צ'ו סאמג הון, ניו יורק טיימס
צ'ו סאמג הון, ניו יורק טיימס

מתנגד השלטון שכינה את הנשיא בשמות גנאי בטוויטר שלו, גילה שחשבונו נחסם; פעיל אחר שהשווה בחשבון הטוויטר שלו את פקידי ממשל לפיראטים משום שאישרו את הקמתו של בסיס ימי שנוי המחלוקת, הואשם בהוצאת דיבה; ושופט שכתב שהנשיא ("הוד מעלתו") מבקש "לדפוק" גולשי אינטרנט שמערערים על סמכותו, פוטר מתפקידו בצעד שהתפרש כעונש.

מדיניות כזאת כלפי חופש הביטוי באינטרנט לא היתה ככל הנראה מפתיעה במיוחד לו ננקטה בסין, על צבא הצנזורים המקוון שלה. אבל במקרה זה הפיקוח הוטל על רשתות החברתיות בדרום קוריאה, שאף אחד לא מטיל ספק בכך שהיא דמוקרטיה.

לפני זמן לא רב ביותר, תפקיד הממשלה ותפקיד הממסד, כולל התקשורת, היה קצת דומה לזה של הורה טוב של ההמונים", אומר מייקל ברין מחבר "הקוריאנים: מי הם, מה הם רוצים, היכן מצוי עתידם". "הממשלה ידעה תמיד מה טוב והציבור היה קצת טיפש; אני חושב שתפישה זו עדיין מתקיימת איכשהו".

אקטיוויסטים בדרום קוריאה מאזינים להרצאה של עריק מהצפוןצילום: אי-פי

מתנגדיו של הנשיא לי מיונג-באק סבורים שעמדתו השמרנית עומדת מאחורי מדיניות היד הקשה כלפי האינטרנט; הם גם טוענים שהאיסור לקלל ולעשות פעילות אחרת באינטרנט מהווה אמצעי נוח להשתקת מבקרים.

ניסיון הפגיעה בחירויות שנרכשו בעמל רב, לאחר שנים של שלטון צבאי, מדאיגה במיוחד, אומרים פעילי זכויות אדם, משום שהרשתות החברתיות הפכו לאמצעי הביטוי החדש של ההתקוממות והחליפו את התנגשויות הרחוב של שנות השמונים ששמו קץ לעשרות שנות רודנות."שירותי תקשורת ורשתות חברתיות כמו טוויטר הפכו לכלים החדשים בפעילות נגד הממשלה", אומר צ'אנג יאו-קיונג, פעיל למען חופש ביטוי. "הממשלה רוצה ליצור אפקט הרתעה כדי למנוע הפצתן של עמדות ביקורתיות כלפיה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ