בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבחירות לנשיאות מצרים

עם כל הכבוד למהפכה, העיקר היציבות

את אזרחי מצרים, שבוחרים מאתמול את נשיאם מדאיג הביטחון האישי, התעסוקתי והתזונתי הרבה יותר מהשאלה מי ינצח בבחירות

3תגובות

"אללה שמור על מצרים", קראה אתמול הכתובית בתחתית המסך של ערוץ אל-ערבייה. פלאח ממחוז דוקהליה הסביר לכתב הערוץ השני של הטלוויזיה המצרית הממשלתית, "לא חשוב מי ייבחר, העיקר שישמור על מצרים", ותושבת אחרת, עטוית רעלה שכיסתה את כל פניה, הוסיפה, "אין לנו ביטחון. כל יום יש כאן בשכונה פגיעות באזרחים, ואין משטרה, אין כתובת, אין מי שיעזור. פוגעים באזרחים זקנים, שודדים בתים, חוטפים ילדים כדי לבקש כופר. אללה, רק שיהיה כאן כבר סדר".

ביטחון אישי, ביטחון תעסוקתי וביטחון תזונתי מדאיגים עכשיו את אזרחי מצרים, הרבה יותר מהשאלה מי משני המועמדים לנשיאות יוכל לספק פתרונות. רשת אל-ג'זירה הציגה אתמול בשידוריה קבוצת גברים רכונים על מדורה קטנה, עסוקים בהכנת קפה. אחד הנוכחים מחזיק בידיו סכין מצ'טה גדולה, אחר אוחז באלה והשלישי מערבב את הקפה. "אלו אזרחים שהחליטו להגן על שכונתם", הסביר הכתב. הגברים, לבושי עבאיות, מספרים כי נמאס להם שאין מי שיגן על האזרחים. "עד שתגיע המשטרה או הצבא, הפושעים ייעלמו. בשביל זה אנחנו כאן".

המשטרה והצבא דאגו אתמול יותר מכל לביטחון הקלפיות. עשרות אלפי חיילים הוצבו ליד מרכזי הבחירה, שוטרים דאגו לסידור התורים, והדיווחים העידו כי הבחירות הדרמטיות, שיקבעו סופית מי יהיה נשיא המדינה הבא, התנהלו ללא אירועים חריגים.

אי-פי

פה ושם היו דיווחים על פתקי הצבעה מושחרים, על אזרחים שלבשו מדים צבאיים והציגו עצמם כחיילים, ועל קבוצה של אנשי תנועת המחאה "6 באפריל", שניהלה בניגוד לחוק תעמולה נגד אחמד שאפיק, המועמד שנחשב לנציגו של המשטר הישן, משום שכיהן כראש הממשלה האחרון בתקופת מובארק.

ההתמודדות בסיבוב השני היא הרבה מעבר להתמודדות בין אחמד שאפיק למועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. היא נתפשת כמאבק בין "מגיני המהפכה" לבין "שוחרי המדינה החילונית-אזרחית". הגנה על המהפכה פירושה תמיכה במורסי, האיש שמייצג את התהפוכה ההיסטורית שהתחוללה במצרים, שבה תנועת האחים המוסלמים השתחררה מכבלי הגדרתה כ"התנועה האסורה" שהטילו עליה המשטרים הדיקטטורים מאז גמאל עבד אל-נאסר דרך סאדאת ועד מובארק, והפכה להיות מפלגה חוקית ששלטה עד שלשום בפרלמנט.

ואולם שחרורה של התנועה הוא גם סיוטם של מי שייחל למצרים חילונית, אזרחית, ושחרד מפני הפיכתה למדינת הלכה. הפרדוקס הוא שמי שתומך במהלך הדמוקרטי, בשינוי המשטר, בטיהור האורוות משרידי המשטר הישן, אינו יכול לתמוך בשאפיק, אבל מי ששואף למדינה ליברלית חילונית, לא יוכל לתת את קולו לאחים המוסלמים.

כך מוצאים עצמם פעילי תנועות המחאה, צעירים, משכילים, חילוניים, יחד עם קשישים עטורי זקן עבות, קבצני מסגדים ועקרות בית עטויות רעלה, מטילים פתק עבור מורסי, "למען המהפכה". מולם מבקשים צעירים דומים, משכילים וחילוניים, לשכנע את הציבור לבחור בנציג "המדינה האזרחית". זה שרק עד לפני שנה וחצי היה איש המשטר הדיקטטורי.

עד שיסתיימו היום הבחירות ותוודע זהות המנצח, זוהי מערכה בין תדמיות. דף הבית של האחים המוסלמים קיבץ כמה סרטונים שעלו ליו-טיוב שבהם מציגים סטנד-אפיסטים צעירים, חילוניים כשרים, מערכונים מצחיקים להפליא על שאפיק. מיליון וחצי צפיות נרשמו באחד הסרטונים ועוד כשמונה מאות אלף צפיות בהצגתו של סלאח אל-דאלי, אשר במערכונו הוא מודיע כי "אין לנו ברירה עלינו לתמוך ב...", ניגש לקצה הבמה, מחזיק בידיו נעל ובתוכה תמונתו המגולגלת של שאפיק. הוא מראה לקהל את התמונה ומיד מניח עליה את נעלו. קולות הצחוק הרמים מעידים על תחושת הקהל כלפי "המועמד". על מורסי אין סרטים לעגניים. אין סרטים בכלל חוץ מנאומיו והצהרותיו. מ"מועמד המהפכה" לא עושים צחוק.

שאפיק ומורסי מייצגים אמנם אידיאולוגיות שונות, יריבות, אבל לשניהם גם ברור שמי שיבקש לנהל את המדינה רק על פי האידיאולוגיה שלו, עלול למצוא עצמו מול כוחות מחאה גדולים ממנו. תוצאות הסיבוב הראשון העידו כי הקולות במדינה חלוקים כמעט באופן שווה בין תומכי האידיאולוגיה המהפכנית-דתית לבין נאמני המדינה החילונית ומבוהלי הסדר החדש, הבלתי ידוע. מורסי זכה בסיבוב הראשון ברבע מן הקולות כמעט כמו שאפיק. יתר הקולות נחלקו בין המועמדים הדתיים לחילוניים.

ואולם מנצח אחד ברור כבר יש בבחירות הללו, וזהו בית המשפט החוקתי, אשר הכניס את מצרים לטלטלה חוקתית ופוליטית. החלטתו לפסול את חוק הבידוד, שנועד לאסור על בכירי המשטר הישן לעסוק בפוליטיקה במשך עשר שנים, הכשירה את מועמדותו של שאפיק, וקביעתו כי הפרלמנט איננו חוקי משום ששליש מנציגיו נבחרו שלא כדין, הציבה את מצרים בפסגת רכבת הרים.

לרגע היה נראה שמהפכה חדשה עומדת להתרגש. האם האחים המוסלמים, הנפגעים העיקריים מן הפסיקה, יצאו לרחובות, או שיאמצו את ההחלטה וינהגו כדמוקרטים אמיתיים? האם תנועות המחאה יכבשו מחדש את כיכר תחריר או ינשכו את שפתם ויכירו בכך שבית המשפט נשען על תיקונים בחוק שהם עצמם דרשו? הרי שינוי שיטת הבחירות לפרלמנט הוסכם על כולם, וחוק הבידוד נחשב לבלתי חוקתי בגלל האפליה שטמונה בו.

בסופו של דבר ההליך החוקתי ניצח. האחים המוסלמים קיבלו את הפסיקה ותנועות המחאה לא ירדו לרחובות. ואולם לכל ברור שלא היתה כאן רק פרשנות משפטית טהורה. בראש בית המשפט החוקתי עומד השופט פארוק סולטאן אל-מכי, שמונה לתפקידו בשנת 2009 על ידי מובארק. מינויו חולל אז סערה גדולה משום שהוא נגד את הכללים המקובלים שעל פיהם נבחר הוותיק בשופטי בית המשפט לערעורים לתפקיד.

אפילו סגנו, אז, מחמוד אל-חודיירי, שמכהן היום כראש ועדת החקיקה בפרלמנט, יצא כנגד המינוי, וטען כי אל-מכי זכה בתפקיד בגלל השירות הטוב שעשה למשטר. ייתכן שגם הפעם, ובעיקר משום שהוא מסיים את תפקידו החודש ויוצא לגמלאות, החליט אל-מכי לעשות עוד שירות "קטן" למשטר הישן ופסק כפי שפסק.

אבל כל זה אינו באמת חשוב. קבלת מרותו של בית המשפט החוקתי היא ההצלחה הגדולה של השיטה המצרית. בינתיים איש עוד לא הציע בקהיר לאמץ את השיטה הישראלית ולחוקק חוק עוקף בית משפט חוקתי. זוהי אולי הערובה החשובה ביותר לכך שמצרים, יהיה אשר יהא נשיאה, תמשיך להיות מדינה של מוסדות שמאזנים האחד את השני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו