בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיפה לצפון הנמס

הקוטב הצפוני מתחמם במהירות כפולה מזו של שאר כדור הארץ. נסיגת הקרח עשויה להביא לפתיחת נתיבי שיט חדשים ולהזדמנויות כלכליות, אבל גם לסכסוכים טריטוריאליים וסכנות אקולוגיות

21תגובות

כשעומדים על כיפת הקרח של גרינלנד, ברור מדוע רוחש האדם המודרני התזזיתי הערכה רבה כל כך לטבע הבראשיתי. הקרח שולט בכל, הוא מעובד ומפוסל על ידי כוחות מיוחדים; רכסי הרים שצורתם כצורת טירות אגדתיות, פסגות קרח צבועות תכלת וכסף ושאר צורות קפואות נראים בבירור באוויר הארקטי הצלול.

הקרחונים הגדולים שולטים במרחב השומם המשתרע עד לים הקפוא למחצה. כיפת הקרח דוממת. אין כאן רעשי מנועים, אין קריאות ציפורים, אין המולה. שקט. אפשר לחוש בו בלחץ מאחורי הרקות, ואם תתאמצו כמה דקות תוכלו לשמוע שאגה דמיונית. מאז ומתמיד היה לוח הקרח הזה דוגמה ומופת לכוחו של הטבע.

האזור הארקטי הוא מהמקומות הטבעיים הפחות מתוירים האחרונים בעולם. אפילו שמות הימים והנהרות שלו אינם מוכרים, אף שרבים מהם רחבי ידיים. הנהרות יניסיי ולנה בסיביר מזרימים לים מים רבים יותר מהמיסיסיפי והנילוס. גרינלנד, האי הגדול בעולם, גדול פי שישה מגרמניה, אבל אוכלוסייתו מונה 57,000 בני אדם בלבד,­ רובם בני אינואיט (אסקימואים) המפוזרים ביישובים זעירים לאורך החופים.

רויטרס

בכל האזור הארקטי, המכונה בדרך כלל "החוג הארקטי", יש בקושי ארבעה מיליון בני אדם. מחציתם חיים בערים פוסט-סובייטיות עגמומיות כמו מורמנסק ומגדאן. שאר האזור, לרבות חלק גדול מסיביר, צפון אלסקה, צפון קנדה, גרינלנד וצפון סקנדינביה, כמעט ריק מאדם. אבל האזור רחוק מלהיות בתולי.

במפת ההתחממות העולמית, הצבועה בצבעים שונים להצגת שינויי הטמפרטורה, נראה האזור הארקטי בצבע חום-ערמוני. מ‑1951 ואילך התחמם האזור פי שניים יותר מהממוצע הכלל עולמי. הטמפרטורה בגרינלנד עלתה אז ב‑1.5 מעלות צלסיוס, בהשוואה לעלייה של 0.7 מעלות בממוצע ברחבי העולם. הפער הזה צפוי להימשך. עלייה של 2 מעלות צלסיוס בטמפרטורה העולמית,­ הנראית בלתי נמנעת ככל שגדלה רמת פליטות גזי החממה,­ פירושה התחממות של 6-3 מעלות צלסיוס באזור הארקטי.

כמעט כל הקרחונים הארקטיים נסוגים. האזור הארקטי, המכוסה שלג בתחילת הקיץ, הצטמק ב‑20% בקירוב מאז 1966. אך השינוי הגדול ביותר התחולל באוקיינוס הארקטי. בשנות ה‑70, ה‑80 וה‑90 ירד מינימום עובי הקרח בקוטב ב‑8% בכל עשר שנים. ב‑2007 קרס ים הקרח, נמס למינימום קיצי של 4.3 מיליון קמ"ר, כמחצית מהממוצע בשנות ה‑60 ו‑24% פחות מהמינימום הקודם שנקבע ב‑2005. בשל כך נשאר נתיב הים הצפון-מערבי החוצה את הארכיפלג הארקטי של קנדה, שיש בו 36,000 איים, נקי מקרח בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית.

מדענים שניסו להסביר את התופעה גילו כי ב‑2007 חברו כל משתני הטבע ­- מזג האוויר החם, השמים הבהירים והזרמים החמים - וכאילו עשו יד אחת להגברת ההתמוססות העונתית. אבל מה שקרה בשנה שעברה לא היה מקריות מופלאה כזו. הכל היה נורמלי, אך ים הקרח הצטמק באותו שיעור.

הסיבה להתחממות אינה מוטלת בספק. באזור הארקטי, כמו בכל מקום אחר, ההתחממות היא תוצאה של העלייה בפליטות גזי החממה באטמוספרה, ובעיקר של פחמן דו-חמצני שנוצר משריפת דלקי מאובנים. מכיוון שהאטמוספרה פולטת פחות חום סולרי, היא מתחממת כפי שניבא ב‑1896 המדען השוודי סוואנטה ארניוס.

אבל למה מתחמם האזור הארקטי מהר יותר משאר המקומות? ראשית, יש להביא בחשבון שהאזור הארקטי רגיש מאוד לשינויי טמפרטורה בגלל מיקומו. מערכות האקלים בשני הקטבים מעבירות חום מקו המשווה הלוהט לקוטב הקפוא. אך בצפון החילופין הרבה יותר יעילים, בין השאר משום שרכסי ההרים הגבוהים של אירופה, אסיה ואמריקה, מסייעים לערבוב חזיתות חמות וקרות. באנטארקטיקה, המוקפת בים הדרומי הגדול, הערבוב האטמוספרי הזה קטן הרבה יותר.

גושי היבשה המכתרים את האזור הארקטי גם מונעים מהאוקיינוסים הקוטביים להסתובב מסביבו,­ כפי שקרה באנטארקטיקה. הם זורמים, תחת זאת, מהצפון לדרום, בין גושי היבשה הארקטיים, תוך חילופי ענק של מים קרים וחמים:­ האוקיינוס השקט נשפך דרך מיצרי ברינג בין סיביר לאלסקה, והאוקיינוס האטלנטי דרך מפרץ פראם, בין גרינלנד לארכיפלג סוואלבארד הנורווגי.

בשל כך ממשיכה הטמפרטורה השנתית הממוצעת באזור הארקטי הגבוה (השוליים הצפוניים ביותר של היבשה והים שמעברה) להיות חמה יחסית,­ 15 מעלות צלסיוס מתחת לאפס; חלק ניכר מכל השאר קרוב יותר לנקודת התמוססות במשך רוב תקופות השנה. לכן, גם התחממות מתונה עלולה להשפיע דרמטית על המערכות האקולוגיות של האזור. גם האזור האנטארקטי מתחמם, אבל כשהטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 57 צלסיוס מתחת לאפס, יידרשו קיצים חמים לא מעטים עד שהתופעה תיראה לעין.

להתחממות תורמות אולי גם רוחות מהירות מדרום הנושאות חלקיקים מזהמים, כולל פיח מארובות אירופה ואסיה, שיש לו אפקט מחמם רב עוצמה מעל שלג. כתוצר לוואי של שריפת פחם בעשורים האחרונים חלה גם עלייה ברמות הכספית ברקמות לווייתנים ממין לבנתן לבן, ברקמות סוסי ים ודובי קוטב, המשמשים כולם מאכל לבני האינואיט.

אבל הגורם העיקרי להתחממות המוגברת של האזור הארקטי הוא העובדה שאת מקום השלג והקרח הלבנים תופסים יותר ויותר שטחי אדמה ומים, שצבעם כהה יותר. מכיוון שמשטחים כהים סופגים חום רב יותר ממשטחים בהירים, הם גורמים להתחממות המגבירה את המסת השלג והקרח וחושפת עוד ועוד אדמה ומים, וחוזר חלילה.

תהליך זה, המכונה אפקט אלֽבדו, הוא רב עוצמה יותר מכפי שסברו חוקרים בעבר. רוב המודלים לחיזוי האקלים צפו שעד סוף המאה הזאת יימס רוב הקרח באוקיינוס הארקטי בתקופות הקיץ; ניתוח שהתפרסם ב‑2009 בכתב העת Geophysical Research Letters חזה שהדבר יקרה כבר ב‑2037. כעת, סבורים חוקרים מסוימים שזה יקרה מוקדם יותר.

קשה להפריז בעוצמת השינוי הצפוי. ההשלכות על המערכות האקולוגיות באזור הארקטי יהיו עצומות. עם היעלמות החציצה של הקרח, החופים באזור הולכים ונשחקים; באזורים מסוימים באלסקה נסוג קו החוף בקצב של 14 מטרים בשנה. בתי גידול ייחודיים נעלמים, וחלק ממיני בעלי החיים הייחודיים לאזור צפויים להיכחד. אחרים ישגשגו. הסימנים הראשונים לשינוי ביולוגי זה כבר ניכרים בשטח.

בניגוד לאנטארקטיקה, הכפופה לאמנה בינלאומית (הברית האנטארקטית), רוב האזור הארקטי מחולק בין מדינות, המסוכסכות בשאלת השליטה עליו. הגדול בין כחצי תריסר הסכסוכים הטריטוריאליים באזור הוא הסכסוך בין ארצות הברית וקנדה, על מעמד המעבר הצפון-מערבי. שתי המדינות לא ייצאו למלחמה על כך. ויתר המדינות השולטות באזור גם הן ברובן חברות נאט"ו.

אבל להמסת הקרח באזור הארקטי יהיו השלכות גיאו-אסטרטגיות מרחיקות לכת, נוסף להפיכת כמה מדינות עתירות משאבים לעתירות משאבים עוד יותר. אחת התוצאות הצפויות היא שיבושים עקב הופעת נתיבי ספנות חדשים. ההפלגה לאורך חופי סיביר דרך "המעבר הצפון מזרחי" (NSR), כפי שהרוסים והימאים קוראים לו, מקצר את הדרך ממערב אירופה למזרח אסיה בכשליש. ב‑2010 הפליגו בנתיב הזה ארבע אוניות בלבד; בשנה שעברה הפליגו בו 34 אוניות, בשני הכיוונים, בהן מכליות, אוניות קירור המובילות שלל דיג ואפילו אוניות נוסעים.

היצואניות הגדולות באסיה ,­ סין, יפאן ודרום קוריאה, כבר משקיעות משאבים בכלי שיט המתאימים להפלגה ליד קרח, או שהן מתכוונות לעשות זאת. בשביל רוסיה, המתכננת לפתח את נתיב ההפלגה הזה ולהשקיע בתשתיות לאורכו, זה יהיה רווח כפול. המסת הקרח תקל עליה להוביל מהר יותר משאבים מהאזור הארקטי לשווקים, ותסייע לה לבסס את כלכלתה, התלויה בדלקים פחמימניים, על מקורות אנרגיה מגוונים.

התפתחות זו מקפלת בתוכה סכנות לסכסוכים, אם לא למלחמה ממש, ומחייבת תיאום ופיקוח. מה שטוב לרוסיה עלול להיות רע למצרים, שנהנתה בשנה שעברה מהכנסות של יותר מחמישה מיליארדי דולרים מתעלת סואץ, נתיב חלופי להפלגות מזרח-מערב. לכן טוב שמצב המועדון האזורי, "המועצה הארקטית", נראה מבטיח. בחצי העשור האחרון הצליחה המועצה, בהנהגת סקנדינביה, להניב מידה מרשימה של שיתוף פעולה באזור, כולל בתחומים כמו מחקר מדעי, מיפוי ופיתוח משאבים.

עם זאת, נותרת בעינה השאלה איך לאזן בין הסכנות הסביבתיות שבהמסת הקרח באזור הארקטי לבין ההזדמנויות הכלכליות שההמסה עשויה לזמן. היא עשויה להיות רווחית מאוד, אבל גם לתבוע מחירים עצומים. מערכות אקולוגיות ייחודיות, ואולי מינים רבים של בעלי חיים, יאבדו עם התעצמות השינויים הסביבתיים. המחולל של השינוי הוא זיהום גלובלי והסכנות שבו גם הן גלובליות. האזור הארקטי, לא עוד רחוק ובתולי כפי שהיה בעבר, נעשה כמעט בן לילה לסמל רב עוצמה של עידן האדם.

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו