בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפצע הפתוח של נשיאת ברזיל

דילמה רוסף היתה בת 22 כשנתפסה על ידי המשטר הצבאי ועונתה במשך שלוש שנותיה בכלא. כעבור 42 שנה, המקרה שלה נחשף בוועדה שחוקרת את האכזריות כלפי מתנגדי המשטר

5תגובות

היא היתה חברה בארגון גרילה עירוני סודי וכינויה המחתרתי היה "אסטלה". לאחר שנתפסה ב‑1970 הוחזקה שלוש שנים בכלא, שם נחקרה על ידי חוקרים שעינו אותה בין השאר בזרמים חשמליים בידיה, ברגליה ובאוזניה ואף קשרו אותה לפאו דה ארארה ("מוט התוכי"), מכשיר עינויים שממנו נתלו נחקרים הפוכים, עירומים וכפותים בידיהם וברגליהם. אותה לוחמת גרילה היא כעת נשיאת ברזיל, דילמה רוסף.

כיום, כשוועדה לחשיפת האמת מתחילה לבדוק את התאכזרות הצבא לאוכלוסייה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, שנמשכה שני עשורים, אזרחי ברזיל נפעמים מהפרטים המצמררים הנחשפים על העבר הכאוב של ארצם ונשיאתם כאחת.

השסעים מאותה תקופה, שנמשכה מ‑1964 עד 1985, עדיין קיימים. קציני צבא בדימוס, בהם מאוריסיו לופס לימה, בן 76, קולונל המואשם בעינוי רוסף, מטילים ספק בראיות הקושרות את הצבא להתעללות באזרחים. ואולם, ארגונים למען זכויות אדם רודפים את לופס לימה ואת האחרים המואשמים בעינויים ומקיפים את בתיהם בכל רחבי ברזיל. "אחד המענים מטעם הדיקטטורה חי כאן", נכתב לאחרונה בצבע אדום בכניסה לבית הדירות של לופס לימה בעיר הנופש גוארוז'ה.

אי-פי

החנינה מ‑1979 עדיין סוככת על קציני צבא מתביעות משפטיות בהקשר לעינויים, אך הוועדה שהחלה בפעולתה במאי ואמורה לסיים אותה בעוד כשנתיים מעלה מהאוב רוחות רפאים ישנות. כ‑400 בני אדם נרצחו בתקופת הדיקטטורה הצבאית. מספר קורבנות העינויים מגיע לאלפים.

רוסף היתה בת 22 כשנתפסה ועינוייה החלו. כיום היא בת 64 והתיק שלה הוא אחד החשובים ביותר מהמאות שבודקת הוועדה. הנשיאה איננה המנהיגה הפוליטית היחידה שעלתה לגדולה אחרי שעונתה בכלא. עינויים בכלא הם סימן היכר לעברן הסוער של רבות ממדינות אמריקה הלטינית.

נשיאת צ'ילה לשעבר, מישל באשלה, היתה סטודנטית צעירה לרפואה כשנעצרה אחרי ההפיכה הצבאית של 1973. היא שרדה מעצר ממושך ועינויים. נשיא אורוגואי, חוסה מוחיקה, אחד המנהיגים לשעבר של ארגון הטופאמארוס, עונה בשיטתיות במשך קרוב ל‑15 השנים שבהן הוחזק בכלא.

מאז נכנסה רוסף לתפקידה, היא מסרבת להתנהג כמו קורבן אם כי היא דוחפת לחקור בשקיפות רבה יותר את שנות הדיקטטורה הצבאית. היא כמעט לא מדברת בפומבי על מעשי האכזריות שסבלה מהם, ופרט להופעות בטקסים חגיגיים היא כמעט אינה מדברת על הוועדה לחשיפת האמת.

היא סירבה, באמצעות אחת מן הדוברים שלה, להגיב לשאלות על תקופת מאסרה או על הוועדה. רוסף השתנתה מאוד מאז ימיה במחתרת, כשהיו לה כמה כינויים. המסלול שעברה דומה לזה של שמאלנים אחרים שהצטרפו לאליטה הפוליטית של ברזיל.

היא נולדה לאיש עסקים שהיגר מבולגריה ולאשתו הברזילאית שהיתה מורה. בשנות התבגרותה נהנתה משפע יחסי, אך נטשה הכל והצטרפה לארגון הגרילה "חיל החלוץ המהפכני החמוש פלמארס".

לאחר ששוחררה מהכלא עברה להתגורר בפורטו אלגרה שבדרום המדינה היכן שבעלה דאז, קרלוס פרנקלין פאישאו דה אראוז'ו, ריצה עונש מאסר לאחר שהורשע בחתרנות. היא חזרה ללמוד כלכלה באוניברסיטה, ילדה את בתה פאולה ב‑1976 ונכנסה לפוליטיקה המקומית. לאחר שמיתנה את דעותיה הפוליטיות, התקדמה בהדרגה בהיררכיה המפלגתית והחלה למלא תפקידים ברמה הארצית. היא היתה ראש הסגל של לואיש אינאסיו לולה דה סילווה, כשהיה שר האנרגיה וכשנבחר לאחר מכן לנשיא. כשהודיע ב‑2010 על פרישתו, המליץ לה להציג את מועמדותה לנשיאות.

סגנון המשילות שלה שונה לחלוטין מזה של דה סילווה, העממי והפתוח שהיה בעבר ראש איגוד עובדים. על אף ההאטה בכלכלת ברזיל, היא נהנית עדיין מפופולריות של 77 אחוז בקירוב מאחר שהממשלה מגדילה את הוצאותיה בהענקת תמריצים לפרויקטים נגד העוני. היא זכתה לשבחים מצד אחדים מחברי האופוזיציה לאחר שהודתה בהישגיו הכלכליים של פרננדו אנריקה קרדוזו, שכיהן כנשיא ב-1995‑2002.

היא חיה בברזיליה ושומרת על פרופיל נמוך. מעונה הרשמי הוא ארמון אלווראדה המודרניסטי, שבו היא מתגוררת עם אמה ודודתה (היא התגרשה מאראוז'ו אך השניים נותרו מיודדים). התקשורת שחקרה את תחומי התעניינותה גילתה שהם רבים ומגוונים, מהציורים הסוריאליסטיים של רנה מגריט ועד לסדרת הפנטזיה "משחקי הכס" של HBO.

קשה לומר שהיא שולטת ברכות ומספרים שנזפה בפקידים בכירים עד שבכו. סגנונה הונצח בתרבות הברזילאית העממית על ידי גוסטבו מנדס, קומיקאי הנוהג להתלבש בהופעותיו בבגדי נשים שהתפרסם כשחיקה אותה בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית והגסה "קסטה ופלנטה מעמיקים".

תוכנית כזאת, המלאה לעג וסאטירה על מנהיג ברזילאי, כלל לא היתה עולה על הדעת בתקופה שבה היתה רוסף בכלא. הצנזורה שלטה אז ביד רמה והעונש על ביקורת על השליטים הצבאיים היה מאסר או גרוע מכך. מה שעבר עליה בחדרי העינויים לא נודע לציבור עשרות שנים.

חלק מהפרטים יצאו לאור ב‑2005, אחרי ששירתה בקבינט של דה סילווה, כשעדות שמסרה לסופר שכתב ספר על נשים שהתנגדו לדיקטטורה הצבאית פורסמה בתקשורת הברזילאית.

היא תיארה את המעבר מפלמטוריה (palmatoria) - שיטת עינויים שבה מכים במקל על פרקי האצבעות - לזמנים שבהם הופשטה, נקשרה עירומה הפוכה וקיבלה שוקים חשמליים בחלקים שונים של גופה כולל שדיה, החלק הפנימי של ירכיה וראשה.

בתחילה היתה הסברה הכללית שעינוייה של רוסף הוגבלו לבתי הכלא בסאו פאולו וריו דה ז'ניירו. אך ביוני התפרסם דו"ח חקירה שבו תוארו עינויים נוספים גם בכלא צבאי במדינת המחוז מינאס ז'ראיס שבדרום-מזרח המדינה. ב‑2001, כשהיתה עדיין רק פקידה בדרג בינוני בממשל המחוזי, העידה בפני חוקר ממינאס ז'ראיס ותיארה כיצד הכו אותה החוקרים בפניה ועיוותו את הלסת שלה. אחת השיניים השתחררה ונרקבה מהמכות, אמרה רוסף, ולאחר מכן נפלה כתוצאה ממכה נוספת שקיבלה מחוקר אחר בסאו פאולו.

רובסון סאוויו, החוקר שראיין אותה, אמר שלא היתה חייבת לענות לשאלות מאחר שלוועדה של מינאס ז'ראיס כבר היו הוכחות שעונתה. אך היא העידה למרות הכל. לדבריו, בתום הפגישה, לאחר שנזכרה בחקירות שגרמו לה פציעות נוספות, כולל שטף דם ברחם, היא בכתה.

"אני זוכרת כיצד פחדתי עד שהעור שלי רטט", אמרה ב‑2001. "משהו כזה משאיר בך חותם עד סוף החיים". לימה לופס, שזוהה כאחד האנשים שעינו את רוסף בסאו פאולו ועדיין מתגורר בגוארוז'ה, הכחיש שעינה אותה ובמקביל כינה אותה "לוחמת גרילה טובה". קציני צבא אחרים בדימוס אימצו עמדה דומה.

לואיס אדוארדו רוצ'ה פאיבה, לשעבר המזכיר הכללי של צבא ברזיל, התראיין השנה לתקשורת והטיל ספק בכך שרוסף עונתה. עם זאת טען שהיתה שייכת לארגון קיצוני חמוש ששאף לכונן רודנות בנוסח הסובייטי. גם המורדים וגם הסוכנים נגד המרד עשו מעשים מחפירים, הדגיש. "האם היו עינויים בתקופת המשטר הצבאי? כן. האם יש עינויים בברזיל כיום? כן", אמר בהתייחסו למצב הקשה השורר באחדים מבתי הכלא במדינה.

רוסף, הטוענת בתוקף שמעולם לא השתתפה בפעולה חמושה נגד הממשלה, מעדיפה לא להתווכח בפומבי עם הקצינים לשעבר. בינתיים ממשיכה הוועדה בפעולותיה ללא הפרעה מצד הממשלה. פאולו סרג'ו פיניירו, משפטן מפורסם ואחד משבעת חברי הוועדה, אמר שהפעם היחידה שפגש את רוסף היתה כשהוא ועמיתיו נאספו השנה בברזיליה.

כאן, בריו דה ז'ניירו, החיפוש אחר מידע על מה שהתרחש בעבר הניע את השלטונות לשלם פיצויים לכ‑900 אנשים, שעונו בבתי הכלא של המדינה בתקופת הדיקטטורה. אחת מהם היא רוסף, שאמרה במאי כי תתרום את ההמחאה שקיבלה, על סך 10,000 דולר, ל"לא עוד עינויים", ארגון השואף להגביר את המודעות על מעללי הצבא.

עם זאת, ועל אף צעדים אלה, סגירת המעגל עדיין רחוקה. פעילים למען זכויות אדם נדהמו ביולי כשאירעה פריצה למשרדי הארגון ונגנבו הארכיונים שבהם תוארו העינויים הפסיכולוגיים שקורבנות העינויים סבלו מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו