בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין משברים למהפכות, אולי הפתרון הוא מרקסיזם?

הקפיטליזם נמצא במשבר בכל העולם, אך מה האלטרנטיבה? נראה שתורתו של קרל מרקס זוכה לעדנה בימינו, ויותר ויותר מאמינים כי בה טמון הפתרון

208תגובות

פעם, מלחמת המעמדות היתה דבר פשוט. בספר השני הכי נמכר בכל הזמנים - המניפסט הקומוניסטי - כתבו מחבריו קרל מרקס ופרידריך אנגלס: "היא (הבורגנות) מייצרת קודם כל את אלו הקוברים אותה. אין מנוס מאובדנה ומניצחון הפרולטריון (מעמד הפועלים)".

כיום, 164 שנים לאחר שמרקס ואנגלס כתבו על קברנים, המציאות שונה לגמרי. הפרולטריון רחוק מלקבור את הקפיטליזם ועסוק בהישרדות כלכלית בעיקר. המהפכה הסוציאליסטית הגדולה בהיסטוריה, זו של סין, "שחררה" פועלים רבים - שעובדים קשה מדי תמורת שכר זעום כדי להבטיח שבמערב ימשיכו ליהנות מאייפדים. האשראי הסיני מחזיק בחיים את כלכלת ארה"ב, שהיתה פושטת רגל בלעדיו.

נדמה כי הוגים מרקסיסטיים מרכזיים לא היו יכולים לחשוב על תסריט יותר אירוני. "ההגמוניה העולמית של הקפיטליזם תלויה היום בקיומה של המפלגה הקומוניסטית בסין, המספקת לחברות קפיטליסטיות כוח עבודה זול במיקור חוץ שמאפשר להן למזער עלויות ולשלול מהעובדים את הזכות להתאגד", טוען ז'אק רנסייר, הוגה מרקסיסטי ואחד הפילוסופים הבולטים היום בצרפת. "למרבה השמחה, עדיין אפשר לקוות לעולם אבסורדי פחות והוגן יותר מזה שבו אנו חיים כיום".

אולי תקווה זו יכולה להסביר מדוע אנו עדים כיום, באופן תמוה-משהו, לעניין מחודש בקרל מרקס ובמחשבה המרקסיסטית. שיעורי המכירות של "הקפיטל", אחד מספריו של מרקס, שוברים שיאי מכירות מאז שנת 2008, והפופולריות של "המניפסט הקומוניסטי" וכתבים נוספים גואה. באחד המקרים, מנהל תיאטרון סיני אף ניצל את תחייתו המחודשת של "הקפיטל" לצורך עיבודו למחזמר. מכירות הספרים הרקיעו שחקים בשעה שהעובדים בבריטניה חילצו את הבנקים ושימרו את אותה שיטה רקובה שמקדמת את העשירים, בעוד רובנו שרויים בחובות, חווים חוסר ביטחון תעסוקתי או אף גרוע מכך.

באופן אירוני, דמותו של מרקס תוטבע על סדרה חדשה של כרטיסי אשראי של בנק בעיר קמניץ שבמזרח בגרמניה, לאחר שנבחר על ידי לקוחות הבנק מתוך רשימה של 10 מועמדים. בגרמניה המזרחית של שנות השלטון הקומוניסטי נקראה העיר "קרל-מרקס-שטאדט”, ולאחר נפילת חומת ברלין ב-1989 שונה שמה בחזרה.

אולם גם בחלוף שני עשורים מנפילת החומה, מתברר כי מזרח גרמניה לא שכחה את עברה המרקסיסטי. מסקר שהתפרסם ברויטרס ב-2008 עולה כי 52% מתושבי גרמניה המזרחית לשעבר חושבים שכלכלת השוק החופשי לא יציבה, בעוד ש-43% היו רוצים לחזור לסוציאליזם. כך, למרות שקרל מרקס כבר מזמן אינו בין החיים, רוחו חיה וקיימת בקרב גרמנים שנפגעו מהמשבר הכלכלי. עם זאת, ספק רב אם מרקס עצמו היה מעריך את השימוש שנעשה בדמותו כדי לקדם כרטיסי אשראי, שבסופו של דבר גורמים לשקיעה עמוקה יותר בחובות.

המרקסיזם סוחף את הצעירים

רפרודוקציה: חיים טרגן

בשבוע שעבר נערך בלונדון הפסטיבל השנתי Marxism 2012, שאורך חמישה ימים ומאורגן על-ידי מפלגת הפועלים הסוציאליסטית. ג'וזף צ'ונארה, מנהל הפסטיבל, אמר כי הופתע מאוד מכך שרבים מבין המשתתפים הם צעירים. לדבריו, "העניין המחודש במרקסיזם, בייחוד אצל הצעירים, נובע מכך שהוא מספק כלים לניתוח הקפיטליזם ומשברים שנגרמו כתוצאה ממנה, כגון המשבר האחרון".

בכל פינה ניתן למצוא כעת ספרים שמציגים באור חדש את הרלוונטיות של מרקס לתקופתנו. למשל, לאחרונה ראה אור ספר מאת חוקר הספרות האנגלי טרי איגלטון, שנקרא "Why Marx Was Right". ספר חדש נוסף, של הפילוסוף המאואיסט אלן באדיו, נקרא "The Communist Hypothesis". עטיפתו צבועה אדום ובמרכזה מופיע כוכב קטן וצהוב. בספרו קורא באדיו למצדדים בעמדותיו להצעיד את הרעיון הקומוניסטי לעידן השלישי (העידן הראשון החל בייסוד הרפובליקה הצרפתית ונמשך עד טבח הקומונרים בפאריס בשנת 1871, ואילו השני חל מ-1917 ועד קריסתה של "המהפכה התרבותית" של שליט סין מאו טסה טונג ב-1976).

אבל האם אין אלה הזיות שווא? האם רעיונותיו הנאצלים של מרקס שימושיים עבורנו כיום בערך כמו נול אריגה למחלקת השיווק של חברת "אפל"? האם חלום המהפכה הסוציאליסטית וכינונה של חברה קומוניסטית רלוונטיים בכלל ל-2012? אחרי הכל, כך טענתי בפני ההוגה המרקסיסטי ז'אק רנסייר, הבורגנות לא הצליחה לייצר את אלו הקוברים אותה. הפילוסוף לא נשאר חייב והשיב: "הבורגנות למדה כיצד לגרום לשכבת המנוצלים לשלם על המשברים שיצרה ולהשתמש בהם כדי להביס את יריביה. יחד עם זאת, אסור להפוך את הרעיון של הדטרמיניזם ההיסטורי על ראשו ולהסיק כי המצב הקיים ישרור לנצח. הקברנים עדיין כאן, בדמות עובדים הנמצאים במצב של חוסר יציבות מתמיד, כמו אותם פועלים שנשחקים עד דק במפעלים במזרח הרחוק. על כך נוספות תנועות עממיות שונות – כמו זו שהתגבשה ביוון ובמקומות אחרים– המשקפות חוסר נכונות לאפשר לממשלות ולבנקים לגלגל את המשבר לפתחו של מעמד העובדים".

זו, על כל פנים, השקפתו של הפרופסור המרקסיסט שנמצא בשנות ה-70 לחייו. אבל מה עומד בבסיס התשוקה המרקסיסטית של הצעירים? שאלתי את ג’סווינדר בלאקוול-פאל, סטודנטית בת 22 מלונדון שזה עתה סיימה תואר ראשון במשחק וספרות אנגלית, מדוע היא חושבת שהמחשבה המרקסיסטית עוד רלוונטית. "העניין הוא שהצעירים לא היו בסביבה כשתאצ'ר היתה בשלטון או כשהמרקסיזם נקשר אוטומטית לברית-המועצות", אמרה. "אנחנו נוטים לראות במרקסיזם דרך להבנת המצב שלנו כיום. קח לדוגמה את מה שהיה במצרים. נפילת מובארק היתה מעוררת השראה במובן זה שהמון סטריאוטיפים התנפצו – איש לא צפה למשל שדווקא בעולם המוסלמי ייאבקו למען הדמוקרטיה. זה נותן תוקף למהפכה כתהליך, ולא כאירוע יחיד. אז הייתה מהפכה במצרים, שבעקבותיה קמה מהפכה נגדית ומהפכת-נגד נוספת. מכך למדנו עד כמה חשובה ההתארגנות".

ללא ספק, דבריה הם המפתח להבנת עליית קרנו של המרקסיזם במערב: עבור הצעירים, המרקסיזם לא קשור לגולאגים הסטליניסטיים ברוסיה. בנוסף, תפישת העולם הנחרצת שמציג ספרו של פרנסיס פוקויאמה "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", ולפיה ההגמוניה של הקפיטליזם היא בלתי ניתנת לשבירה, מדברת יותר אל המבוגרים מאשר משכנעת את הצעירים.

"לא תהיה מהפכה אלימה"

ביום חמישי האחרון נשאה בלאקוול-פאל נאום על צ'ה גווארה והמהפכה בקובה, במסגרת פסטיבל Marxism 2012. "זו היתה הפעם הראשונה שהרציתי על מרקסיזם", היא מספרת בחוסר שקט, ואני מצדי מחליט להקשות: מה הטעם לחשוב בעת הזו על גווארה וקסטרו? הרי קשה לראות כיצד מהפכה סוציאליסטית אלימה רלוונטית למאבקי העובדים בימינו. "בכלל לא!" היא משיבה. "בבריטניה יש כרגע מצב מעניין: ממשלה מאוד חלשה שעסוקה במלחמות פנימיות. אני מאמינה שאם נתארגן, נוכל להעיף אותם". האם לבריטניה תהיה גרסה מקומית של כיכר תחריר, או מקבילה לתנועת 26 ביולי של פידל קסטרו? תנו לבחורה צעירה לחלום. היום, אחרי המהומות שפקדו את אנגליה בשנה שעברה ואי-שביעות הרצון מהעשירים שמאכלסים את הפרלמנט, קשה לפסול את האפשרות הזו.

כדי לקבל פרספקטיבה מעט שונה אני פוגש את אוון ג'ונס, נער הפוסטר בן ה-27 של השמאל החדש, ומחברו של רב-המכר "ילדי רחוב: הדמוניזציה של מעמד הפועלים" שיצא לאור בשנה שעברה. ג'ונס עשה דרכו ברכבת לכנס השנתי של Unite - ארגון העובדים הגדול ביותר בבריטניה - שם ינאם. לתחושתו, "לא תהיה באנגליה מהפכה אלימה שתכלול שפיכות דמים, אך יש תקווה לחברה אחרת, של אנשים עובדים ולמען אנשים עובדים".

אי-פי

ואכן, לדברי ג'ונס, מרקס תיאר ב-1860 שהחברה הפוסט-קפיטליסטית תיווצר באמצעים לא אלימים. "הוא חשב למשל על הרחבת זכות ההצבעה ודרכים לא אלימות נוספות להגשמת חזון החברה הסוציאליסטית. היום, אפילו הטרוצקיסטים לא קוראים למהפכה חמושה. מפלגות השמאל הרדיקלי יודעות כי ניתן להיפרד מהקפיטליזם רק על-ידי התארגנות העובדים בדרכים דמוקרטיות - למטרת הקמתה וחיזוקה של אותה חברה צודקת שעליה אנחנו מדברים".

מלחמת מעמדות גלויה

לדברי ג'ונס, "אם ספרי היה יוצא לאור ארבע שנים מוקדם יותר, סביר להניח שהיו מתייחסים אליו בביטול בטענה שהוא מציג תפיסה מעמדית המתאימה יותר לשנות ה-60. אלא שהתודעה המעמדית שבה והתחדדה מאחר והמשבר הכלכלי משפיע על המעמדות בדרכים שונות, ומפני שהמנטרה החוזרת של ממשלת הקואליציה הנוכחית - לפיה 'כולנו באותה סירה' - מגוחכת ומקוממת את הציבור. קשה לטעון כיום, כפי שנטען לא פעם בשנות ה-90, שכולנו בני מעמד הביניים. הרפורמות שיזמה הממשלה הבריטית מיושמות על רקע מעמדי. העלאת המע"מ, למשל, פוגעת במעמד העובדים באופן לא-מידתי".

"זו מלחמת מעמדות גלויה," אומר ג'ונס. "ב-2016 מצבם של בני מעמד העובדים יהיה גרוע מכפי שהיה בתחילת המאה. אבל אם אתה עומד לצדם, יאמרו עליך שאתה שונא-עשירים רדיקלי".

הדברים האלו מתיישבים עם דבריו של רנסייר המרקסיסט. הפרופסור טען כי "אם מכל המחשבה המרקסיסטית יש דבר אחד שנותר יציב לכל אורך הדרך, הרי שמדובר במאבק הבין-מעמדי. הרי מהם היעלמותם של מפעלים והמעבר של מדינות מערביות להישענות על כוח אדם זול וצייתני במיקור חוץ, אם לא מהלכים של האליטה הבורגנית כחלק ממלחמת המעמדות?".

"מרקסיזם יותר גרוע מנאציזם"

מעבר לניתוח של מלחמת המעמדות, יש סיבה נוספת ללמוד מהמרקסיזם בשעה שאנחנו נאבקים עם השלכות המשבר הכלכלי. סיבה זו טמונה בניתוח המשבר מנקודת מבטה של הגישה המרקסיסטית. בספרו החדש ועב-הכרס Less Than Nothing: Hegel and the Shadow of Dialectical Materialism, מנסה מבקר התרבות סלבוי ז'יז'ק ליישם את עקרונות המחשבה המרקסיסטית אודות משברים כלכליים על המאורעות של ימינו. זי'ז'ק מבין את המאבק הבין-מעמדי כמאבק בין "ערך שימוש" ל "ערך חליפין".

מה ההבדל בין השניים? לכל מוצר יש ערך-שימוש, מסביר ז'יז'ק, הנאמד במידת התועלת שלו למענה על צרכים ורצונות. ערך החליפין של סחורה, לעומת זאת, נאמד בכמות העבודה שמושקעת בייצורה. בשיטה הקפיטליסטית הנוכחית, טוען ז'יז'ק, ערך החליפין נעשה אוטונומי, ו"נהפך לרוח הרפאים של הון וירטואלי, הנע בכוחות עצמו ומשתמש בכושר הייצור ובצורכיהם של אנשים בשר ודם אך ורק ככלים זמניים ומתכלים להתגלמותו הגופנית. מרקס שאב את המושג שלו של משבר כלכלי מן הפער הזה בדיוק: משבר כלכלי מתרחש כשהמציאות דופקת לבסוף על דלתו של חזיון התעתועים האשלייתי הזה המשכפל את עצמו, של כסף המוליד עוד כסף - הטירוף הספקולטיבי הזה אינו יכול להימשך לנצח; הוא מוכרח לקרוס אל תוך משברים חמורים עוד יותר. שורשו של המשבר עבור מרקס נעוץ בפער בין ערך שימוש לערך חליפין: ההגיון של ערך החליפין הולך בנתיב משל עצמו, רוקד ריקוד פרטי שמנותק לחלוטין מצרכים ממשיים של אנשים ממשיים.”

בזמנים טרופים אלה, ספק אם יש חומר קריאה מתאים יותר מגדול התיאורטיקנים של ההיסטוריה האנושית, קרל מרקס. ואולם, העניין המחודש במרקסיזם תואר על-ידי אחדים ככתב הגנה על הטוטאליטריזם הסטליניסטי. במאמר דעה על "הקומוניזם החדש" שהתפרסם לאחרונה בכתב העת World Affairs, כתב אלן ג'ונסון, פרופ' לתיאוריה ופרקטיקה של דמוקרטיה דליברטיבית: "לאחרונה אנו עדים לחזרתה ההדרגתית של השקפת עולם שהיתה מקור לסבל עצום ולעוני, ואשר גבתה יותר קורבנות מכפי שגבו הנאציזם והפאשיזם גם יחד. זהו ביטוי חדש של טוטאליטריזם שמאלי הנהנה מחיבוק אינטלקטואלי, אבל שואף לכוח פוליטי.

"הקומוניזם החדש ראוי לתשומת-לב לא בזכות איכויותיו האינטלקטואליות, אלא מפני שהוא עלול להשפיע על שכבת אוכלוסייה של צעירים באירופה, בהקשר של שיטה דמוקרטית שמיצתה את עצמה, תקופת צנע ותרבות אינטלקטואלית של תיעוב עצמי. ככל שזה מפתה, איננו יכולים להרשות לעצמנו לתת לתופעה הזו לחלוף על פנינו ללא תגובה".

זהו אם כן החשש: שזקנים נפוחים וזדוניים מהשמאל כמו ז'יז'ק, באדיו וראנסייר ישחיתו את נפשותיהם של בני הנוער התמימים. אבל האם קריאה מחודשת בכתביהם של מרקס ואנגלס מובילה בהכרח לאימוץ תפיסת עולם האחראית ליותר קורבנות מאשר הנאצים? הרי לא ניתן למתוח קו מחבר ישיר בין המניפסט הקומוניסטי לגולאגים, ואין סיבה שצעירים בשמאל יאמצו בעין לא ביקורתית את עמדותיו הרדיקאליות יותר והמטרידות של אלן באדיו.

"ניהול חברתי ברמה הגלובלית"

בהקדמה למהדורה מחודשת של המניפסט הקומוניסטי, כותב פרופ' אריק הובסבאום כי מרקס צדק בטענתו כי "לא ניתן יהיה לגשר על הסתירות שמגולמות בשיטת שוק המתבססת אך ורק על האינטרס הטהור בקשר בין בני-אדם ועל סחר-חליפין קר בכסף מזומן, שיטה המתבססת על ניצול וצבירת הון שאינה יודעת שובע. לאחר סדרה של שינויים ותצורות שונות, האבולוציה של שיטה בלתי יציבה זו תוביל למצב עניינים שלא יוכל להתקרא עוד קפיטליזם".

כך נראית החברה האנושית בעידן הפוסט-קפיטליסטי כפי שהצטיירה בעיני רוחו של מרקס. אבל איך היא תיראה הלכה למעשה? לדברי הובסבאום, "ישנה סבירות נמוכה למדי ש'חברה פוסט-קפיטליסטית' כזו תענה על המודלים המוכרים של הסוציאליזם, וסבירות קלושה עוד יותר שהיא תזכיר שיטות משטר סציאליסטיות קיימות, כמו אלו שהונהגו בברית-המועצות לשעבר". עם זאת, הוא מוסיף כי "החברה החדשה תעבור מצבירה פרטית לניהול חברתי ברמה הגלובלית. התשובה לשאלה אילו פנים חברה כזו תעטה ועד כמה תצליח להגשים את הערכים ההומאניים של הקומוניזם של מרקס ואנגלס, תלויה במידה רבה בפעולה הפוליטית שבאמצעותה יתממש השינוי".

זוהי ללא ספק תפישה המשקפת היטב הפוטנציאל המשחרר של המרקסיזם, לפיו עתידנו תלוי רק בנו ובמידת הנכונות שלנו להיאבק למענו. או, כפי שניסחו זאת מרקס ואנגלס בסוף המניפסט הקומוניסטי: "גורו לכם, המעמדות השליטים, מפני המהפכה הקומינסטית. לפרולטרים אין מה לאבד בה זולת כבליהם. אך הם יזכו לעולם כולו".

תרגם: יותם מורציאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו