בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמורות לא שמורות

אחת מכל שלוש נשים אינדיאניות בארה"ב נופלת קורבן לאונס או לניסיון אונס, שיעור גבוה מאוד ביחס לאוכלוסייה. מהן הסיבות?

29תגובות

היא היתה אז בת 19, צעירה אינדיאנית בכפר הדייגים אמונאק, באזור הקפוא של דלתת הנהר יוקון באלסקה, בשעה שגבר פרץ לביתה ואנס אותה. לאחר שהלך, היא התקשרה רועדת למשטרת השבט, כוח המונה שלושה שוטרים. היתה זו שעת לילה מאוחרת ואף אחד לא ענה לטלפון שלה. היא השאירה הודעה בתא הקולי, אולם איש לא חזר אליה. היא נאלצה להשתקם בכוחות עצמה. הצעירה שנאנסה באמונאק, היום בת 22, ביקשה לא לנקוב בשמה מפחד מנקמת האיש שתקף ואנס אותה. היא רואה אותו לפעמים בכפר וידוע לה על יותר מחמש נשים נוספות שאנס, אף על פי שהיא היחידה שדיווחה כי נאנסה.

לפי משרד המשפטים האמריקאי, אחת משלוש אינדיאניות בארה"ב נופלת קורבן לאונס או לניסיון אונס. שעור התקיפות המיניות בקרב האינדיאנים גבוה פי שניים מהממוצע הארצי. לפי פעילי זכויות אדם, אין מקום מסוכן יותר לנשים מאשר הכפרים המבודדים באלסקה, שאליהם אין כבישים ושירותי הטלפון. אספקת החשמל והנגישות לאינטרנט לא תמיד זמינים או נגישים. לפי סקר שנערך מטעם "התאחדות ילידי אלסקה", שיעור האלימות המינית בכפרים מרוחקים כמו אמונאק גבוה פי 12 מהשיעור הכלל-ארצי. ואולם, משיחות עם נשים בכפר ובשמורות האינדיאניות ברחבי ארה"ב, עולה תמונה קשה בהרבה. לדבריהן, כמעט כל קרובות המשפחה שלהן או ידידותיהן הוטרדו מינית.

"אסור שתיווצר תופעה שנשים יבואו למשרד ויאמרו: 'אני צריכה ללמוד מה צריך לעשות במקרה שבתי תיאנס'", אומרת צ'רון אסטוייר, פעילת זכויות אדם בשמורת ינקטון בדרום דקוטה בנוגע לרכישת גלולת היום שאחרי. "זה מה שכל כך מפחיד, האלימות המינית כבר אינה מפתיעה. זה הפך למשהו שגרתי בשביל נשים צעירות".

הקשיים שעמם צריכות להתמודד אינדיאניות שנאנסות הם רבים ומגוונים: מחסור במכשור רפואי ובערכות לטיפול בנשים שחוו אונס בשמורות, נגישות מוגבלת לאמצעי מניעה ומחסור חמור באחיות שעברו הדרכה מיוחדת לבדיקת אונס, הנחוצה להעמדת חשוד לדין. נשים רבות טוענות שהמשטרה בשבט אינה מעודדת אותן, בלשון המעטה, לדווח על תקיפות מיניות. בבתי החולים בשמורות מתלוננים שחסרות להן מצלמות שבהן יוכלו לצלם את הפגיעות. המשטרה והתביעה, שמוצפות במקרי אלימות ופשיעה בשמורות האינדיאניות, מודות שלעתים קרובות תגובתן אינה יעילה דיה בכל הנוגע לטיפול באלימות כלפי נשים.

ניו יורק טיימס

הסיבות למספר הרב של התקיפות המיניות בקרב האוכלוסייה האינדיאנית אינן ברורות. ההסברים שניתנים על ידי מומחים הם התפרקות התא המשפחתי, היעדר דיונים על האלימות המינית בקהילה ובעיית האלכוהוליזם. לדברי נשים אינדיאניות רבות, תופעת האונס אינה חדשה אלא קיימת, למרבה הצער, במשך דורות רבים. לדבריהן, ראשי השבט, השלטונות המקומיים והממשל הפדרלי עושים מעט מאוד כדי למנוע אותה וכתוצאה מכך, הדיווח על התקיפות המיניות לוקה בחסר.

רבים משבט הנאוואחו, שאוכלוסייתו כ-180 אלף בני אדם, מתגוררים באריזונה, ניו מקסיקו ויוטה. ב-2007 דווח על 329 מקרי אונס בשבט, אך עד היום נעצרו רק 17 חשודים במעורבות בהם. יתרה מכך, ארגוני זכויות אדם טוענים כי רק 10% מהתקיפות המיניות בשמורה מדווחים.

לפי נתוני משרד המשפטים האמריקאי, ברחבי ארה"ב מתבצע מעצר רק ב 13% מהתקיפות המיניות שעליהן מדווחות נשים אינדיאניות. זאת לעומת 35% מהתקיפות של נשים שחורות ו 32% מהתקיפות של לבנות. בדרום דקוטה, האינדיאנים מהווים 10% מהאוכלוסייה, אולם 40% מהאינדיאניות נופלות קורבן לתקיפות מיניות. באלסקה, האינדיאנים מהווים 15% מהאוכלוסייה, אולם האינדיאניות הן 61% מקורבנות.

"רע לי כשאני אומרת את זה", אומרת שרה דיר, מרצה בבית הספר למשפטים ויליאם מיצ'ל במינסוטה, "אבל הטראומה שחשות הנפגעות מתעצמת אם הן מוכנות לקום ולהעיד. הבעיה היא שאיש לא יכול לעזור להן". מרחק רב משם, בשבט הנאוואחו, מתגוררת קרוליין אנטון, בת 50, פעילה למען נפגעות אלימות מינית בשמורות. היא עצמה נאנסה בעבר ואומרת שאלימות מינית הפכה לדבר שבשגרה בקהילה שלה. "אני מכירה רק קומץ נשים שלא נאנסו מתוך כמה מאות", היא אומרת.

לפי נתוני משרד המשפטים, בשמורת רוזבאד בדרום דקוטה, שבה 25 אלף תושבים, יש 99 עבריינים שהורשעו באונס בנסיבות מחמירות. בשמורת טוהונו שבאריזונה, שבה חיים 15 אלף בני אדם, יש 184 עבריינים כאלה. לעומת זאת, בבוסטון, שבה יותר מ-600 אלף תושבים, יש 252 עבריינים בנסיבות דומות ואילו במיניאפוליס שבה 383 אלף תושבים יש 101 בלבד.

הסוכנויות שאחראיות לטיפול באינדיאניות שנפגעו מתקיפה מינית אינן ערוכות. שירות הבריאות לאינדיאנים, לדוגמה, מספק ערכות לבדיקת מקרי אונס רק ל 27 מ 45 בתי החולים שהוא מממן. יתרה מזאת, אנשיו אינם עורכים רישום מדויק של מספר הנפגעות המגיעות למרפאות, ואלה פועלות ללא כל מדיניות מסודרת. נוסף על כך, לשירות יש רק 73 מטפלים שעברו הכשרה מיוחדת לבדיקת נפגעות תקיפה מינית. גורמים במשרד המשפטים, שהגדיל את מספר סוכני האף-בי-איי והתובעים הפדרליים בשמורות האינדיאניות, שואפים לסייע לשירות הבריאות לאינדיאנים, ולהכשיר אחיות נוספות. לטענתם, המלחמה באלימות המינית נמצאת בעדיפות עליונה. ואולם, בינתיים, הבעיה נותרה בעינה.

ליזה מרי איוטה, בת 43, שנאנסה בשמורת רוזבאד, מספרת שהגבר שאנס אותה נעצר אך לא הועמד לדין. התביעה לא אמרה לה מדוע לא הוגשה תביעה משפטית נגדו. מאוחר יותר הוא הורשע בביצוע אונס אחר, ולאחר ששוחרר מהכלא ב 2008, שב לשמורה. איש לא סיפר לה על כך. למזלה, היא עדיין לא ראתה אותו מאז שחרורו. "כשאני חושבת על כך, אני אומרת לעצמי: 'מה אעשה?' אני באמת לא יודעת", היא אומרת.

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו