בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתף את אביך ואת אמך

בשוודיה נרשמה כנסייה חדשה המאמינה כי שיתוף קבצים הוא עניין קדוש. דת הקופימיזם מונה אלפי מאמינים שנלחמים בזכויות יוצרים, וסבורים שהסיפורים בתנ"ך הם דוגמה נפלאה להעתקה

תגובות

כמעט בכל מקום בעולם משתפים בני האדם קבצים. הם מורידים למחשבים שלהם קובצי מוזיקה, סרטים, ספרים או חומרים אחרים תוך התעלמות מוחלטת מזכויות יוצרים. ואולם, בשוודיה הפך שיתוף הקבצים לדת של ממש.

אף על פי שמדינה סקנדינווית זו, כמו מדינות אחרות באירופה, נאלצת לציית ללחציהם של תאגידי תקשורת גדולים ואוסרת על שיתוף קבצים, אחת הרשויות הממשלתיות של שוודיה רשמה השנה כנסייה חדשה, המאמינה באמונה שלמה כי שיתוף קבצים הוא עניין קדוש.

"בשבילי זו אמונה בערכים עמוקים יותר מאשר ערכי העולם הזה", אמר איזק גרסון, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת אופסלה, שסייע להקים את הכנסייה בשנת 2010 ומחזיק בתואר "המיסיונר הראשי" שלה. "זה צריך לבעור בעצמות שלך".

דת הקופימיזם, ששמה מורכב מצירוף המילים "copy me" (העתיקו אותי), מונה לפי ראשיה יותר מ-8,000 מאמינים שנרשמו באתר האינטרנט של הכנסייה. היא ביקשה את הזכות לערוך טקסי נישואים ולקבל את הסובסידיות המוענקות על ידי הממשלה לארגונים דתיים. היא גם מנסה, עד כה ללא הצלחה, לרכוש בניין שישמש כנסייה, זאת אף על פי שרוב פעילויותיה נערכות ברשת.

אף על פי שבשוודיה, מדינה שאוכלוסייתה מונה 9.4 מיליון בני אדם, חלה ירידה במספר האנשים שפוקדים באופן קבוע את הכנסיות, ואף על פי שהכנסייה של שוודיה מוכרת כנסיות עזובות, המדינה עדיין לא הגיבה להצעת הקופימיסטים לרכוש כנסייה. "יש דמיון כלשהו בינינו לכמרים רגילים", אומר גרסון, בן 20, הטוען שיש לו קשר תמידי לנשגב ולשמיימי באמצעות הסמארטפון מחברת נוקיה שלו. "אנחנו קוראים להם ops, או operators, ומשימתם היא לעזור לאנשים במקרים שונים, כמו בפגישות, למשל. אין לנו הרבה טקסים, אנחנו קהילה סובלנית". בתשובה לשאלה אם הוא מאמין באלוהים, ענה גרסון: "לא, אבל אני מאמין בערכים שלנו. זו פשוט אמונה בערכים נעלים וקדושים".

הקופימיסטים צמחו מתוך התנועה הפיראטית שקמה באירופה לפני כעשור ונהנית כעת מפופולריות הולכת וגוברת באירופה. בבחירות של 2009 לפרלמנט האירופי קיבלה התנועה הפיראטית השוודית 7.1% מהקולות, זאת אף על פי שבבחירות הכלליות שנערכו בשוודיה שנה לאחר מכן צנחה התמיכה בפיראטים לפחות מאחוז אחד.

התנועה יצאה מגבולות המדינה והיא קיימת כיום ביותר מתשע מדינות באירופה ואף בישראל. בחודש מאי קיבלה המפלגה הפיראטית של גרמניה קרוב ל‑9% מקולות המצביעים במדינת המחוז נורדריין-וסטפליה, בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר במדינה. בשנה שעברה קיבלה המפלגה 8.9% מהקולות בבחירות לפרלמנט של ברלין.

ואולם, קופימיסטים כמו גרסון, בנם של אב יהודי ואם נוצרייה, טוענים שהכנסייה שלהם אינה מלכלכת את ידיה בפוליטיקה. עם זאת, הם מודים כי הקו בין פוליטיקה לבין דת עשוי להיות מטושטש למדי. "מספיק לראות מה קורה בארה"ב, שבה הוויכוח על הדת תופס מקום חשוב במערכת הבחירות, או במזרח התיכון", אומר גוסטב ניפה, כלכלן בן 23, ואחד ממייסדי הכנסייה. ניפה מגלם בעצמו את הקו הדק הזה, בשעה שהוא משמש גם יו"ר הכנסייה הקופימיסטית וגם ראש אגף הנוער של מפלגת הפיראטים.

ניפה, שהוריו נוצרים אדוקים, מדגיש, כמו רבים אחרים המחזיקים בדת הקופימיסטית, שמטרתה אינה לקדם ישירות שיתוף קבצים לא חוקי, אלא להתמקד בעקרונות שיתוף המידע. "אני חושב שאנחנו רואים את זה כבליל תיאולוגי", אומר גרסון. "הנצרות אימצה אלמנטים רבים מהיהדות והפכה אותם למשהו חדש, וכמוהם עשו גם המוסלמים. אנחנו חלק מהמסורת הזו".

לממשלת שוודיה אין התנגדות למסורת הזו כל עוד מאמיניה אינם מפרים את החוק. "תפקידנו הוא לרשום קהילות דתיות העומדות בקריטריונים מסוימים", אומרת מריטה גרונדאל, בכירה ברשות הממשלתית שבה נרשמה הכנסייה. "אנחנו לא בודקים את הפעילות והמנהגים של כל קהילה וקהילה".

היא מציינת כי קהילה דתית זוכה להכרה אם היא עומדת בכמה דרישות, בהן, כתיבת אמנה והגשתה לרשות הממשלתית, בחירה בוועד מנהל ותשלום עמלה שנתית, שהוא כיום כ‑70 דולרים. לפני שהיא התקבלה, בקשת הקופימיסטים להירשם נדחתה פעמיים מסיבות טכניות. "הממשלה אינה יכולה ואינה רשאית להתערב באמונות של האנשים", אומרת גרונדאל. "אם כך היה, היתה זו עלולה להיות דרך מסוכנת".

ואולם, באחרונה, נראה שהממשלה מתערבת במה שאזרחיה עושים ולא מראה סימנים כי בכוונתה לאפשר לחופש הדת להצדיק פגיעה בזכויות יוצרים. "יותר ויותר משתפי קבצים נעצרים, בעיקר בשנה האחרונה", אומרת אנה טרוברג, מנהיגת מפלגת הפיראטים בשוודיה, שבה רשומים כ‑8,500 חברים. "חברות הסרטים והתקליטים הגדולות רוצות שמישהו יועמד למשפט", היא אומרת, כדי להרתיע אחרים. ואולם, מאחר שכשני מיליון שוודים מורידים ומשתפים קבצים, הסיכויים שמישהו יועמד לדין ויורשע הם קטנים כי "קל יותר להיפגע מברק מאשר לקבל זימון למשפט".

עם זאת, התערבות הממשלה היא חלק ממגמה שמאפיינת לא רק את שוודיה, אלא את אירופה כולה, ונראה שאפילו תפילה אינה מצליחה לבלום אותה. באחד המברקים שנחשפו בשנה שעברה בוויקיליקס הופיעה בקשה מפורטת שהשגרירות האמריקאית בשטוקהולם שלחה לממשלת שוודיה, לפיה יש להפסיק את הפגיעה בזכויות היוצרים. בית משפט בהולנד הורה בחודש מאי לספקיות אינטרנט לחסום את אתר Pirate Bay, הקשור למפלגה הפיראטית, אחרת ייאלצו לשלם קנסות גדולים. פסיקה זו חוסמת למעשה את הגישה לאתר השוודי בפני ההולנדים. באפריל, קיבל בית המשפט העליון של בריטניה פסיקה דומה. ניפה אומר שזה "סוג של אינקוויזיציה, כמו העלאת אנשים על המוקד".

טרוברג, בת 38, שהיתה בעבר מנהלת בכירה בהוצאה לאור ועומדת בראש המפלגה הפיראטית מאז שנת 2008, אינה קופימיסטית. "אני אגנוסטית", היא אומרת ומוסיפה עם זאת כי הקבוצה "מעניינת מאוד". לדבריה, יש לא מעט בני אדם שחושבים שחברי הקהילה "לועגים לדת, אבל הם מעוררים שאלות מעניינות על אודות סוגיות הקשורות אליה".

לא כל השוודים שותפים לאמונה של הקופימיסטים, לפיה כל מידע חייב להיות חופשי למרות זכויות היוצרים. עם זאת, רבים מקדמים בברכה את הלהט שבו מחפשים חברי הקבוצה גישות חדשות לשיתוף מידע. "חשוב לשלם על כל מה שמורידים למחשב", אומרת ג'ניפר הלברג, בת 32, שקיבלה לפני זמן קצר תואר שני במינהל עסקים ומחפשת כעת עבודה. "אם הקופימיסטים ימצאו דרך שבה יוכלו אמנים וסופרים להתפרנס בצורה הוגנת מעבודתם, מבלי שיהיה צורך להוריד יצירות שלהם, יגיע להם לקבל פרס נובל", היא מוסיפה.

ארני לגרסטרנד, בן 45, העובד בשיווק, נזכר בקהל העצום שהפגין ב‑2006 ליד ארמון המלוכה של המלך קארל ה‑16 גוסטב, אחרי שהממשלה סגרה זמנית את אתר Pirate Bay. "אנשים היו מוכנים להישלח לבית הסוהר", הוא אומר.

הוא מטיל ספק באפשרות שהקופימיסטים יסכימו לשמש כיסוי או אנשי קש לגנבי הקבצים. "הקופימיזם אינו עוסק רק בקריאת קבצים, אלא בשיתוף מידע", מוסיף לגרסטרנד בשעה שהוא מתקתק באצבעותיו על המחשב הנייד שלו בבית קפה הסמוך לתחנת הרכבת המרכזית בשטוקהולם. "הפוליטיקאים לא מבינים זאת, הם מתמקדים רק בעניינים משפטיים".

גרסון טוען שהקופימיזם מסרב "למתוח קו בין העתקה ליצירתיות". "המטרה שלנו היא לא ללעוג לדת או לצחוק עליה. בשבילנו, אוסף הסיפורים בנצרות, בספרי הבשורות ומעשי השליחים הוא דוגמה להעתקה".

ניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו