמה, כי במשך שנה שלמה של תקיפות, לא נהרג ולו אדם אחד שאינו מכוחות הלחימה. ואולם שלושה בכירים לשעבר בגופי המודיעין הטילו ספק בכך שמדובר במספרים כה נמוכים. דיווחי הסי-איי-אי הטרידו כמה פקידי ממשל מחוץ לסוכנות עד כדי כך שהם פנו לבית הלבן בעניין. "מפריע לי שהם טוענים שהיו שם שבעה בחורים, ולכן ברור שכולם היו חמושים", אמר הפקיד. "הם סופרים את הגופות אבל הם לא יודעים בוודאות מי הם היו".

יום שלישי חיסולים

זהו אחד הטקסים הביורוקרטיים המוזרים ביותר: אחת לשבוע, בערך, יותר מ-100 חברים במנגנון הביטחון הלאומי מתכנסים לישיבת וידאו ומתעמקים בביוגרפיות של חשודים בטרור, על מנת להמליץ לנשיא מי הגיע תורו למות. תהליך ה"המלצות" החשאי הזה הוא המצאה של ממשל אובמה, מעין מועדון דיונים קודר שסורק מצגות פאור-פוינט ובהן שמות, שמות בדויים וביוגרפיות של אנשים הנחשדים בחברות בתא אל-קאעדה בתימן או בבעלי ברית שלו במיליציית אל-שבאב בסומליה.

ישיבות הווידאו האלה מנוהלות בידי הפנטגון, שמפקח על ביצוע הפעולות במדינות אלה. המשתתפים אינם מהססים לתקוף את ההחלטות, ודורשים לקבל ראיות להאשמות בהשתייכות לאל-קאעדה. "מי נחשב למסייע לאל-קאעדה?", פונה אחד המשתתפים בשאלה המעידה על רוח הדיון. "אם אפתח שער ואתה תיסע דרכו, האם אחשב למסייע?". לפעמים יש צורך בחמישה או שישה דיונים סוערים כדי לאשר שם אחד. יש שמות שנמחקים מהרשימה, אם נראה שחשוד מסוים לא מציב איום מיידי. בסי-איי-אי מתנהל תהליך בחירה דומה (בפורום יותר סגור) המתרכז בפקיסטאן, תחום הפעולה של הסוכנות הזו.

ההמלצות עוברות לבית הלבן, שכן אובמה עמד על כך שכל שם יקבל אישור שלו. הוא עובר על השמות בעזרת ברנאן. הוא מחליט לגבי כל תקיפה בתימן ובסומליה וגם על התקיפות בפקיסטאן, שכרוכות בסיכון גדול יותר - ומאשר כשליש מהן. לדברי עוזרים בבית הלבן, יש כמה סיבות למעורבותו האינטנסיבית של אובמה בפעולות החיסול של המלחמה בטרור. הוא מאמין שמוטלת עליו האחריות המוסרית לפעולות שכאלה. הוא גם יודע היטב שתקיפות לא מוצלחות יפגעו בתדמיתה של ארה"ב ויסבו לה נזק דיפלומטי.

אך על ההצלחה של הממשל בהרג מחבלים חשודים מעיב החשד שאובמה נמנע מהסיבוכים הכרוכים במעצר על ידי החלטה בפועל שלא לקחת שבויים בחיים. בכהונתו של אובמה נהרגו עשרות חשודים אך רק אחד נלקח לחסות אמריקאית, והנשיא נרתע מלהוסיף אסירים חדשים לגואנטנמו. עוזריו של אובמה מכחישים שקיימת מדיניות כזאת. לדבריהם, לעתים קרובות מעצר הוא דבר בלתי אפשרי באזורים השבטיים של פקיסטאן ותימן, וכי מחבלים רבים נמצאים בבתי כלא זרים בגלל טיפים מודיעיניים מארה"ב. ועדיין, גורמים בכירים במשרד המשפטים ובפנטגון מודים כי הם מודאגים מהדרך בה הדברים נתפסים בציבור. "אנחנו צריכים להיזהר ולהימנע ממדיניות חסרת רחמים של אי-לקיחת שבויים", אמר ג'ונסון, היועץ המשפטי הבכיר של הפנטגון. כאשר נשאל מה הפתיע אותו יותר מכל בהתנהלותו של אובמה, ענה תומאס דונילון, יועץ הביטחון הלאומי: "הוא נשיא שאינו מסתייג משימוש בכוח למען ארצות הברית".

למרות כל ההחלטות האלו, אובמה לא זכה לביקורת הגורפת שהיתה מנת חלקו של קודמו. ג'ון בלינג'ר, עו"ד בכיר העוסק בביטחון לאומי שכיהן בממשל בוש, אמר שתדמיתו הליברלית של אובמה מגנה עליו. "אחרי הגינוי הבינלאומי לגואנטנמו, מוזר ששאר העולם העלים עין מכך שממשל אובמה ביצע מאות תקיפות כטב"מ בכמה ארצות שונות בהן נהרגו אזרחים", אמר בלינג'ר, שדווקא תומך בתקיפות. עוזרים מסרו כי בחירותיו של אובמה אינן מפתיעות. הסתמכותו של הנשיא על תקיפות, סיפר לייטר, מי שעמד בראש המרכז הלאומי למלחמה בטרור, "רחוק מלהיקסם מפעולות חשאיות וסוכנים מיוחדים. זה מעשי בהרבה. הוא הנשיא. הוא עומד מול מצב שבו אנשים עלולים לתקוף את ארה"ב כבר מחר". "אפשר להעביר המון חוקים", מוסיף לייטר. "אך החוקים האלה לא יחסלו את בן-לאדן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו