בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משועבדים לעבדות במאוריטניה

31 שנים לאחר שנכנס לתוקפו האיסור על עבדות במאוריטניה, התופעה עדיין נפוצה. 800 אלף מתוך 3.5 מיליון התושבים במדינה הם עבדים

3תגובות

מבארקה מינט אחיימד פגשה לראשונה את אביה ביום שבו מכר אותה לעבדות. האיש שגרר אותה מאמה בהיותה בת 5, נזקק למשרתת בביתה המפואר של אשתו. מאחר שאחמייד נולדה לאחר שאנס את אמה, שהיתה אחת משפחותיו, היא נבחרה לשם כך באופן טבעי, כך אמר לה. "מאחר שאימי היתה שפחתו של בעלה, אשתו ראתה בכולנו רכוש אישי. היא הרגישה שטבעי לגמרי לעשות בנו כרצונה", אמרה אחמייד שנים לאחר מכן לפעילים נגד העבדות במאוריטניה.

היא חיה בבקתה קטנה, בחום הלוהט של המדבר הכתום ועבדה מעלות השחר ועד רדת החשיכה. במשך 15 שנים לא היה לה יום מנוחה. "המשפחה התגוררה בבית מפואר, אבל אני הייתי האדם היחיד שנאלץ לעבוד", אמרה.

כשהגיעה לגיל שבו היתה צריכה לכסות את ראשה ­ אבל נאלצה, בניגוד למסורת להשאיר את זרועותיה חשופות כדי שתוכל להרים משאות כבדים ­ אחד מבניו של בעל העבדים לקח אותה במכוניתו למדבר ואנס אותה. לאחר מכן לקח אותה למקום שבו יכלה לאסוף עצי הסקה, כדי שתכין לו תה עם שובם.

רויטרס

סיפורה של אחמייד אינו נדיר. מאוריטניה אסרה את העבדות ב‑1981, והיא המדינה האחרונה שעשתה כך, למרות שהחזקת עבדים הפכה לפשע רק ב-2007. בכירים בממשלתה הכחישו שוב ושוב שהעבדות קיימת וסירבו לדבר אתי עליה. אך פעילים ועבדים לשעבר דיברו על המנהג העתיק, ירושה מסחר העבדים באזור הסהרה, כשמורים דוברי ערבית פלשו לכפרים אפריקניים.

שיטת מעמדות נוקשה הנותנת עדיפות ל"אצילים מלידה" ומאמצים גדולים לתייג את המדינה כרפובליקה ערבית, גורמים לריכוז העושר והעוצמה בידי המורים בהירי העור ומותירים את צאצאי העבדים ­ המורים כהה העור והאפריקאים השחורים בשולי החברה. כ‑800 אלף מתוך 3.5 מיליון תושבים הם נתינים של אחרים, לדברי פעילים המתעדים מקרים כמו זה של אחמייד.

אבל פעמים רבות קשה לאתר את העבדות. כאשר קרוב לחצי מהתושבים משתכרים פחות משני דולר ליום, רבים מבעלי העבדים עובדים לצד הנתינים שלהם. בובכאר מסעוד גדל במציאות שבה הגבולות בין עבדות לחירות מטושטשים, וקיבל שכר זעום על עבודתו בחווה. "יום אחד כשהיינו בערך בני שבע, אמר הבן של האדון, ששמו גם היה בובכאר, שמעתה שמי יהיה בובכאר העבד השחור ­ כדי שאנשים לא יתבלבלו בינינו. רק אז הבנתי".

כמו כן, רבים אינם מזדהים כעבדים. "כשאנשים מדברים על עבדות, הם חושבים על שלשלאות, בתי כלא ואיומים. זאת הייתה עבדות של מי שהכירו את טעם החופש. האפריקאים שהעדיפו לקפוץ אל מי הים כדי לא להיהפך לעבדים באמריקה", אומר מסעוד, שהקים את הארגון הדוגל בביטול העבדות SOS Slaves. "כיום יש לנו עבדות מן הסוג שעליו חלמו בעלי המטעים האמריקאים. עבדים מאמינים שהמצב שלהם נחוץ כדי שיגיעו לגן עדן".

31 שנים לאחר ביטול העבדות, החל הארגון לקיים בחשאי פגישות לאור הירח על גג בניין בעיר נוקאשוט, מתחת ליריעות בד שנועדו לעמעם את הקולות. מסעוד ושותפו להקמת הארגון, "בן אצולה" שבהגיעו לגיל שבע ביקש לקבל עבד כמתנת יום הולדת, סבלו הטרדות ונכלאו. גם כיום סוכנים של השלטון אורבים מחוץ לבניין ועוקבים אחר אורחים היוצאים ממנו. בתחילה גם בני משפחתו הביעו התנגדות. "אמי סברה שעליה לגונן עלי והזכירה לי שהייתי עבד ­ ושאסור שאשכח את מקומי", אמר מסעוד.

מן הנתונים הסטטיסטיים עולה תמונה קודרת ומורכבת. שופט אמר לי כי בעתיד הנראה לעין לא צפויה במאוריטניה התקדמות, מעבר לתביעה משפטית אחת מוצלחת שהיתה עד כה: באחרונה כמה ילדים שנמלטו שמעו אותי אומרת שהיינו צריכים להשליך לכלא את האדון שלהם. הם פרצו מיד בבכי מרוב בהלה, שינו פתאום את הסיפור שלהם, ואמרו שהוא תמיד התייחס אליהם יפה ודאג להם לאוכל".

כמה עבדים לשעבר כמו מאלאכה, 28, יצאו לרעות את העזים של בעליהם במדבר ללא השגחה במשך שבועות. "לא רציתי ללכת כי פחדתי לעזוב את המשפחה שלי מאחור. ופחדתי כי שמעתי שיש דבר שנקרא כסף, אבל מעולם לא ראיתי כסף מימי".

בריחה אינה מבטיחה חופש. כשאחמייד פנתה לשופט מקומי, אמה העידה נגדה. הדוד שלה היכה אותה באכזריות. כעבור שבועות של נדודים בין אנשים שסייעו לה מצאה את עצמה לילה אחד מסתתרת בבניין בן שתי קומות בונקאשוט, כשהמוני שוטרים פשטו על משרדי ארגון הנאבק בעבדות, שבהם הסתתרה. הרשויות כלאו את מנהיג הארגון, ביראמה אולד עבד, ועוד שלושה אנשים, לאחר ששרפו טקסטים דתיים ששימשו להצדקת העבדות.

לנוכח העובדה שחיילים נשלחים לדכא אוכלוסיות של שחורים, החשדנות ההדדית אינה צפויה להתפוגג בקרוב. אבל המעצרים והאלימות הננקטים כשגרה נגד מתנגדי העבדות, מוכיחים עד כמה האליטה השלטת חוששת מביטול העבדות, שעליה מבוסס הכוח הפוליטי שלה, אומר טורה באלא, פעיל מנוקאשוט. "יש מקומות שבהם משפחה אחת מחזיקה 5,000 עבדים ­והמשמעות היא 5,000 קולות מובטחים", אומר באלא, המשתתף בהפגנות ההולכות ומתגברות נגד העבדות.

the guardian



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו