בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשיא הנציבות האירופית: אנחנו בדרך לארה"ב של אירופה

בראיון ל"הארץ" מבטיח ז'וז'ה מנואל דוראו ברוזו שהאיחוד ייצא מחוזק מהמשבר הכלכלי. בתגובה לדו"ח המאחזים, הוא מבהיר: "יש לשים קץ להתנחלויות"

15תגובות

אדמונד מי? ביום שני בערב, טרם עודכן נשיא הנציבות האירופית בפרטי הפצצה שהטיל השופט בדימוס אדמונד לוי בעניין המאחזים הלא חוקיים. ז'וזה מנואל דוראו ברוזו הוא מדינאי רציני. הוא לא יתייחס לדו"ח שטרם קרא. ועם זאת, כשהוא מקבל הסבר קצר על משמעותו האיש העומד בראש הגוף המבצע של האיחוד האירופי ונושא באחד התפקידים החשובים ביותר בזירה הבינלאומית אינו יכול שלא להגיב. הנה, בראיון בלעדי ל"הארץ", הדברים שיגדירו את קו העימות הבא בין הקהילה הבינלאומית לממשלת ישראל אם זו תחליט לאמץ את דו"ח המשפטנים:

"מדיניות ההתנחלויות מקשה על הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית ובת-קיימא שתוכל לחיות בשלום עם ישראל. מלבד החשיבות הרבה שאנו מייחסים לפן המשפטי ולחוק הבינלאומי, עמדתנו היא שכל מדיניות שמנסה ליצור עובדות בשטח ומקשה על כינון השלום ­היא שגויה. זוהי עמדה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים: יש לשים קץ להתנחלויות הלא חוקיות".

הדברים האלה נאמרים דווקא לאחר הפגנה של ידידות כנה לישראל, שגובלת לעתים בהערצה של ממש: ברוזו הפורטוגלי, ­שזהו ביקורו הראשון בישראל ובשטחים בתפקידו כנשיא הנציבות ­מעיד על היכרותו רבת השנים עם ראש הממשלה נתניהו ("תחילתה בכהונה של שנינו כסגני שר חוץ, ב‑1988"); הוא מתגאה בכך שאירופה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל ("הסחר בינינו עומד על כ‑30 מיליארד אירו בשנה, ומייצג כשליש מהסחר הכולל של ישראל"); מתלהב מהשותפות החריגה עם "אומת הסטרט-אפ" בתחום המדע והטכנולוגיה ("ישראל היא אחת משלוש המדינות היחידות מחוץ לאירופה שנהנות מתקציבי המחקר האדירים שלנו"), ומבטיח להמשיך לפעול לקידום היחסים הבילטרליים. יותר מכך: ברוזו מעיד כי הוא מתנגד לזיקה ("לינקייג") שנוצרה באירופה בין שדרוג יחסיה עם ישראל לבין ההתקדמות בתהליך השלום. "איני אוהב לדבר במונחים של העמדת תנאים", הוא אומר.

אי–פי

"עבאס מעוניין בשלום"

אלא שבעניין זה הוא מבודד. כפי שמעיד מקור ישראלי בכיר: "האג'נדות שלנו הפוכות. ישראל מדברת על איראן, על האיסלאמיזציה האזורית ועל סוריה. את הפלסטינים היא משאירה לסוף הרשימה. באג'נדה האירופית, לעומת זאת, הפלסטינים נמצאים בראש. בלקסיקון שלהם יובלטו שוב ושוב המונחים 'שטחים', 'התנחלויות' ו'שטח C'".הססמא "More for more", שבה משתמשת אירופה בדיאלוג שהיא מקיימת עם מדינות שלישיות, מקבלת משמעות ייחודית בהקשר הישראלי. ה"יתנו ­ יקבלו" של נתניהו התהפך אצלם על ראשו: "רוצים יחסים משודרגים? תנו לנו תהליך שלום". עד אז, יוסיף הפרלמנט האירופי לחסום את אשרור ההסכמים שנועדו להביא לאותו שידרוג מיוחל.

ברוזו מודע לכך כמובן. הפרלמנט מייצג את דעת הקהל האירופית, והוא מחויב לה: "הדאגה באירופה אמיתית", הוא אומר. "הסכסוך הישראלי-פלסטיני נמשך זמן רב מדי. הייתי ברמאללה ואני מודע לקשיים בדיאלוג. אבל הפלסטינים ­ - הנשיא עבאס וראש הממשלה פיאד, שאיתם ניהלתי שיחות גלויות מאוד ­ רוצים באמת בשלום עם ישראל. צריך לנצל את ההזדמנות הזאת".

ברוזו מבקש לנצל את ידידותו כדי לסייע לישראל לסייע לעצמה. רק כך גם יוכל לקדם את האינטרסים שלה באירופה: "ישראל היא הצד החזק בסכסוך ואילו הפלסטינים חשים מושפלים", הוא אומר "אלא שהסטטוס-קוו לא יוכל להימשך לאורך זמן. כדי למנוע התלקחויות יש לנקוט צעדים נדיבים להבאת שלום. השלום חשוב גם לתדמית של ישראל כדמוקרטיה תוססת, כזו שאינה נשענת על מה שנתפש כחוסר צדק כלפי הפלסטינים. אני מודע לכך שזה לא עומד כרגע בראש סדר העדיפויות של דעת הקהל בישראל, אבל יש צורך דחוף במנהיגות, ובחוכמה אסטרטגית".

פירוק האירו לא על הפרק

קשה להפריז בחשיבותו של נשיא הנציבות האירופית בניהול היבשת. אם להתרחק מהז'רגון הבירוקרטי של האיחוד, אפשר להשוות את תפקידו כראש האקזקוטיווה היבשתית, ל"ראש ממשלת אירופה". שני נשיאי הנציבות, שכיהנו לפני ברוזו, התראיינו בעבר ל"הארץ". את שניהם רדפו אז שערוריות. האחד, ז'אק סאנטר הלוקסמבורגי, נאלץ להיפרד מכיסאו בעקבות החשיפה של מה שהוגדר בשעתו "פרשת השחיתות החמורה בתולדות האיחוד"; השני, רומנו פרודי האיטלקי, הואשם בהסבת נזק חמור לתדמית האיחוד בעקבות הזמנה ששיגר למועמר קדאפי לבקר בבריסל.

ברוזו הוא נשיא הנציבות השלישי בלבד בתולדות האיחוד שמכהן שתי קדנציות רצופות. משקיפים באירופה מגדירים אותו כפוליטיקאי אינטליגנטי, חריף וערמומי. אלא שגם נטען כי בשעה שהיבשת מצויה במשבר כלכלי כה עמוק, נדרשים לה רעיונות חדשים, יוזמות גדולות, חזון מפתיע. "ברוזו לא קורץ מהחומרים האלה. אין לו את האומץ הדרוש כאן", אומר דיפלומט בכיר בבריסל.

ברוזו, חייכן ונינוח כרב חובל שמפליג על מי מנוחות, מתנער מכל התחזיות האפוקליפטיות הרודפות את ספינתו ה"שוקעת" כביכול: ראשית, הוא מתגאה במעמד הבכיר והמשפיע שיש היום לאירופה בזירה הבינלאומית. "הייתי שר חוץ בתחילת שנות ה‑90. היו אז 12 חברות באיחוד. היום יש בו 27 חברות ובקרוב מאוד 28, ואני יכול לומר שאין היום אף החלטה חשובה שמתקבלת בעולם מבלי שלאירופה יהיה בה חלק מרכזי". ברוזו מודע לחלוטין לחולשותיה של אירופה, שעדיין נעדרת מאפיינים של מדינת-לאום, אבל אומר בביטחון: "אנו המעצמה הכלכלית ומעצמת הסחר הגדולה בעולם. 60% מהסיוע למדינות המתפתחות מגיע מהאיחוד. בנושא המאבק בהתחממות הגלובלית העמדה האירופית היא המתקדמת ביותר. בשאלות של זכויות אדם המשקל שלנו הרבה יותר גדול. האג'נדה שמתקבלת בג'י‑8 או בג'י‑20 היא במידה רבה זו שהוצעה על ידי האיחוד. בכל המגעים שאני מקיים עם האמריקאים, הרוסים או הסינים, מתברר שדבר אינו אפשרי בזירה הגלובלית ללא אירופה".

אלא שברוזו הולך הרבה יותר רחוק. אומרים עליו שהוא נעדר חזון? מעז, הוא אומר, ייצא מתוק, ולמתוק הזה קוראים "פדרציה אירופית", "איחוד פוליטי" או כל שם אחר שמבטא את האוטופיה העל-לאומית, את חלום הגשמתה של "ארצות הברית של אירופה": "באופן פרדוקסלי, המשבר מוביל לחיזוק תנועת האינטגרציה באירופה", אומר נשיא הנציבות. "איש לא דן היום בפירוק האירו, אלא להיפך. אנו דנים בהקמת האיחוד הפיסקלי והאיחוד הבנקאי, שעליו יהיה אחראי מפקח משותף. אלה ישלימו את האיחוד הכלכלי והמוניטרי שקיים כבר היום, ויובילו לכינונו של איחוד פוליטי אמיתי".

"אני ריאלי לחלוטין", אומר ברוזו. "זה אמנם תהליך שייקח זמן. יש לנו עדיין בעיות קשות, אין פתרונות קסם ולא כל חברות האיחוד ישתתפו באיחוד הפוליטי. אבל גם היום לא כולן משתתפות באיחוד המוניטרי, ובכל זאת ­ האינטגרציה באיחוד, ובגוש האירו במיוחד, העמיקה בשנתיים האחרונות באופן שעד לפני זמן קצר אי אפשר היה להעלות על הדעת. בזכות פעולותינו היום, האיחוד יהיה בעתיד הדוק יותר, חזק יותר ומאוחד יותר".

כדוגמא להשפעה הרבה שברוזו מייחס לאירופה כבר היום בזירה הבינלאומית, הוא מזכיר את משטר הסנקציות שהטילו חברות האיחוד על איראן ואשר נכנס לתוקף בשבוע שעבר. "מדובר במשטר הסנקציות הנוקשה ביותר שמופעל על טהראן, ועובדה היא שכל 27 חברות האיחוד סיכמו על אכיפתו, כולל יוון שהסכימה להפסיק לייבא נפט מאיראן, למרות המשבר הכלכלי הקשה שהיא עוברת". ברוזו מספר עוד כי מדינות שלישיות שנפגעו בעקיפין מהסנקציות ניסו להפעיל עליו לחץ כדי שהאיחוד ימתן אותן, אך ללא הועיל.

כשהוא נשאל כיצד תגיב אירופה במקרה של תקיפה ישראלית קרובה, הוא אומר כי הוא קבע לעצמו חוק שלפיו "לעולם לא אתייחס למצבים היפותטיים". הוא מחויב למאמצים לפתור את המשבר באמצעים דיפלומטיים, ועם זאת, הוא גם אינו מביע התנגדות מפורשת לתקיפה במקרה שמאמצים אלה ייכשלו. הוא "מבין לחלוטין את החששות של ישראל ביחס לאיראן. היה זה הרי הנשיא האיראני שהצהיר כי צריך למחוק את ישראל מהמפה".

אינטגרציה לא מתוך כפייה

ואמנם אם יש נושא שבו זוכה אירופה למחיאות הכפיים הנדירות של ישראל, הרי שהוא מתבטא בנחישות מאבקה בגרעין האיראני. לעומת זאת, שתי התפתחויות אחרות הקשורות זו בזו ­ הופכות את אירופה ליבשת המעוררת סלידה בקרב ישראלים רבים: מצד אחד, נטען, "נכבשת אירופה, בידי גדודי האיסלאם, ואלה הופכים את פניה לבלי הכר". מצד שני, "כיבוש איסלאמי" זה בצירוף המשבר הכלכלי יוצרים תופעה שבה מפלגות קולניות, סהרוריות בחלקן, גזעניות ואנטישמיות בחלקן האחר, הולכות ותופחות ומזעזעות את אלה המסורתיות, הגדולות והממוסדות.

ברוזו מבקש להרגיע: "תופעת הרדיקליזם האיסלאמי מאפיינת הרבה יותר את האזור שלכם, מאשר את אירופה. עם המוסלמים שאינם רדיקלים אין לו שום בעיה. הנוסחה שלו מתבטאת במה שהוא מכנה "השרשת התרבות הדמוקרטית", או במילים אחרות, יצירת אינטגרציה של המוסלמים בחברה האירופית שאליה היגרו. אינטגרציה זו, הוא מדגיש, "לא תיעשה מתוך כפייה, אלא תתבסס על כיבוד הזהות האנושית של האחר".

הרדיקליזציה הפוליטית, כך נדמה, מדאיגה אותו הרבה יותר. הוא מדבר על "לאומנות מכוערת שעושה מניפולציה ברגשות האנשים ומלבה את השנאה, את החשדנות מהזר, אפליית השונה וכל התופעות הללו העומדות בסתירה מוחלטת לערכי האיחוד האירופי". הוא רואה בכך תופעה גלובלית ("ראה למשל את מפלגת התה בארה"ב"), מזכיר שכל רעיון האינטגרציה האירופית נועד ליצור "פרויקט של שלום שימנע את הישנות מלחמות העבר", מציין ש"היבשת נשלטת היום על ידי תרבות דמוקרטית חזקה מאוד", אבל שבכל מקרה הנציבות ניצבת על המשמר כדי להתריע: "השדים הישנים של אירופה אמנם הובסו, אבל הם מרימים שוב את הראש. המאבק טרם הוכרע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו