טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

50 שנה ומסתורין: מה עלה בגורל הנמלטים מאלקטרז

יובל אחרי הבריחה המפורסמת מהכלא השמור בארה"ב והחידה טרם נפתרה. גילויים חדשים מציפים את השאלה: האם השודדים עוד בחיים?

תגובות

לפני חמישים שנה, בליל 11 ביוני 1962, ננעלו שלושת האסירים בתאיהם כמו שננעלו מדי ערב. סוהרים שסיירו במסדרון מחוץ לתאים ראו את האסירים בתשע וחצי בערב ובדקו את הנעשה בתאיהם כל כמה שעות לאורך הלילה. הם ראו פני אנשים ישנים ולא שמעו שום צליל מוזר. למרות זאת, בבוקר נעלמו האסירים כאילו היו הודיני. הסוהרים מצאו מתחת לשמיכות כריות וראשים מפוסלים מעיסת נייר טואלט, שעליהם הודבק שיער אמיתי וצוירו עיניים עצומות.

למצוד המקיף, הגדול ביותר מאז פרשת חטיפת התינוק של בני הזוג לינדברג ב-1932, הצטרפו סוכנים פדראליים, בלשי המשטרה הארצית והמקומית, סיירות של משמר החופים ומסוקים צבאיים. הם חיפשו במתחם בית הכלא באי אלקטרז, במפרץ סן-פרנסיסקו ובשטחי צפון קליפורניה הסובבים אותם. רפסודה שהותקנה בגסות ממעילי גשם עשויים גומי נמצאה ליד האי, אבל הבורחים מעולם לא נראו עוד. אישים בממשל האמריקאי אמרו כי הסיכוי הכמעט ודאי הוא שהאסירים טבעו במערבולות של זרמים חזקים מתחת ולאורך 15 הקילומטרים של מימי המפרץ הקפואים והסוערים, ושגופותיהם נסחפו אל הים מתחת לגשר הזהב.

הפנטזיה של חובבי פרשות מסתוריות ובלתי פתורות היא אחרת: שלושת האסירים, פרנק לי מוריס והאחים קלרנס וג'ון אנג'לין, הצליחו לברוח מבית הכלא השמור ביותר בארה"ב והם עדיין בחיים, מתחבאים. הפנטזיה הזאת היתה בגדר סיכוי קטן, אבל כזה שמצליח להמשיך להסעיר במשך כחצי מאה, מאז ועד היום.

האפשרות שהשלושה שרדו נראית בלתי סבירה. "הסלע", המקום בו היו כלואים אל קפונה, ג'ורג' "מקלע" קלי ופושעים מפורסמים אחרים, נחשב לכלא השמור בעולם. ב-29 שנותיו כבית כלא פדראלי, מ-1934 ועד ל-1963, אין רישום על אדם אחד שהצליח לצאת ממנו בחיים. 41 אסירים ניסו. מתוכם 26 נתפסו, שבעה נורו למוות, שלושה טבעו ושניים - חוץ ממוריס והאחים אנג'לין - לא נמצאו מעולם.

רויטרס

אם בכל זאת הצליחו לשרוד, שלושת הגברים - כולם שודדי בנקים שריצו תקופות מאסר ארוכות - הם כיום בשנות השמונים לחייהם. שמותיהם אמנם נשכחו, אבל הבריחה שלהם הפכה מושא מהפנט לאמריקאים רבים. היא נותחה ופורשה באינספור מאמרים, נעשו עליה ארבעה סרטים תיעודיים והספר המפורסם "הבריחה מאלקטרז" מאת קמפבל ברוס נכתב עליה ב-1963. ב-1979 יצא הסרט באותו שם בכיכובו של קלינט איסטווד, שגילם את מוריס. הסרט ההוליוודי וסרטי הטלוויזיה - בהם פרק בתוכנית "המבוקשים ביותר באמריקה" שנעשה ב-1993 וסרט תיעודי של "נשיונל ג'יאוגרפיק" מ-2011 בשם "הנמלטים מאלקטרז" - תיארו בדייקנות את מוריס כמי שתכנן את הבריחה וכאדם בעל אינטליגנציה עבריינית גבוהה במיוחד. עובדים בממשל הפדראלי סיפרו שמנת המשכל של מוריס עמדה על 133, גבוהה יותר מזאת של 98% מהאוכלוסייה.

מוריס נולד ב-1 בספטמבר 1926 בוושינגטון, התייתם בגיל 11 ונשלח לבית יתומים. בגיל 13 הורשע בגניבה והועבר לבית ספר לנערים עבריינים, שם למד לתקן נעליים. הוא סיים את בית הספר אך פנה לשוד ולסמים ונכלא בפלורידה ובג'ורג'יה. כשריצה עשר שנות מאסר על שוד בנק, הצליח לברוח ממתקן המאסר של מדינת לואיזיאנה. לאחר מכן נתפס בעיצומו של שוד ונשלח לאלקטרז ב-1960 אחרי שקיבל עונש מאסר של 14 שנה.

האחים אנג'לין נולדו בדונאלסונוויל שבג'ורג'יה. ג'ון נולד ב-2 במאי 1930 וקלרנס נולד ב-11 במאי 1931 לרוברט ורייצ'ל אנג'לין, חקלאים עניים והורים ל-14 ילדים. שני האחים הפכו לפורצים ונכלאו באלבמה, פלורידה וג'ורג'יה, משם ניסו לברוח כמה וכמה פעמים. כשנתפסו אחרי השתלטות על בנק באלבמה ב-1958 נשלחו השניים למתקן מאסר בליבנוורת, קנזס, ומאוחר יותר לאלקטרז. ג'ון נשלח ל-15 שנות מאסר וקלרנס לעשר שנים. מוריס והאחים אנג'לין שוכנו בתאים צמודים, והחלו לתכנן את הבריחה ב-1961. ההשערות הן כי אסיר נוסף, ואולי שניים, היו מעורבים בתכנון הבריחה. נדרשו להם חודשים כדי לגבש את התוכנית, שחייבה תעוזה, מקוריות, עיתוי מדויק ואמון רב. הרשויות סבורות שכמה מהגברים המעורבים הכירו אחד את השני במתקן כליאה אחר באטלנטה.

מאחורי שורת התאים שלהם ניצב מסדרון שירות, בו השתמשו רק לעתים נדירות לחימום הצנרת. עם כפיות שנלקחו מחדר האוכל ומקדחה שאולתרה משואב אבק, חפרו האסירים דרך חומות הבטון העבות, מרחיבים פתח אוורור צר ומכוסה בסורגים שיאפשר להם להידחק אל מסדרון השירות. העבודה הוסוותה עם קרטון וצבע, והרעש הוסווה עם נגינת האקורדיאון של מוריס מדי ערב. כמה מהם עבדו בעוד שאחרים שמרו מפני סוהרים מתקרבים.

בשעות שבהן לא התקיימו סיורי סוהרים, הצליחו האסירים להקים סדנה סודית באגף הכליאה שלהם. שם הם בנו רפסודה שניתנת לניפוח ממעילי גשם עשויי גומי שחוברו זה לזה בחוט ובטיח מקשר, משוטי עץ, שקיות פלסטיק שהפכו למתקני ציפה וראשים מעיסת גבס ונייר טואלט. הראשים פוסלו בצורה ריאליסטית, בעזרת כלי גילוף לעבודות אמנות שנעשו בכלא ומתופסנים לשיער שנלקחו מהמספרה. הם גנבו קונצרטינה קטנה דמוית אקורדיאון מאסיר אחר, והיא שימשה ככלי לניפוח הרפסודה. בשלב הסופי הם הגיעו למסדרון השירות וטיפסו דרך תעלת הצנרת עד שהגיעו לגג. שם עקרו את רוב המסמרים שחיברו למקומם מאוורר גדול וסורגים. כמות קטנה של סבון החליפה את ראשי המסמרים - נגיעה אמנותית קטנה למקרה שמישהו ישים לב.

רק דבר אחד השתבש בליל הבריחה: אלן ווסט, אסיר רביעי שתכנן להצטרף לבורחים, התקשה לפתוח את פתח האוורור בחלק האחורי של תאו - הוא השתמש בטיח כדי לאחות בטון מתפורר והטיח התקשה - והוא נשאר מאחור. היה זה ווסט שמאוחר יותר מסר לחוקרים פרטים רבים על הבריחה. שלושת האחרים הניחו את ראשי הנייר שפיסלו על המיטות, לקחו את הרפסודה וחומרים אחרים מהחלק העליון של תאם וטיפסו בתעלת הצנרת לגג, שם הוכן פתח המילוט של המאוורר. מול תצפית של מגדל ירייה הם התגנבו לאורך הגג, לוקחים את הציוד שלהם איתם, ואז ירדו לאורך חומה של 15 מטר בעזרת צינור אוורור שהחליק אל הקרקע. החומה הוארה בזרקורים אך איש לא ראה אותם.

הם טיפסו על שתי גדרות תיל בגובה ארבעה מטרים והגיעו לקו החוף הצפון מזרחי, נקודה עיוורת שלא היתה בטווח זרקורי בית הכלא ומגדלי הירי. שם ניפחו את הרפסודה בעזרת הקונצרטינה. חוקרים העריכו מאוחר יותר כי שעת יציאתם על הרפסודה היתה אחרי עשר בלילה. ערפל סמיך ירד על המפרץ באותו לילה, והשלושה נעלמו בתוכו.

יום מאוחר יותר מצאו החוקרים שרידים של רפסודת מעילי הגשם ושל המשוטים על האי איינג'ל, כשלושה וחצי ק"מ צפונית לאלקטרז וכקילומטר וחצי מכף טיבורון של מחוז מרין, צפונית לסן פרנסיסקו. הם גם מצאו שקית פלסטיק ובה חפצים אישיים של האחים אנג'לין, כמו קבלה ורשימת שמות וכתובות ותצלומים של חברים וקרובי משפחה. הרשויות, שהדגישו כי הן מאמינות שהנמלטים טבעו, אמרו שבליל הבריחה לא היו דיווחים על שוד או על גניבת כלי רכב בסביבה.

אלקטרז, כלא מתיישן שחומות הבטון והצנרת המתפוררות שלו הפכו יקרים מדי לתחזוקה, נסגר ב-1963 ומאוחר יותר הפך לאתר תיירות.

מוריס והאחים אנג'לין הוכרזו רשמית כמתים ב-1979, כשהאף-בי-איי החליט לסגור את התיק בפרשה. התיק נפתח שוב ב-1993 על ידי שירות המרשל של ארה"ב לאחר שאסיר לשעבר בכלא, תומס קנט, סיפר ב"מבוקשים של אמריקה" שהשתתף בתוכנית לברוח מהכלא, אבל התחרט משום שלא ידע לשחות.

קנט סיפר שבת זוגו של קלרנס אנג'לין הסכימה לפגוש את השלושה על החוף ולהסיע אותם למקסיקו. גורמים רשמיים מטילים ספק בגרסה הזאת, משום שקנט קיבל אלפיים דולר תמורת הראיון עמו. למרות זאת, דייב ברהם, דובר המרשל, הודה שהשירות "חושב שיש אפשרות שהשלושה בחיים".

סרטו של איסטווד רומז שניסיון הבריחה הצליח. ב- 2003 בחנה התוכנית "מכסחי המיתוסים" בערוץ "דיסקברי" את רמת הקושי של בריחה ברפסודת מעילי גשם מגומי והסיקה שהיא אפשרית. התוכנית שעשה ערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק" ב-2011 גילתה טביעות רגל על האי איינג'ל, הרחק מהרפסודה, וגילתה גם כי בניגוד לטענת הרשויות, בליל הבריחה נגנבה מכונית בסביבת הכלא.

תרגום: גיתית גינת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות