בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסקווטרים הקשישים בעולם

עשרות פנסיונרים השתלטו על בית בברלין שמיועד להריסה. המבנה שימש להם מפלט מהדיכאון שלאחר נפילת החומה, והם נחושים להישאר בו

תגובות

ברלין ידעה במשך שנים רבות לא מעט פלישות לבניינים נטושים, כפי שמתאים לעיר המתגאה בצד המרדני שלה. אך אפשר לומר בביטחון מלא שמעולם לא נראה בה דבר הדומה ולו במעט לכיבוש הבית ברחוב שטילה מס' 10. המיוחד כאן איננו הבניין עצמו, שהוא מרכז קהילתי ישן שנועד להריסה, אלא גילם של הסקווטרים ­- האנשים שפלשו אליו. הצעיר ביותר בחבורה הוא בן 67 ואילו והמבוגר ביותר בן 96. סביר להניח שאלה הם הסקווטרים הקשישים ביותר בעולם.

עשרות פנסיונרים השתלטו בחודש שעבר על הבניין ברובע פנקוב שבמזרח ברלין, לאחר שהמועצה המקומית הודיעה כי הבניין, שהיה המרכז הקהילתי שלהם ב‑15 השנים האחרונות, ייהרס כדי לפנות מקום לבניינים חדשים.

בניין זה היה בעבר ביתו של אריך מילקה, מנהלה הידוע לשמצה של השטאזי - המשטרה החשאית השנואה של המשטר הקומוניסטי. הבעלים של הבניין כבר החליף את מנעולי המרתף, אך הסקווטרים אומרים שהם התיישבו כבר בתוך הבית ושיוציאו אותם ממנו רק בכוח.

אי-אף-פי

"אנחנו עורכים כאן הפגנה שקטה מאוד", אומרת דוריס סירבה, בת 72, יו"ר הקבוצה והדוברת שלה. "אך אנחנו נילחם ולא נצא מפה עד שהמועצה תחזור בה מתוכניותיה, או עד שיוציאו אותנו מכאן בארונות המתים שלנו", מוסיפה הלגה ויל, בת 84.

סירבה מכינה קומקום תה, מסדרת את המטבח ושמה פרחים באגרטל. "אין שום סיבה שתמנע מאיתנו להמשיך עד אין סוף, כל עוד אנחנו בריאים", היא אומרת ומצביעה על מספר התומכים שבאים ומביאים מזון. היא מציינת שהמקרר והתנור תקינים "למרות שצריך לנקות בדחיפות את האבנית מהקומקום".

פלישות מעטות מתנהלות בצורה כל כך מסודרת כמו שמתנהלת הפלישה הזו. על לוח תורנויות מצוין מי יכול לישון בבית ומתי, מי אחראי לכביסה או לבישול, ומי יכין את הקפה ב‑6 בבוקר כשראשוני הסקווטרים מתעוררים. במקום יש גם מגהץ, וכך יכול הינץ שילר בן ה‑83 לוודא שהקפל במכנסיו חד. שילר מתגורר בפרבר הזה עשרות שנים, אך בשנים האחרונות הוא רואה כי "האזור נכבש על ידי עשירים חדשים או ווסים" (wessies תושבי מערב גרמניה לשעבר).

ברחובות מסביב לרחוב שטילה, אזור הידוע כ"טבעת מאיאקובסקי", התגוררו בעבר משפחות האליטה של מזרח גרמניה, אך כעת נמשכות לכאן משפחות צעירות ועשירות, שמתאפיינות בבתים משופצים וחוסכי אנרגיה המוקפים במדשאות מלוקקות, ובמגרשי טניס ולימוזינות.

"חיינו בצניעות במשך שנים, אבל עכשיו דוחפים אותנו החוצה ואין מי שיגן עלינו מפני חברות הבניה הבינלאומיות שגילו פתאום את ערכה של ברלין", אומר שילר. חלקת האדמה האהובה, שהיתה שלו ושל ואשתו הלגה במשך 40 שנה, הופקעה לא מכבר לטובת פרויקט בניה למגורים. "הלב שלנו שתת דם, לכן, איננו רוצים לאבד את כל השאר", הוא אומר.

סירבה עורכת לנו סיור מאורגן בבית, ובדרך עוקפת הרבה מיטות מתקפלות וכיסאות נוח מפלסטיק. מיטתה, שעליה מונח מזרן מכוסה בפסים צהובים ולבנים, נמצאת בפינת החדר הקדמי ולידה מנורת קריאה שהביאה מביתה. "זה די נוח, אבל זה לא דומה לשינה על המיטה שלי בבית", היא אומרת. מדרגות העץ והגמלונים של הווילה, שנבנתה ב‑1926 בעבור יצרן פסנתרים, מרמזים על עברה האלגנטי.

באחד החדרים יושבים כמה פנסיונרים מסביב לשולחן ודנים בדרכי פעולה. למעלה נפגשות קבוצות הברידג' והשחמט. "אסור להפריע להם", אומרת סירבה. על הקירות תלויות מודעות על החוגים השונים במועדונים שאליהם יכולים הפנסיונרים ללכת, כולל חוג לקנסטה, מקהלה, וכיתות ללימוד אנגלית, לאימון מוח, להתעמלות ולעזרה עצמית.

מועדון הפנסיונרים, ש‑300 חבריו משלמים דמי חברות של אירו אחד לחודש, הפך למקום מקלט לרבים מהקשישים המזרח גרמנים לשעבר, שמצאו עצמם מובטלים זמן קצר לאחר איחוד גרמניה. סירבה היתה אז בת 55, אך נאמר לה שהיא מבוגרת מדי למציאת עבודה חדשה. "נמשכנו לרחוב שטילה כאמצעי להעביר את הזמן, להיות עסוקים ולמנוע דיכאון", היא אומרת. "בניגוד למערב גרמנים, לא היו לנו פנסיות שמנות, חברויות במועדוני גולף או בתי נופש במיורקה. היה לנו רק המועדון שלנו".

רבים מבקרים אצל הפנסיונרים הפולשים, ובהם נכדים, נינים, שחקנים ופוליטיקאים כולל גרגור גיזי, חבר בכיר במפלגה הסוציאליסטית די לינקה, שהתחייב לסייע לקשישים והבטיח שהבעיה שלהם תהיה אחד הנושאים העיקריים במסע הבחירות שלו. ינס-הולגר קירכנר, חבר מפלגת הירוקים וסגן ראש עיריית פנקוב, שקרא לפנסיונרים לוותר על מאבקם, מודה שהשלטונות המקומיים לא ציפו להתנגדות עזה כל כך מצד הקבוצה. "אזרחים קשישים שמשתלטים על בית זה משהו שלא ראינו מעולם", הוסיף.

במטבח יושבים תומכי הסקווטרים במערב העיר בשנות השישים לחייהם. הם הביאו עוגה, שעל הזיגוג שלה כתובה סיסמת הפנסיונרים Wir Bleiben Alle ­ "כולנו נשארים". "כשהיא תיגמר, יש הרבה מאפינס", אומרת סירבה ומנקה במהירות את הפירורים מעל השולחן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו