בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדי ניז'ר לומדים שיעור במשמעת מים

בניז'ר, שאדמתה מתייבשת לעתים קרובות מבצורת, המכשול העיקרי לרכישת השכלה הוא הצמא: המשימה הקשה של מציאת מים מוטלת על הילדים, ובעיקר הילדות. כך מתרוקנות כיתות בתי הספר

7תגובות

מלחמות מונעות מילדים ללכת לבית הספר. גם מחלות. אך בניז'ר, מדינה שאדמתה מתייבשת מבצורת לעתים קרובות, אחד המכשולים העיקריים לרכישת השכלה הוא הצמא, והדרך הארוכה שיש לעבור כדי להרוותו.

הלימודים כבר החלו באחד הבקרים האחרונים, אך שיירה של ילדים קטנים רכובים על חמורים, עושים את דרכם בשדה חול למרות היותם בגיל שבו עליהם להיות בבית הספר. הם מצטרפים לצעירים אחרים, שהתקבצו עם בעלי החיים שלהם מסביב לבורות עמוקים באדמה.

כמות משקעים זעומה ירדה במזרח ניז'ר ואדמתה נותרה יבשה, ולכן, גברו הקשיים בחיפושים אחר מים. המשימה לספק מים למשפחה נופלת לעתים קרובות על כתפיהם של ילדים, שרבים מהם בני 11 ואפילו 10. הם יוצאים מהעיר ועוברים אפילו 8 ק"מ על גב חמוריהם, שאליהם קשורים מכלי פלסטיק ענקיים, שגובהם לפעמים כמחצית מגובה הילד עצמו. ככל שילדים רבים יותר יוצאים למשימה הזו, הכיתות מתרוקנות.

"הוריי הם אלה ששלחו אותי", אומר סאני עבדו, בן 11, הלבוש בחולצת טריקו כחולה. הוא מציץ דרך אחת מעיניו אל שמש הבוקר הזוהרת. נפיחות מונעת מעינו השניה להיפתח. רק ב‑10 בבוקר הוא מצליח לחזור מהבארות הדלוחות בבאבאן טאפקי, שבפאתי זינדר, אל בית הספר הכפרי שלו באיחור של שעתיים. הוא מקנא באלה שעליהם אינה מוטלת "חובת המים", הכרוכה ברכיבה בשביל הארוך ולאחר מכן בהורדת סירים או דליים בחבל אל מעמקי הבארות. זו משימה קשה ומסוכנת, וילדים מאבדים לפעמים את שיווי משקלם ונופלים פנימה.

אי-אף-פי

"האחרים מקדימים אותי בלימודים, אבל אני מוכרח להביא מים", אומר סאני על חבריו לספסל הלימודים, שמשוחררים מ"חובת המים" ויכולים להגיע לבית הספר בזמן.

ניז'ר נמצאת במקום אחד לפני האחרון במדד ההתפתחות האנושית של האו"ם, ובנוסף לכך היא סובלת מבצורות וכמעט רעב. בעשור האחרון בלבד היא סבלה שלוש פעמים ממחסור חמור במזון, בשל כמות משקעים זעומה והתקפות חרקים, והשנה חוששים כי שליש מהאוכלוסייה עלול לסבול מרעב.

המחסור בגשמים בשנה שעברה ­ עונת הגשמים הקצרה הסתיימה מוקדם מדי והגשמים היו נדירים ובלתי סדירים ­ הותיר את המדינה ללא הבריכות שבהן תלויים רבים מ‑17 מיליון אזרחי ניז'ר, שרובם איכרים המתקיימים מעמלם. ההערכה כי בעתיד הקרוב, כשליש מהאוכלוסייה יסבול ממחסור במזון, אך כרגע, הצורך הדחוף ביותר הוא במים. ומאחר שקשה כיום למצוא בארות טובות, המשימה הזו נופלת על כתפי הדור הצעיר.

באזורים החקלאיים מסביב לזינדר, העיר השניה בגודלה בניז'ר, אומרים בכירים כי כשליש מהתלמידים נטשו את כיתות הלימוד שלהם, שלמעשה, הן לא יותר מבקתות קני סוף מיובשים התקועים בחול. "המים מונעים מהם לבוא לבתי הספר", אומר סאליסו סאהירו, בכיר במחלקת החינוך של באבאן טאפקי."כל בתי הספר משותקים", אומר מצדו סילבן מוספירי, נציג בכיר של האו"ם בזינדר.

בכיתות המאולתרות המבצבצות בין הצמחים המדבריים בגארין גונה, כמעט כל התלמידים מרימים את ידם כשהמורה שלהם שואל אותם מי מהם איחר בגלל "חובת המים".

ניו יורק טיימס

אומאראו לאוואלי, בן 11, פוקח את עיניו לרווחה ומסביר שנאלץ לקום ב‑4:30 לפנות בוקר, וללכת 5 ק"מ כדי להביא מים. אחרי הלימודים הוא יצטרך לעשות את אותה הדרך פעם נוספת. "בערבים אני עייף, אני מותש", הוא אומר. המורה, מאמאן בוקארי, אומר כי לעתים קרובות הילדים נרדמים מול עיניו.

החיפוש אחר מים מתבצע תמיד, בשנים טובות ורעות, כי ל‑80% מהאוכלוסיה אין מים זורמים. אך השנה "המצב קשה יותר ואין סיכוי שישתפר", אומר מורה אחר, בארקי הימא. "זה בגלל השמש. תמיד בגלל השמש. אבל השנה המצב שונה, הילדים באים באיחור של שעתיים".

בזינדר, עיר מאובקת שאוכלוסייתה מונה כ‑350,000 תושבים והשוכנת סמוך לגבול עם ניגריה, התחוללו באביב מהומות בשל המחסור במים. תושבים זועמים שרפו צמיגים והקימו מתרסים ברחובותיה של העיר ההיסטורית הזו, שהיתה בעבר הבירה של סולטני ההאוסה רבי העוצמה ומאוחר יותר של המושבה הצרפתית שהפכה לניז'ר. בסוף מארס הותקפו משרדי חברת המים הממלכתית.

בפינות רחוב שבהן מצויות מזרקות ציבוריות, אוספים את המים בבקבוקים ומוכרים אותם. כתוצאה מכך, המזרקות יבשות כמו כל מקום אחר. לא מכבר, באחד הימים, נראו גברים ונערים אוספים מים מאגם בקצה העיר שבו נקוו מי גשמים מזוהמים.

כולם מודאגים מהמחסור במים אך על הילדים, ובעיקר הילדות, מוטלת המשימה לחפש אותם. העניים ביותר שולחים את ילדיהם, אך כעת עושים כמוהם גם מנהיגיהם שגם הם צמאים וזקוקים נואשות למים. "אני בעצמי נאלצתי לשלוח את הילדים שלי לחפש מים", מודה אדו לוש, מנהל מחלקת החינוך במחוז זינדר.

"הילדים שלי הם אלה שמביאים לנו מים", אומר טיטי מאלה אדאמױ, ראש הכפר צונגוניה שבקצהו נראים גמלים עמוסים במכלי פלסטיק וביניהם מסתובבים ילדים על חמורים. "הבעיה הזו קיימת אצל כולם, מהקטנים ביותר ועד לגדולים ביותר".מעטים מאוד תוהים על קנקנה של השיטה הזו במדינה, שבה אחוזי הילודה וצמיחת האוכלוסיה הם מהגבוהים בעולם, ולכל אשה נולדים בממוצע שבעה ילדים.

המחסור במים חריף מאוד במדינה זו, ששני שלישים משטחה נמצאים בסהרה, אך ילדים יש בה בשפע. ואולם, העתיד המצפה לילדים המחפשים מים אינו מזהיר. אחרי שלמדה שנה בבית הספר בכפרה הסמוך לזינדר, נאלצה זוארו מוטארי, בת 13, לנשור מהלימודים בגלל הבצורת הקודמת. זה היה לפני תשע שנים. "בית הספר מעניין אותי, כי אני רואה איך אחרים הולכים ללמוד", אומרת זוארו, שנוהגת בעגלת בקר מלאה מכלים ומחפשת מים ימים שלמים.

ליד הבארות של באבאן טאפקי עומדות שלוש ילדות, אחיות, שמספרות כי אף אחת מהן לא ביקרה מעודה בבית הספר. "אנחנו רשומות, אבל לא הולכות", אומרת מריה בוגאגי, בת 12, העומדת ליד אחיותיה באליק וראהילה. "אנחנו מוכרחות לחפש מים". לחיפושים הממושכים אחר מים מתווסף הפחד מפני תקיפה מינית.

"כדי למצוא מים, אנחנו נאלצים לגייס את הילדים שלנו", אומר יונפה אדאגה, המביע על כך צער. "הילדים שלנו מאחרים ללכת לבית הספר ולכן הם לא לומדים". אדאגה היה בעבר מנהל מזרקה ציבורית בזינדר אך היא התייבשה. "אנחנו חיים וישנים עם בעיית המים", הוא אומר. "אנחנו נקרעים בגללה".

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו