בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדמות המריבה של ברזיל

בשנים האחרונות מתנהל מאבק על קרקעות שהופקעו מילידים אינדיאנים בברזיל. בתי המשפט החלו להשיב להם בעלות על אדמות אבותיהם, אך הם נקלעים לעימותים עם בעלי הקרקעות הנוכחיים

9תגובות

החמושים רעולי הפנים הגיעו עם שחר. הם ירדו מהמשאיות והסתערו על המחנה הסמוך לעיירה הברזילאית אראל מוריירה, השוכנת על הגבול הפרוץ עם פרגוואי. עדי ראייה סיפרו שהחמושים ירו למוות בניסיו גומס, בן 58, מנהיג הילידים בני גואראני, העמיסו את גופתו על אחת המשאיות והסתלקו מהמקום. "אנחנו רוצים את עצמותיו של אבי", אמר ולמיר גומס, בן 33, בנו של ניסיו, שהיה עד לרצח. "הוא לא היה חיה שאת גופתה אפשר לגרור בצורה כזו".

בין שגופות נוספות נלקחו מהמקום או שהושארו כעדות לקרבות המתחוללים בשל אדמת אבות, מספר המנהיגים הילידים האינדיאנים שנרצחים או פשוט נעלמים ממשיך לעלות ומכתים את תדמיתה של ברזיל כמעצמה כלכלית. חדירת חוות הבקר הענקיות והמשקים התעשייתיים לאזורים מרוחקים והתפשטותם יוצרות סכסוכי קרקע, הגורמים לצאצאי התושבים המקוריים של ברזיל לעשות מאמצים נואשים לקבל בחזרה את אדמות אבותיהם. במקרים רבים הם אף מתיישבים ללא רשות בשטחים שבעלותם שנויה במחלוקת. אך גם בעלי הקרקעות אומרים שהם קשורים לאדמה. רבים מהם ירשו אותן מאבותיהם או סביהם שקיבלו אותן לפני עשרות שנים מהממשלה, בהתאם ל"תוכנית ההתיישבות".

העימותים נוטים להפוך לתגרות אלימות, שלפעמים מסתיימות בצורה טרגית לילידים שחמושים רק בחצים וקשתות. 51 אינדיאנים נהרגו בברזיל ב‑2011. מותם של 24 מהם לפחות קשור כנראה למאבק על הקרקע.

אי-פי

ההריגות הסבו את תשומת הלב לבעיה שמטרידה את ברזיל ככל שממשמש ובא התאריך של "ועידת האו"ם לפיתוח בר-קיימא" האמורה להיערך החודש בריו דה ז'ניירו. לפני 20 שנה, ב"פסגת כדור הארץ" המקורית שנערכה אף היא בריו, נאלצו השלטונות להגיב לביקורת הבינלאומית על רצח בני יאנומאמי בידי כורי זהב והקימו שמורה בשטח 96 אלף קמ"ר באזור האמזונס. נשיאת ברזיל, דילמה רוסף, עשתה החודש צעד פחות ראוותני והודיעה על תיחום שבעה אזורי ילידים הרבה יותר קטנים. ואולם, מזכ"ל "מועצת המיסיון", קלבר סזאר בוזאטו, אמר כי זה צעד מאכזב מאחר שהשטחים שתוחמו לא היו הנושא העיקר במאבקי הקרקע או בתוכניות הממשלתיות הגדולות לבניית תשתיות.

אוכלוסיית ברזיל מונה כיום 191 מיליון בני אדם והילידים הם פחות מאחוז אחד מהם. אך הם אינם חדלים להיאבק. למעשה, מתחוללים מאבקים מרים על קרקעות בחלקים שונים ברחבי ברזיל ובמקרים אחדים בתי המשפט מאפשרים לילידים לקבל בחזרה את אדמותיהם.

בית המשפט העליון של מדינת המחוז רוריימה הורה ב‑2009 לגרש מגדלי אורז שאינם ילידים מאדמותיהם של 20,000 אינדיאנים, בעיקר בני מאקושי. במשפט אחר שנערך השנה ביטל בית המשפט הפדרלי העליון את הבעלות הפרטית על כ‑200 חלקות אדמה במדינת המחוז באהיה ופסק שהקרקע שייכת לשבט פאטאשו האו-האו-היי. ההחלטה התקבלה בעקבות תגרות אלימות שגרמו למותם של שני אנשים לפחות.

ואולם, ידם של בתי המשפט קצרה מלהושיע. המתח גובר גם בשל החוק המוצע שמטרתו לאפשר חפירת מכרות בשטחי הילידים ומוכיח שהדרישה למשאבים טבעיים עלולה להחריף את סכסוכי הקרקע.

ההתקפות על הילידים נמשכות במדינת המחוז מאטו גרוסו דו סול בדרום מערב ברזיל, שתאגידים רב-לאומיים גדולים, כמו ענק מוצרי הצריכה הצרפתי "לואי דרייפוס", שואפים לתקוע בה יתד.

התרחבות הפערים מגבירה את תחושת הייאוש בקרב הילידים, המונים כ‑75,000 מתוך 2.4 מיליון תושבי האזור. דחיקתם לשוליים החלה כבר בשנות ה‑30, כשהשליטים באותן שנים ריכזו את בני גואראני בשמורות קטנות, במטרה לפתוח את השטחים הנרחבים למתיישבים אחרים.

התוצאות היו הרות אסון עבור הילידים. מנהיגיהם מנסים בעשור האחרון להסב את תשומת הלב למותם של עשרות ילידים מבני גואראני מתת-תזונה ולמגפת התאבדויות שפשתה בקרב בני השבט למרות השגשוג הכלכלי במאטו גרוסו דו סול. מצוקתם גדולה בעיקר בדוראדוס, אזור עירוני שבו חיים אלפים מבני גואראני בצפיפות נוראה על חלקות אדמה זעירות.

"דוראדוס היא אולי הטרגדיה המפורסמת ביותר של הילידים בעולם", אומרת דבורה דופראט, סגנית התובע הכללי של ברזיל. בנוסף לתת-התזונה ולהתאבדויות הם סובלים גם מאלימות. כמחצית מרציחות הילידים בברזיל ב‑2011 בוצעו באזור. ואיש אינו טורח להסתיר את האלימות או להסוותה".

ההתקפה שבוצעה בנובמבר על גומס, ימים ספורים בלבד לאחר שהנהיג קבוצה של כ‑200 מבני גואראני שהתנחלו בחווה לגידול פולי סויה, היתה ברוטלית במיוחד. עדי ראייה סיפרו כי קבוצה של גברים שנופפו באקדחי פיסטולרוס, כפי שהם מכונים כאן, ­ביצעה את ההתקפה שבה גם הכו ילדים ומבוגרים אחרים במחנה.

סוכנות הידיעות הממשלתית אג'נסיה ברזיל דיווחה כי המשטרה הפדרלית של ברזיל מצאה הוכחות שמהן עולה כי ארבעה בעלי קרקעות מהאזור שכרו חברת אבטחה פרטית כדי שתסלק את האינדיאנים. עשרה אנשים זוהו בדצמבר כחשודים בהתקפה, אמר ז'ורגה פיגויירדו, הבכיר החוקר את הפרשה. ואולם, מאז ההתקפה עברו יותר משישה חודשים וכל החשודים עדיין חופשיים. פיגויירדו אמר כי לא ניתן לחשוף את זהותם מאחר שהשלטונות מנסים להרכיב נגדם תיק חזק יותר. יתרה מזו, ללא גופתו של גומס, לחוקרים אין אפילו הוכחה שהוא נרצח, אף על פי שבנו ואלמיר אמר שראה כיצד אביו נורה למוות באותו יום.

ככל שהחקירה מתמשכת, גובר פחדם של בני הגואראני. משפחות ישנות מתחת ליריעות ברזנט במחנה שנקרא בפיהן "טקוהה" - "אדמה קדושה". צעירים מפטרלים מסביבן חמושים בקשתות וחצים. כשמבקרים מורשים להיכנס, הם נתקלים בילדים שנושאים שלטים שעליהם נכתב "אנחנו רוצים את העצמות של ניסיו גומס מנהיגנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו