בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדור האבוד של סודאן

אלפי סודאנים צעירים נאלצים להיפרד מהוריהם ולהימלט משדות קרב, מתקפות אוויריות, רעב ואיזורי ביצות במלחמת האזרחים הממושכת בעולם

22תגובות

אלפי ילדים עושים את דרכם אל מחוץ לאזור מבודד בסודאן שבו מתנהלים קרבות עם המורדים, בניסיון להימלט ממתקפות אוויריות ומהרעב. הילדים נשלחים על ידי הוריהם ונאלצים לחצות שדות קרב ואזורי ביצות רוחשי יתושים הנושאים מלריה. יש בכך משום חזרה על אחד הפרקים האפלים בתולדות סודאן: בריחתם המסוכנת של "הנערים האבודים" בשנות ה‑90, בתקופת מלחמת האזרחים, שחצו מאות קילומטרים כשהם נאלצים לחמוק מלוחמי מיליציות, מפציצים ואריות.

כעת גדל דור חדש של "נערים אבודים", בוגרי המלחמה, שלמרות הסכם השלום מעולם לא הסתיימה לגמרי. באחרונה צעד חיידר מוסא, 14, בכבדות לתוך מחנה פליטים כאן ביידה ­שמדי יום מגיעים אליו כאלף פליטים חדשים והופכים את הירוק של צמחיית הג'ונגל לים של יריעות ברזנט לבנות של האו"ם. אתו באו עוד שמונה נערים לבושי סחבות, ובטניהם מלאות עשב ­המזון היחיד שאכלו בימים האחרונים.

הם עמדו יחפים וצפו בסקרנות בסיר גדול של שעועית שעמד על סף רתיחה, משתוקקים לארוחה אמיתית ולבית חדש: הכולל קרטון בתור מיטה בבקתה רוחשת עכברושים. "אנחנו כבר לא מדברים על ההורים שלנו", אמר חיידר, כשהוא נאבק לרכוס את הכפתורים השבורים של החולצה שקיבל. "אפילו אם נחזור, לא נמצא אף אחד".

ג'ון פרנדרגסט, ממייסדי Enough Project, הפועל להפסיק את רצח העם ופשעים נגד האנושות, עבד עם "הנערים האבודים" לפני 20 שנה. "אז היה נראה שהניצולים חוו סיפור ייחודי, שלעולם לא יחזור על עצמו", הוא אומר, "אבל הנה אנחנו שוב באותו מצב".

רויטרס

סודאן, אולי יותר מכל מדינה אחרת באזור, מגלה נטייה הרסנית לשוב ולהידרדר חזרה לימיה האפלים ביותר. הרבה מדינות אפריקאיות אחרות הידרדרו למלחמות אזרחים, אך בסופו של דבר נחלצו מהן. אפילו סומליה סוף כל סוף מתנערת מהכאוס. ואילו הסודאנים מנהלים בינם לבין עצמם מלחמה כבר 56 שנים, עם הפוגות מעטות בלבד. המלחמה הזו נמשכת כיום באותם מקומות ישנים ובאותן צורות מוכרות.

האסטרטגיה שנוקטת ממשלת סודאן במלחמתה נגד המורדים מתאפיינת בתקיפות חסרות רחמים נגד אזרחים. תקיפות כאלה בוצעו בדרום בשנות ה‑80, בהרי נובה בשנות ה‑90, ובדארפור בתחילת שנות ה‑2000.

כעת שוב מתקפות אוויריות מבריחות תושבי כפרים שלמים בהרי נובה למערות, כשהם מותירים מאחוריהם שדות נטושים, שווקים ריקים ותושבים על סף רעב. לשפיכות הדמים בהרי נובה אחראים אותם מנהיגים שהיו אחראים למעשי ההרג בעבר, כמו הנשיא עומר אל-בשיר, השולט במדינה מאז 1989, ואחמד חרון, מושל המחוז שבו שוכנים הרי הנובה. שניהם מבוקשים על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי באשמת ביצוע פשעים נגד האנושות בדארפור, ובשיר מואשם גם ברצח עם.

הילדים באזור לכודים בקו האש ולעתים קרובות אין להם לאן לברוח. אחד מאנשי הצוות ביידה אמר כי 14 נערים שניסו להגיע למחנה נורו למוות במחסום של צבא סודאן. רסיסי פצצות הרגו אין ספור ילדים אחרים. יש הרבה מחלות ורבים מהתינוקות הנישאים למחנה על גבי אמהותיהם הם כה רזים וחולים, שמיד עם הגעתם הם מועברים לבית חולים שדה, שם מחדירים להם צינוריות הזנה דרך האף.

עוד לפני שזכתה לעצמאות ב‑56', סבלה סודאן ממתחים בין המרכז לפריפריה, שלעתים קרובות מצאו ביטוי בפיצוץ פגזים. כפי שהממשלה המרכזית ידועה במסורת האכזרית שלה, כך ארגונים של מיעוטים באזורים מרוחקים ידועים במסורת של התקוממות מזוינת.

כיום, עשרות אלפי חיילים מאזור נובה, המצוידים בארטילריה, טילים וטנקים, מסרבים להתפרק מנשקם עד שתיפול הממשלה בחארטום, הבירה, וטוענים כי הם סובלים מדיכוי, בין היתר משום שרבים מהם נוצרים ואינם ערבים, בה בעת שממשלת חארטום נשלטת בידי ערבים מוסלמים.

האומה החדשה, דרום סודאן, שהתנתקה מסודאן בשנה שעברה, חשודה בהעברת כלי נשק למורדים באזור נובה, שפועלים מצפון לגבול ובמשך שנים נלחמו לצד לוחמים של דרום סודאן. בחודשים האחרונים כמעט ופרצה מלחמה בין סודאן לדרום סודאן, לאחר ששתי המדינות נקלעו למבוי סתום בסוגיות של סימון הגבול ביניהן וחלוקת הכנסות הנפט. הכלכלות של שתיהן מקרטעות, ובשבוע האחרון פרצו ברחבי סודאן מהומות, שמעמידות במבחן את אחיזת אל-בשיר בשלטון, ומעודדות את המורדים באזור נובה להמשיך להילחם. סיום המלחמה אינו נראה באופק.

ביידה, כ‑30 קילומטרים מדרום לגבול סודאן, הלמות גרזנים של חוטבי עצים מבשרות על בוקר חדש. עצים נגדעים, דרכים נפרצות, והמחנה הולך ונהפך ליישוב קבע.

נציגי האו"ם נחושים למנוע את המגמה, ואומרים שהמחנה קרוב מדי לאזורי לחימה ולגבול השנוי במחלוקת. מעת לעת המחנה סופג הפצצות. האחראים מסרבים לבנות בו בתי ספר או לחלק זרעים, ואומרים לפליטים ­ המונים כ‑60 אלף ­ לעבור דרומה. אבל הפליטים אינם נענים לקריאה בנימוק שהאדמה דרומה משם גרועה.

"העמדה שלנו ברורה", אומרת תרזה אונגרו מנציבות האו"ם לענייני פליטים. "יש לנו חששות חמורים לגבי ביטחון הפליטים השוהים ביידה". נראה שהמחנה משמש מחסה גם למורדים. באחרונה, לא רחוק מביתם של חיידר ושאר הנערים, מורדים חמושים במקלעים העמיסו חביות דלק על טנדר ולאחר מכן כיסו את המטען בברזנט לבן של האו"ם.

תושבי הרי נובה מגלמים פרדוקס. הם מפורסמים במנהגים העתיקים שלהם, כמו חריטת צלקות על הגוף והיאבקות, ואולם במקביל הם משתוקקים לחינוך מודרני. ילדים רבים אומרים שהוריהם שילחו אותם מביתם כי רוב בתי הספר בהרי נובה נסגרו כשהחלו ההפצצות. ההורים קיוו שהילדים יוכלו ללמוד ביידה.

ילדים אחרים אמרו שהופרדו ממשפחותיהם באין ספור המתקפות הקרקעיות וההפגזות שהתרחשו בשנה האחרונה.

לעתים הוביל מורה או אחד מלוחמי המורדים את קבוצות הילדים, חלקם בני שבע בלבד, דרך ההרים הסלעיים ליידה, במסע רגלי שבדרך כלל אורך עשרה ימים.

חיידר שוהה בבקתה מספר 60 במחנה הילדים ביחד עם עוד שלושה נערים. לאף אחד מהם אין כילה, אף על פי שבאזור נפוצה מלריה. לאחד מהם, ג'זולי, אין מושג היכן נמצאים ההורים שלו. אחר, מוחמד, אמר כי אמו ואביו נטשו אותו.

חיידר שימש עבד, ונאלץ לרעות עזים, לאחר שבגיל שש נחטף בידי פרשים ערבים ביחד עם אחיו. העבדות היתה בעיה חמורה בתקופת מלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, ונראה שהתופעה שבה ומתרחבת. לדברי חיידר, באחרונה ירו החוטפים באחיו. חיידר נמלט, ובדרכו חבר לנערים אחרים. נראה שוויתר על הוריו. "אני לא זוכר איך נראים ההורים שלי", אמר בלחש.

ראשי מחנה המתנדבים מותשים. הם מנסים לשמור על הניקיון במחנה, ומורים לילדים לטאטא את השטח בענפים ולשפשף את הסירים בחול. "אם המלחמה לא תסתיים זה יהיה קשה מאוד", אומר אחמד ממון, אחד מאנשי הצוות. "אני לא רואה איך הילדים האלה ימצאו את ההורים שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו