בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העתיד אינו טמון באורז

צעירי תאילנד מפנים גב לענף שנחשב במשך דורות למקור הפרנסה הבולט בממלכה. העיר הגדולה קורצת הרבה יותר מגב כפוף, מעור שזוף ומתדמית האנאלפבית הכפרי

3תגובות

מאלינה גאמון, בת 18, לא טמנה ולו זרע אחד באדמה אף על פי שכל חייה חיה ליד שדות האורז. גאמון, בת לזוג הורים חקלאים מסיימת השנה את לימודיה בתיכון, אך מסרבת להיעתר לתחנוני הוריה שמנסים לגייסה לעזור בחווה. "חם בשדות ומתיש", היא מסבירה בעודה מעלה תצלומים ממצלמתה למחשב במרכז הקהילתי. "אני ממש לא אוהבת עבודה חקלאית ומעדיפה להיות בבית", חותמת גאמון הצעירה את הדיון בנושא.

מאז ומעולם היה גידול האורז בתאילנד עיסוק לצעירים חסונים, המסוגלים לעבוד בגב כפוף במשך שעות רבות בשדות הבוציים ולשתול שורות של שתילים, אחד אחד. ואולם, כיום עיסוק זה הפך לנחלת בני הדור המבוגר. הצעירים מעבירים את מרבית זמנם בבתי הספר, והמוצלחים שבהם שואפים לעבור למטרופולין העצומה בנגקוק ולפתח קריירה במשרד ממוזג.

"עבודת הכפיים היחידה שהם מסוגלים לה היא הפעלת טלפון סלולרי", אומר סודראט קאמון בן ה‑33, החקלאי הצעיר ביותר בבאן קלונג קו, כפר של בתי כלונסאות בפאתי העיר הגדולה פיטסאנולוק. על פני נתונים סטטיסטיים של ממשלת תאילנד, 12% בלבד מהחקלאים במדינה הם בני פחות מ-25. ב-1985 עמד המספר על 35%. אז הגיל הממוצע של חקלאי תאילנד היה 31 ואילו ב-2010 טיפס ל-42.

מגמת התיעוש במדינות יצרניות האורז לא פסחה גם על תאילנד, ולכן נטישת שדות האורז על ידי הדור הצעיר אינה מפתיעה במיוחד. ואולם, מדובר בשינוי טעון במיוחד שכן גידול האורז, ובמיוחד אורז היסמין המובחר, הוא מקור פרנסה עיקרי בתאילנד ומזוהה באופן מובהק עם המדינה. מאז 1983 תאילנד היא יצואנית האורז המובילה בעולם ובשנה עברה ייצאה אורז בלמעלה מ-6 מיליארד דולר- על פי נתוני משרד החקלאות האמריקאי.

בלומברג

בשל עוצמתו הכלכלית והתרבותית של גידול האורז בתאילנד, הנושא הוא נדבך חשוב בפוליטיקה המקומית. השנה, בצעד שנועד בחלקו להרגיע את ציבור החקלאים הממורמר, הנהיגה הממשלה מדיניות של קביעת מחירי מינימום. צעד זה פגע בתחרותיות בענף וגרם להצטברות עודפי אורז שלא נמכר. רבים חוששים כי בעתיד, עם היעלמות הדור הוותיק של מגדלי האורז, לא יימצאו די חקלאים שישתלבו בענף ויעֽדרו את שדות האורז המשתרעים על 130 אלף קמ"ר.

השאלה שטורדת את מנוחתם של תושבי תאילנד אינה רק מי יאחז במחרשה. רבים רואים במהפך סכנה לחברה כולה. הקרקע הפורייה של מרכז תאילנד, המושקה בנדיבות על ידי הנהרות הזורמים מהרי ההימלאיה, היא לב לבה של התרבות התאילנדית ואחת הסיבות לשגשוגה של ממלכת סיאם ההיסטורית.

על רקע נטישתם של הצעירים, הולכים ונעלמים ערכי תורת גידול האורז וידיעת הארץ, ובהם מסורת העזרה ההדדית הנהוגה בין החוואים המסייעים זה לזה לשתול, לקצור ולבנות בתים. איאם טונגדי, בן למשפחת מגדלי אורז המכהן כמרצה למדעי הרוח באוניברסיטת מאהידול בבנגקוק, מודה כי הוא מודאג מאוד מהמצב. הוא אוחז בידו כתב יד עתיק, מדריך לחיי הכפר וטקסיהם שעובר בירושה במשפחתו זה דורות. "אנחנו מאבדים את מה שאנו מכנים ערכי התאי", מסביר טונגדי ומפרט: "נדיבות, עזרה הדדית, חמלה והכרת תודה".

בלומברג

בבאן קלונג קו ניכרת בבירור נטישת ענף גידול האורז. באסיפות שבהן דנים מגדלי האורז בסוגיות הקשורות לענף, כגון קביעת מחירים, גיל המשתתפים הוא בדרך כלל גבוה מ‑50, מעיד נונגנוט אפיוואנאווה, חקלאי בן 51. הסימן השני לשחיקת הענף היא בור עצום שנפער באדמה סמוך לביתו של נונגנוט. שכניו החליטו למכור חול מאדמתם לחברות בנייה. יש כמה סיבות אוניברסליות לתופעת נטישת החקלאות ובהן האמונה שהחיים העירוניים קלים יותר, או לכל הפחות מלהיבים יותר. ואולם יש כמה הסברים הקשורים באופן ישיר יותר לתאילנד.

"בשונה ממקומות אחרים בעולם שבהם תחום החקלאות קשור לערכים כגון עצמאות תעסוקתית, כוח וגעגועים לחיי הכפר, החקלאי התאילנדי מצטייר כעני, טיפש ולא בריא", טוען טונגדי, העוסק בחקר תרבות גידול האורז. "חקלאים תאילנדים נוהגים לומר כי גם אם יזכו לעוד עשרה גלגולים, לעולם לא יבקשו להיות שוב מגדלי אורז", הוא אומר.

בתוכניות טלוויזיה מוצגים החקלאים כבורים ועמי ארצות. עורם השזוף נחשב לסימן היכר של המעמד החברתי הנמוך, במדינה שבה הרדיפה אחר עור בהיר ולבן הפכה לאובססיה. הטלוויזיה וירחוני הנשים מוצפים בפרסומות לתכשירים המקנים עור בהיר. ואולם יש גם מניעים כלכליים לתהליך.

ענף החקלאות הולך ושוקע בחובות. בשנה שעברה היה החוב הממוצע של כל חקלאי כ‑3,350 דולר, שכר עבודה ממוצע של חמש שנים תמימות. הסיבות לכך הן העלייה במחירי הדשן ויבולים שירדו לטמיון בעקבות הצפות, בצורות ואסונות טבע אחרים.

"ייתכן שסכומי החובות מנופחים", אומר רוברט טאונסנד, מרצה במכון לטכנולוגיה של מסאצ'וסטס (.M.I.T), שעקב אחר קבוצה של חקלאים תאילנדים במשך 15 שנה. החוב הממוצע של החקלאים הוא פחות משכר של שנת עבודה. ואולם, קשה למצוא משפחות המתקיימות אך ורק מחקלאות. רבים פותחים חנויות מכולת, מספרות ובתי עסק אחרים. "הירידה בשיעור מגדלי האורז היא תופעה נפוצה בכל רחבי אסיה", אומר רוברט צייגלר, מנכ"ל מכון המחקר INTERNATIONAL RICE בפיליפינים.

בין נגוין נגוק, מרצה לתרבויות אסיה ובלשנות באוניברסיטה הלאומית בהאנוי, אומר כי צעירים בווייטנאם, יצואנית אורז גדולה אף היא, בורחים מחוות האורז. "כולם אומרים שהחקלאים עובדים הכי קשה בעבור השכר הזעום ביותר", הוא טוען. צייגלר צופה שהירידה במספר מגדלי האורז תגרום למתיחות בטווח הקצר והוסיף וציין כי מחסור בכוח אדם בדרך כלל מעודד שימוש במכונות, דוגמת מכונה לשתילת אורז. "אנו עדים לתחילתה של מהפכה משמעותית, המכניזציה של גידול האורז", הוא אומר. "בשנה שעברה נדהמתי לראות שגם בהודו ובמקומות שבהם שיש כוח אדם בשפע, הולך ומתרחב השימוש במכונות".

ואולם בתאילנד מדובר לעת עתה בבעיה של ממש, ולחקלאים שהם כשליש מהאוכלוסייה הכללית יש עדיין די כוח פוליטי כדי להשפיע על הממשלה. זו נוקטת עוד צעדים למצוא פתרון בנוסף להבטחת מחיר המינימום. מחלקת האורז במשרד החקלאות מקימה לחקלאים קרן רווחה שתספק קצבאות זקנה ונכות וגם ציוד חקלאי במחיר מסובסד. לדברי משרד החקלאות, מטרת החוק היא להפוך את גידול האורז לענף "יותר מכובד ובטוח".

תאילנד עוברת תמורות חדות במעבר מחברה כפרית פאודלית לאחת מיצרניות הכוננים הקשיחים המובילות בעולם ויצרנית ציוד לתעשיית המכוניות. תמורות אלה גרמו לפער משמעותי בין דור ההורים שעסקו בלית ברירה בחקלאות והדור החדש החשוף לאינסוף אפשרויות בבתי הספר ובאוניברסיטאות. בונמיי גאמון בן ה‑41, אביה של מאלינה גאמון, מדבר בנימה מרירה על סירובן של שתי בנותיו להתגייס לעזרה בשדות האורז. "הן חיות בעולם משלהן", הוא אומר. "אין להן שום עניין לעבוד בחווה. ניסיתי לדרוש מהן אבל זה קשה".

ואילו גאמון עצמה חולמת להיות מורה. חברותיה בבית הספר, חלקן בנות לחקלאים, שואפות להיות רופאות, רוקחות ומהנדסות. היא עצמה מתביישת מעט בשורשיה החקלאיים. "היא חוששת שעורה יתכהה", אומרת ידידתה נמאוי טנגבנג. קואנצ'אי גומס, מנהלת קרן האורז, מכון המחקר שמממנת משפחת המלוכה התאילנדית, טוענת שאין מנוס מלהודות שעבודת כפיים מפרכת כבר אינה קוסמת לצעירים. למרות זאת היא מקיימת מחנה קיץ שנתי שבו מתנסים בני נוער ברכישת המיומנות עתיקת הימים של גידול האורז. הם נפגשים עם מומחים ועורכים ניסויי מעבדה בזנים חדשים של אורז. ואולם, הפרויקט לא נחל הצלחה רבה. "רבים מבין אלה שהגיעו למחנה מבקשים ללמוד לימודים גבוהים בתחומים אחרים", היא מסכמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו