בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 75 שנה

חוקרים יחפשו את שרידי מטוסה של אמיליה ארהרט

ב-1937 נעלמה הטייסת בעת ניסיון להקיף את הגלובוס מעל קו המשווה. גופתה לא נמצאה מעולם, אך חוקר משוגע לעניין סבור שביכולתו להשלים את הפאזל

3תגובות

האם תעלומת היעלמה של הסופרת והטייסת האמריקאית אמיליה ארהרט תיפתר הפעם? חוקרים השואפים לברר מה עלה בגורלה של ארהרט, שנעלמה באוקיינוס השקט לפני 75 שנה, הפליגו השבוע מהוואי כדי לנסות למצוא את שרידי מטוסה. בדרכם הם צפויים לעבור כ-2,900 ק"מ מפפואה-גינאה החדשה עד לאי ניקומארורו שבקיריבטי.

ארהרט התפרסמה כאשר הייתה לאישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד. היא קבעה שיאי טיסה רבים נוספים וכתבה ספרים רבים על חוויותיה שהפכו לרבי מכר. ב-1937 היא נעלמה בנסיבות לא ברורות בשמי האוקיינוס השקט בסמוך לאי האולנד במהלך ניסיון להקיף את הגלובוס מעל קו המשווה. ארהרט הוכרזה כמתה בראשית 1939. 

החוקרים סבורים כי שרידי מטוסה, מסוג "לוקהיד אלקטרה", נמצאו בקרבת החוף שבו ייתכן ששרדה ארהרט במשך שבועות או חודשים. ריצ'רד גילספי, מנכ"ל International Group for Historic Aircraft Recovery משער שגלי הים סחפו את מטוסה של ארהרט ימים אחדים אחרי שהיא והנווט שלה, פרד נונאן, נחתו באי ניקומארורו, השוכן במרחק של כ-650 ק"מ דרומית-מזרחית לאי האולנד, שהיה יעדם המקורי. 

 

גילספי סבור כי ראיות נסיבתיות שנמצאו במסעות קודמים לניקומארורו, תומכות במידה רבה בתיאוריה שלו לפיה ארהרט מצאה מקלט באי, אך בסופו של דבר מתה בשל התנאים הקשים השוררים בו. בין הפריטים שהתגלו היו צנצנת קרם שיזוף שהיה פופולרי בשנות ה-30, רוכסן מאותו עשור, אולר בעל ידית מעצם מהסוג שהיה לארהרט וערימות של עצמות דגים וציפורים המצביעות על האפשרות שהיה שם אדם שניסה לשרוד.

"מצאנו רמזים המראים שהיא הצליחה לשרוד זמן מה", אומר גילספי שעלות מסעו הנוכחי נאמדת בשני מיליון דולר. "בהתאם לכמויות העצמות, היא שרדה שבועות אחדים ואולי אפילו חודשים. זהו פרק שלם בחייה של אמיליה ארהרט שאיש לא ידע. זה הירואי". גילספי סבור כי מצבן של עצמות הדגים במקום שבו ארהרט מצאה מקלט, לדעתו, מוכיח שהדגים נאכלו על ידי אדם בו תרבות המערב.

אי–פי

"בני האיים של האוקיינוס השקט אוכלים קודם כל את ראש הדג, שלדעתם הוא החלק הטוב ביותר. האדם הזה לא אכל את הראשים. מצאנו קונכיות ענקיות. בן האיים תופס את הצדפות כשהן פתוחות וחותך אותן. אלה שמצאנו במקום היו חבוטות", הוא אומר  ומציין כי אחדות מהקונכיות הונחו כשחלקן הקעור כלפי מעלה, כאילו נועדו לאסוף מי גשמים. "במחנה המאולתר מצאנו גם בקבוקים שחלקם התחתון מותך אך חלקם העליון לא נפגע מהחום, כשעל צווארם חוטי מתכת מפותלים ללולאה. ככל הנראה, מישהו הרתיח מים כדי לוודא שאפשר לשתות אותם ללא חשש".

לדברי גילספי על האי נמצאו גם חלקי עצמות, אך מצבן אינו מאפשר בדיקת דנ"א. לטענתו, את השלד מצא קצין בריטי ב 1940 והוא נלקח לפיג'י. בבדיקה שנערכה על ידי רופא התברר כי מדובר בגופת גבר, אך גילספי סבור כי בדיקה מחדש של תיעוד העצמות מוכיחה שהשרידים היו של אשה לבנה. בקיץ שעבר נסע גילספי עם קבוצתו בניסיון לאתר את השלד. הם מצאו תיבת עצמות אך בבדיקה התברר שאלה עצמות אשה פולינזית.

זו לא היתה אכזבתו הראשונה של גילספי ב 24 השנים שהוא מחפש אחר תשובה לפרק האחרון בחייה של ארהרט. פעם האמינו ב TIGHAR שהם מצאו ספר ניווט מהמטוס שלה ובפעם אחרת הם חשבו שימצאו את המטוס שלה בלגונה - בשני המקרים התאכזבו.

אי–פי

בתשעת מסעותיו הקודמים לאי, גילספי חווה על בשרו עד כמה קשה לשרוד בו. "האי שוכן 4 מעלות דרומית לקו המשווה. השמש מכה כמו פטיש ואין מים נקיים. כשאתה מגיע לחוף, אתה חייב ליצור שביל דרך הג'ונגל אל צד הלגונה. ויש שם כרישים בשפע".
בשנות חיפושיו, גילספי תהה תמיד כיצד יכלה ארהרט לאסוף מים, מאחר שהמכלים היחידים שהחוקרים מצאו היו בקבוקי קוסמטיקה קטנים. "במסע האחרון שלי לשם השתוללה סופה וירד גשם חזק כשעבדנו ביער. לעצי הבוקה שגדלים ביער יש עלים גדולים. ייתכן שמי הגשמים הצטברו על העלים שנפלו על הקרקע, ובעזרת בקבוק קטן אפשר לאסוף את המים מהעצים ומהשורשים", הוא אומר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו