בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדה הכי חזקה בעולם

נעמי קוטין, אורתודוקסית בת 10 מניו ג'רזי, מרימה כמעט 100 קילו, משקל כפול ממשקל גופה. עם מזוזה שבה כתוב "לא לפחד" והורים דוחפים, שברה השנה המשקולנית היהודייה שיא עולמי לנשים

43תגובות

נעמי קוטין, שתעלה בקרוב לכיתה ו' בבית הספר "ישיבת נועם" בפרמוס, יכולה להרים משקולות כבדות כפליים ויותר ממשקל גופה - שהוא 45 קילוגרם. בינואר קבעה שיא עולמי לנשים בקטגוריות המשקל שלה (שהיה אז 44 קילוגרם), וגברה על מתחרות המבוגרות ממנה בעשרות שנים, כשהרימה 97.7 קילוגרם בתחרות בקורפוס כריסטי, טקסס. ביום ראשון בתחילת יולי היא קבעה שני שיאים אזוריים לקבוצת הגיל שלה, כשהרימה 90.68 קילוגרם בסקוואט (גחינה) ו‑95.18 בדדליפט (ברכיים מכופפות והגב ישר).

אם תשאלו את נעמי על כישוריה בהרמת כוח יוצאי הדופן לילדה בגילה וחסרי התקדים בקרב ילדות דתיות,­ היא פשוט תאמר: "זה קצת מוזר שאני חזקה יותר מאשה מבוגרת". נעמי, שגובהה 1.49 מטר, מבנה גופה חסון ושיערה הבלונדי קצוץ בתספורת של נער, מתאמנת בהרמת משקולות במרתף הבית של משפחתה שבו שתי קומות. שם, ליד מזוזה מפורצלן תלוי שלט, ועליו נכתב בכתב יד "לא לפחד".

נייט לוי, פורוורד

צפייה באימון של נעמי מספקת תמונה כיצד נראה אחר צהריים טיפוסי בימי ראשון בבית המשפחה שומרת המסורת, שאינה דומה לאף משפחה אחרת: אביה של נעמי, אד קוטין, ­ חובש כיפה ולובש חולצה אפורה עם ציור של נשר אוחז במשקולת,­ הכין את נעמי לתרגיל, ושפשף גליל גיר לבן על גבה. היא טמנה את כפות ידיה בתיבת קרטון מלאה באבקת גיר. "הגיר נכנס לאף שלי", רטנה. "נו טוב, את לא מרימה עם האף", השיבה אמה, נשמה קוטין, שישבה בחצאית ג'ינס ארוכה בפינת החדר, ממתינה לצפות בהרמת המשקולות.

אז ייצבה נעמי את עמידתה בפישוק קל מול המשקולות, שהיו מונחות בגובה החזה שלה על מעמד מתכת. אביה הוסיף כמה דיסקיות למוט, השוקל 20 קילוגרם ­ עד למשקל כולל של 93 קילוגרם. נעמי אחזה במוט, הביטה על כפות ידיה, והשמיעה קולות "ששש" כדי להתרכז. היא העבירה את ראשה מתחת למוט ומיקמה את המוט על הגב העליון שלה. בפנים אדומות, כשעיניה מתבלטות ומסתכלות אל התקרה, הרימה את המוט ממקומו ואז ירדה לתנוחת כריעה. "נמוך יותר, קדימה, סופר-גירל", אמרה אמה. "את יכולה לעשות את זה. אל תפחדי".

נעמי החלה להרים משקולות לפני שנתיים. אביה הכניס אותה בסוד העניין אחרי שראה אותה גוברת על בנים בשיעורי הקראטה שלה. אד התוודע לספורט הזה בחדר הכושר בקמפוס של MIT, כשהיה סטודנט. כעת הוא מחזיק בכמה שיאים ארציים בדדליפט, הרמת משקולות מהקרקע בשתי ידיים. הרמת כוח ­נגזרת של הרמת משקולות אולימפית ­כוללת שלוש תנועות אופייניות: דדליפט, סקוואט ובנץ' פרס.

אד ונשמה התקדמו בזהירות באימונים של נעמי, ובדקו כיצד הרמת משקולות עלולה להשפיע על הבריאות של ילדים. אד אומר כי מצא שהאזהרות המקובלות­ על סכנות של פציעות או שיבוש הגדילה ­אינן אלא "סיפורי מעשיות". עם זאת, נעמי החלה באימונים באופן הדרגתי, תחילה עם מוט במשקל 6.36 קילוגרם, במקום המוט הסטנדרטי השוקל 20 קילוגרם. בתוך זמן קצר התברר שהיא מצטיינת בסקוואט, הרמת משקולות שבה הספורטאית כורעת תחילה ולאחר מכן נעמדת, כשהיא נושאת את המשקולות על הגב העליון.

ההורים של נעמי לקחו אותה לתחרות הראשונה שלה בקלירפילד, פנסילווניה, כשהיתה בת שמונה. היא הרימה 67.27 קילוגרם ובכך קבעה שיא ארצי חדש. כיום החדר שלה, שקירותיו צבועים בסגול, מלא מדליות. פרסים ניצבים על מדף וגולשים לתוך ערימת בובות של חיות.

בני משפחת קוטין הם יהודים אורתודוקסים מודרנים.­ אד חזר בתשובה כשהיה בוגר ונשמה התגיירה. הם נמנעים מאימונים ותחרויות בשבת. ראשית, הנסיעה לתחרות בשבת היא בעייתית. אבל גם לו היו מוצאים תחרות במרחק הליכה, הם היו עלולים להיתקל בדילמה הלכתית. למשל, באירועי הרמת משקולות השופטים מגיבים לכל הרמה בהדלקת אור לבן או אדום, המציין אם ההרמה היתה תקינה או לא מבחינה טכנית. אם השופט בתחרות בשבת יהיה במקרה יהודי, בכך שיבקשו ממנו להדליק בשבילם אור יפרו בני המשפחה את ההלכה.

בעיה נוספת קשורה לפעולה הגופנית של הרמת משקולות. התורה אוסרת לטלטל בשבת חפצים מבית פרטי לשטח ציבורי. לדברי אד, מן ההיבט הטכני יכולה המשפחה להרים משקולות במרתף ביתם. אבל זה מנוגד לרוח של מנוחה המקובלת בשבת. "אנחנו משתדלים להימנע מכך", הוא אומר.

בתחרויות הרמת משקולות, שרובן נמשכות יומיים, נשים ונערות מתחרות בדרך כלל, בשבתות ונערים וגברים מתחרים בימי ראשון. מאחר שמשפחת קוטין אינה מתחרה בשבת, נעמי חייבת להרים משקולות בימי ראשון, שבהם ממלאים בדרך כלל את אולם התחרות גברים שריריים שגופם מכוסה בכתובות קעקע. אבל זה לא מפחיד אותה. "זה מראה יוצא דופן בשבילנו", אומרת נשמה, "אנחנו לא רואים גברים כאלה בבית הכנסת".

ב"ישיבת נועם", נעמי, כמו כל התלמידות, לובשת חצאית ארוכה וכהה המכסה את ברכיה, וחולצות עם שרוול המכסה את המרפקים. הלבוש שלה בזמן הרמת משקולות שונה מאוד ­בדרך כלל: בגד גוף אלסטי ומתחתיו חולצת טי לבנה. כשהיא מתאמנת בבית, היא מוסיפה לתלבושת פריטים ההולמים ילדה בת עשר: גרבי ברך עם פסים בצבע טורקיז ונעליים אדומות. לדברי נשמה, המורים של נעמי הגיבו בחיוב על העיסוק הספורטיבי שלה, ותלו בארון הפרסים שבמסדרון גזיר עיתון על אחת התחרויות שבהן קבעה שיא. כמו כן הם הקרינו בכיתתה סרטונים על התחרויות שבהן השתתפה.

לינדה סטוק, סגנית המנהלת בבית הספר, אומרת שנעמי רכשה את הערצת חברותיה לכיתה בזכות העיסוק הספורטיבי שלה. הלבוש שלה בתחרויות אינו מנוגד לסטנדרטים המקובלים של צניעות. "אני חושבת שאין לזה משמעות. הרבה תלמידות שלנו לובשות מכנסיים מחוץ לשעות הלימודים או חולצות ללא שרוולים. כשהן באות לכאן הן לבושות בהתאם לסטנדרטים של בית הספר".

אף על פי שנעמי היא אולי הנערה או האשה האורתודוקסית היחידה העוסקת בהרמת משקולות, אין היא היהודייה היחידה בענף. סקוט מנדלסון שגדל בברוקלין ומתגורר בגלן ואלי שבקליפורניה, מחזיק בכמה שיאי עולם בבנץ' פרס. באחת התחרויות מנדלסון הצליח להרים 468.18 קילוגרם. מנדלסון הוא נכדו של מורסי רייף, המתאגרף היהודי שכונה "המפציץ מברונקסוויל" בכתבה שהתפרסמה בעיתון היהודי "ג'ואיש ג'ורנל" בשנת 2005.

דאג חפץ, רב בית כנסת "עושה שלום" בלאורל שבמדינת מרילנד, הוא עוד מרים משקולות יהודי שזכה בפרסים רבים. הוא שבר שיאים מקומיים בדדליפט, ולדבריו התחביב הזה הופך אותו נגיש יותר לחברי קהילתו. "אני חושב שהמסורת היהודית קוראת לנו לשמור על איזון ושלמות, וטיפוח הגוף הוא חלק מזה", אומר חפץ. "יש בה הרבה התייחסויות לכוח ולתנועות הגוף בהקשר של הרוחניות שלנו".

הרמת משקולות גרמה לנעמי לוותר על פן אחד בחייה כיהודייה: מחנה הקיץ. בזמן ששאר חברותיה לכיתה נסעו רחוק למחנות בהרי פוקונו ובצפון מדינת ניו יורק, נעמי העדיפה להשתתף במחנה יומי קרוב במונסי, ניו יורק, כדי שתוכל להשתתף בתחרויות הרמת המשקולות של הקיץ. אך כמו כל ילדה בגילה, נעמי גם אוהבת לקבל עידוד. ליד השלט "לא לפחד" התלוי בחדר האימונים המשפחתי, תלויה רשימת תגמולים שמצפים לה אם תשיג את מטרותיה בהרמת משקולות: מנת פודינג, אמבט קצף, גלידה וביקור בחנות חיות הם חלק מהצ'ופרים. כמו כן, נעמי שואבת מוטיבציה מתחרות קטנה שערכה המשפחה. בנובמבר שעבר ניסו בני המשפחה- לנעמי אח קטן ואחות גדולה - ­ להתחרות זה בזה בבנץ' ליפט. כצפוי, נעמי ניצחה את כולם.

www.forward.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו