בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בליינד דייט גרוע בגן החיות

גני חיות בארה"ב משקיעים הון בזיווג בעלי חיים בסכנת הכחדה. סוגיית הברדלסים, שרק 20% מהם הצליחו להתרבות, מעוררת ויכוח על כדאיות ההתערבות של האדם מול החזקת החיות בשבי

8תגובות

לאחר שרחרחו בזהירות את העשב, החלו שלושת הברדלסים (צ'יטות) להתרוצץ במעגלים. זה היה הסימן לכך שהברדלסית, שהופרדה מהם עד כה, החלה את תקופת הייחום. הנקבה הובאה לאזור, היא נראית המומה מהתלהבותו של הזכר. מדענים הבינו כי כדי למקסם את סיכויי ההפריה יש להפריד בין הברדלסים לברדלסיות ולמנוע מהם מפגשים לפני ההזדווגות. מתברר שהיכרות קרובה מדי עלולה לפגוע במשיכה המינית גם אצל ברדלסים. לבסוף, לא הצליחה הנקבה למצוא את התנוחה המתאימה להזדווגות, והאירוע הסתיים בקול ענות חלושה.

נוכח היכחדות מינים שונים והשמדת בתי גידול, מנסים גני חיות לגדל בתחומיהם כ‑160 זנים בסכנת הכחדה. אולם, בעוד שהזדווגות בשטחים פתוחים נעשית כמעט ללא מאמץ, בשבי המצב שונה לחלוטין. 83% מאותם זנים הנמצאים בגני חיות בצפון אמריקה אינם עונים על הדרישות שאמורות לשמר את המגוון הגנטי שלהם, לפי איגוד גני החיות והאקווריומים בארה"ב. באשר לברדלסים, פחות מ‑20% מאלה הנמצאים בגני החיות בצפון אמריקה הצליחו להתרבות.

גני החיות מנסים לגלות כיצד מזווגים בשבי ברדלסים ובעלי חיים אחרים כדי ליצור מעין "אוכלוסיית עתודה", בשביל למנוע היכחדות מינים שונים של בעלי חיים, אומר ג'ק גרישם, מתאם גידול הברדלסים בשני העשורים האחרונים. אולם שיעור ההצלחה המאכזב מעלה את השאלה האם אכן גני החיות אמורים להיות חלק מעסקי הגידול. רבים סבורים שעדיף להשקיע את הכסף בשימור בתי גידול ואוכלוסיות בטבע.

"הייתי מרוצה יותר אם הרבייה והגידול בשבי היו מסייעים לברדלסים בטבע", אומר לוק הנטר, יו"ר "פנתרה", ארגון הפועל לשימור חתולי פרא. "כשהם אינם מאוימים, הם מתרבים בצורה סדירה. הם אינם זקוקים לסיוע יקר. הם זקוקים לשטח שבמרחביו יוכלו לנדוד".

בכל שנה מקצה גן החיות הלאומי בוושינגטון כ‑350 אלף דולר לזיווגי ברדלסים בפרונט רויאל שבמדינת וירג'יניה, מתחם שמשתרע על פני כ‑13 אלף דונם ושבו חיים 18 מינים נוספים של בעלי חיים. התקציב מאפשר איסוף נתונים על הברדלסים, ואת הלוגיסטיקה הנדרשת לשידוכים בין גני חיות מרוחקים. תוכניות רביית ברדלסים קיימות בארבעה מרכזים נוספים המנוהלים על ידי גני חיות.

אף על פי כן, למרות המאמצים שהושקעו בשני העשורים האחרונים, ל‑281 הברדלסים המוחזקים בשבי בצפון אמריקה נולדו רק 15 גורים בממוצע בשנה. זה בדיוק חצי מהמספר הנחוץ לשמירה על רמת תחלופה בריאה, לדברי המומחים.

אי-פי

הברדלסים קשים יותר לזיווג מהאריות והנמרים שמתרבים בקלות. אך אין הם קשים לרבייה כמו דובי הפנדה, שלא המליטו אפילו גור אחד בשבי בארה"ב מאז 2010.

אף על פי שרשמית הם אינם בסכנת הכחדה, מספר הברדלסים בעולם יורד בצורה דרסטית. בתחילת המאה ה‑20 נדדו כ‑100,000 ברדלסים מאפריקה למזרח התיכון ומשם להודו. כיום מעריכים בכירים בפנתרה ובאיגוד גני החיות כי רק 7,000‑10,000 ברדלסים מצויים בטבע. הסיבות לכך הן אובדן אזורי מחיה וציד לא חוקי.

בפנתרה מקדמים תוכניות, שיעילותן הוכחה, אשר מסייעות לברדלסים להתקיים לצד בני אדם. הארגון מייעץ לבעלי עדרים קטנים כיצד למנוע מחתולים משוטטים לטרוף את בעלי החיים שלהם, ואפילו מעניק להם כלבי שמירה.

אך לדברי גרישם, על אף מאבקם האגרסיבי של ארגונים לשמירה על חיות בר, הלחצים רבים כל כך, שבעלי החיים המוחזקים בגני החיות יצטרכו אולי יום אחד לשמש מאגר ביטוח גנטי.

רויטרס

תוכניות רבייה נעשות לא במטרה לשמר מינים בסכנת הכחדה. הן אמורות להבטיח שגם גני החיות ישגשגו. עד שנות ה‑70 של המאה הקודמת יכלו גני החיות ללכוד את בעלי החיים שאותם רצו להציג בפני הקהל. אך התגברות המודעות על פגיעותם של מינים רבים הביאה ל"חוק לשימור בעלי חיים בסכנת הכחדה", שמגביל מ-1973 יבוא של בעלי חיים, אפילו על ידי גני חיות.

לכן התחילו גני חיות לתאם ולבצע תוכניות רבייה אצל מינים בסכנה, וב‑2000 פתח איגוד גני החיות את "המרכז לניהול אוכלוסיות", המנוהל על ידי גן החיות בלינקולן פארק, שיקגו, במטרה לערוך ב‑235 גני חיות בדיקות דמוגרפיות וגנטיות מפורטות על רביית בעלי חיים, בין אם הם בסכנה או לא.

עובדים בגני חיות אלה כתבו המלצות כיצד להרבות בצורה הטובה ביותר כל אחת מהאוכלוסיות האלה.

באוכלוסיות מסוגרות, כמו בגני חיות, העדיפות העליונה היא שונות גנטית רבה ככל האפשר, כדי לשמר את יכולת ההסתגלות ולמנוע "נישואים בתוך המשפחה".

התוצאה היא מעין בחירה טבעית הפוכה, מאחר שבעלי החיים שסיכויי הצלחתם לשרוד הם הנמוכים ביותר קופצים לראש רשימת העדיפויות בשל נדירות הגנים שלהם.

שרה לונג, מנהלת "המרכז לניהול אוכלוסייה" בשיקגו, אומרת כי גני חיות התחילו עם בעלי חיים מעטים מדי מכל מין, וכתוצאה מכך ברבים מהם אין שונות גנטית מספקת שתבטיח את הישרדותם בשבי. חציון בעלי החיים המקוריים בגני החיות בארה"ב היה כ‑15, בעוד שכיום, המספר המינימלי ליונקים גדולים הוא 20. "נח טעה לאורך כל הדרך", אומרת לונג. "אחד או שניים ואפילו עשרה מכל מין אינם מספיקים".

האיגוד עורך כ‑600 תוכניות רבייה בהן משתתפים גני חיות רבים, אך עד כה הצליח ליישם תוכניות רשמיות ל‑357 מינים בלבד. כ‑55% מהמינים האלה נחשבים למינים בסכנת הכחדה בטבע על ידי "האגודה הבינלאומית לשימור הטבע", ביניהם הגורילות מהשפלה המערבית והאוריקס (אנטילופה אפריקאית גדולה) בעלת הקרניים המעוקמות.

למרות כל המאמצים, פוחת מספרם של כ‑40% מ‑357 המינים בתוכנית, חלקם מסיבות ידועות וחלקם מסיבות שנשארו בגדר תעלומה.

מספרם של דובי האנדים, למשל, פוחת משום שגני חיות הפסיקו להרבות אותם לפני שנים, וכיום, הדובים שנותרו זקנים מדי. בעלי חיים המשמשים למטרות מסחריות, כמו פרות, מתרבים בעיקר באמצעות הזרעה מלאכותית, אך למדענים אין מספיק ידע בתחום הזרעת בעלי חיים אקזוטיים המוחזקים בגני החיות.

כיום, רוב בעלי החיים בגני החיות מזדווגים בדרך המסורתית, וגם זה מעורר לפעמים בעיות לוגיסטיות. גן חיות עלול לסרב לוותר על שימפנזה או פינגווין פופולריים, ויבוא בעלי חיים מחו"ל אינו מתאפשר בשל אמנות חקלאיות, בעיות דיפלומטיות או הצורך להחזיק את בעלי החיים בהסגר.

נוסף לכך, לבעלי החיים, כמו לבני האדם, יש רעיונות משלהם על בני הזוג המיועדים להם. פינגווינים אפריקניים הם בדרך כלל מונוגמיים.

ב"ניו אינגלנד אקווריום" משדכים אותם עובדי המקום תוך שימת לב לשונות הגנטית. כשהם מגיעים לבגרות מינית, הזוגות מועברים לאזור נפרד כדי שייווצר ביניהם קשר. אך ב‑25% מהמקרים, הפינגווינים התנגדו לבן או לבת הזוג שיועד להם.

מעטים הם חתולי הפרא שחיים ביחסים טובים עם בני האדם כמו הברדלסים. חוקרים סבורים כי כבר ב‑3,000 לפנה"ס הם נחשבו לחיות מחמד של מלכים, אומרת אדריין קרוזייר, מנהלת התוכנית לרביית ברדלסים בגן הלאומי של הסמיתסוניאן, שמוסיפה כי אף על פי כן, החוקרים מנסים עדיין ללמוד את הגורמים המשפיעים על הזדווגותם.

חמשת המרכזים שבהם מגדלים ברדלסים זוקפים כעת לזכותם מספר גדול של הצלחות, כולל מקרה חריג שאירע כאן ב‑2010.

ברדלסית בת 5 נותרה עקרה למרות הניסיונות הרבים שנעשו במשך שנתיים כדי שתיכנס להיריון. נותרו לה רק שנות פוריות מעטות, ולכן הובא זכר חדש מפלורידה, מרחק 1,500 ק"מ.

הברדלס ניק, שנולד כגור יחיד, הוצא מרשות אמו משום שהחוקרים גילו תגלית נוספת: נקבת הברדלס, היחידה מבין כל החתולים הגדולים, אינה מייצרת די חלב לגור שלה אם יש לה רק צאצא אחד. מאחר שצפתה מראש את האפשרות הזו, דאגה ד"ר קרוזייר לכך שברדלסית נוספת תהרה במקביל לאמו של ניק.

בזמן שהמרכז המתין ללידה הנוספת, ניק הוזן בבקבוק מכוסה בפרוות ברדלס כדי שלא יתרגל יותר מדי לסביבה של בני אדם. כשהברדלסית השנייה המליטה ­ גם היא גור אחד בלבד ­ אנשי הצוות המתינו עד שהאם החדשה הלכה לאכול ואז שמו את ניק ליד הגור החדש אחרי ששפשפו אותו במצע שעליו שכב כדי שיקלוט את הריח.

כשהאם חזרה אנשי הצוות עצרו את נשימתם, כי היא יכלה בקלות להרוג אותו בנשיכה אחת. במקום זאת, היא אימצה אותו והניקה את שני הגורים. זה היה "האימוץ" השישי מסוגו בהיסטוריה של גני החיות בארה"ב. לפני כמה חודשים, כשהגיע לגיל שנה וחצי, ניק הופרד ממשפחתו המאמצת. ד"ר קרוזייר מקווה שהוא יוליד בקרוב גורים משלו."יש לו גנים מעולים", היא אומרת בגאווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו