בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבא ההגנה המאולתר של מאלי

גורמים איסלאמים קיצונים הצליחו להשתלט על חלקים נרחבים בצפון המדינה. בהיעדר כוח אדם, מעודד הצבא הקמת מיליציות שנאבקות נגדם

2תגובות

מאות צעירים מצטופפים במחנות אימונים ארעיים שהוקמו ליד בירת המחוז מופטי. הם קמים בארבע לפנות בוקר ומתחילים באימוני קרב מגע, לקראת היום שבו ישחררו את מולדתם, צפון מאלי, מהאיסלאמים הקיצונים שגרמו לעשרות אלפי תושבים מפוחדים להימלט מארצם. למגויסים הנלהבים אין נשק. יש להם מעט ידע בתורת הלחימה ואדמה קשה לישון עליה. הם אינם חיילים. מפקדם, במדים בלויים, צועק להם להניף את הנשק, אלא שאין להם נשק להציג.

הצעירים, בהם גם כמה צעירות, עומדים בחזית המאבק עם האיסלאמים, ונראה שיש להם משהו שחסר לצבא הסדיר של מאלי ­- רצון עז להביא לקץ הכיבוש האיסלאמי של צפון מאלי, כיבוש שעורר חששות ברחבי העולם וכפה על התושבים המקומיים חוקים מחמירים שכוללים הלקאות פומביות, הצלפות וסקילה.

מאז שצבא מאלי הדיח את הנשיא במארס והביא לקץ המשטר הדמוקרטי בן עשרות השנים, איבדה המדינה את השליטה בשטח המדברי שבצפונה. לוחמים, בהם אנשי אל קאעדה, שפועלים במטרה לכפות את האיסלאם המחמיר וחוקי השריעה במגרב, השתלטו על עיר התיירות טימבוקטו ועל נקודות אסטרטגיות אחרות, השליטו משטר אימים וסילקו טוענים אחרים לשלטון. אתרים קדושים נהרסו וענישת עבריינים כאמור, הפכה למחזה פומבי.

צבא מאלי עוסק בדיכוי המרי בין שורותיו ותנועות ההתנגדות האזרחיות בדרום המדינה. חיילים המתנגדים לכת הצבאית שבשלטון עונו ועיתונאים נחטפו. הנהגת הצבא מתמקדת בעיקר בהענשת יריבים באזור הבירה, ואינה פועלת נגד האיסלאמים בצפון.

נוכח אי ההסכמה וחוסר הרצון לפעול נגד האיסלאמים, הפגין הצבא רצון עז לטפח את המיליציות הצעירות. הם מזינים את האנשים, מאמנים אותם ומאפשרים להם להסתתר ולהתאמן על אדמות מדינה נטושות."המיליציות האלה טובות מאוד", אומר קולונל דידייה דקו, המפקד על כוחות הצבא של מאלי במקום. "אנחנו כל הזמן בקשר איתן. ואנחנו עוזרים להן במזון ובאימונים".

אחדות ממדינות מערב אפריקה הציעו לשלוח כוח של 3,000 איש כדי לסייע למאלי להשתלט על השטחים שנכבשו, אולם על התוכנית לקבל את אישור מועצת הביטחון של האו"ם. לדברי דקו, כל מתקפה, עם או בלי סיוע בינלאומי, אינה נראית באופק. לדבריו, החיילים אינם יוצאים אפילו לסיורים באזורים שנוים במחלוקת.

לעומת זאת טוענים ראשי המיליציה שאנשיהם יכלו להיות מוכנים למלחמה, לו רק היה להם נשק. "הזמן אוזל", אמר אמאדו מאלה, לוחם ומנהל חשבונות בעברו, שכיום אחראי לאימונים במחנה המאובק של FLN (כוחות השחרור של הצפון), אחת משלוש המיליציות הגדולות באזור. "האויב מתמקם. עלינו למהר", אמר. אולם גם אם סיכויי המיליציה להצליח נראים אפסיים נוכח הרובים הישנים והמקלעים הקלים המעטים, אומרים מנהיגיה שנמאס להם להמתין לצבא שלא מראה שום סימן שהוא מתכוון לזוז.

"אני מתכוון להפעיל את מעט האמצעים ולהצטרף לצבא", אמר איברהים עיסא דיאלו, חיל לשעבר וכיום, לדבריו, ראש תנועת גאנדה איסו (בני הארץ). "מטרתנו היא לשחרר את הצפון בכל מחיר. האיסלאמים לוקחים את בנותינו לנשיהם", הוסיף.

בשטח ששייך למדינה שנערים עם רובים מיטלטלים שומרים עליו, ישבו ושכבו מאות צעירים על מחלצות. יש שם 4,000 איש, אמר דיאלו, וכולם רק מחכים להסתער על האיסלאמים, אמר.

הסיכוי נראה קלוש. האיסלאמים הביסו את צבא מאלי בהיתקלויות קודמות, ועל אף זאת, במחנה FLN אפשר לראות רק עשרה מקלעים. זהו כל הנשק שבידי הקבוצה. פאטומאה טורה בת 23, שברחה מביתה שליד טימבוקטו, מחזיקה באחד המקלעים ומודה שמעולם לא אחזה בנשק. אולם לדבריה, "לעולם לא אסכים לנוכחות אנסאר דין". (התנועה האיסלאמית שהשתלטה על האזור) היא הוסיפה כי, "זו המדינה שלנו. המנהגים שלהם אינם המנהגים שלנו".

מחנות האימונים של המיליציה הסמוכים לעיר הנמל ההומה שעל הנהר, רחוקים מהכביש הראשי. זהו מרכז האוכלוסיה האחרון לפני קו החלוקה, שנמצא עדיין בשליטת הממשלה ונקודת מוצא למשלוחי הסיוע המועברים לצפון האיסלאמי. אולם מופטי, שבה כ‑100 אלף תושבים, שלווה. רק מעט מתרחש בעיר היושבת על גדות הנהרות ניז'ר ובאני, בעבר הדרך ליעדי תיירות ידועים, ורק מעט מרמז על היקף המשבר הלאומי.

האיסלאמים נמצאים במרחק 45 דקות, אבל השוק הומה מאדם. בטימבוקטו, במרחק של פחות מ‑300 ק"מ, אסרו האיסלאמים על הנשים ללכת לשוק או לצאת לרחובות ללא ליווי. במופטי הנשים חופשיות לצאת כרצונן.

מחוץ למסגד הגדול של מופטי, הבנוי לבני בוץ, מטיף המואזין סקו בדאל טורה נגד הג'יהאדיסטים ההורסים אתרים. אולם, הוא ממשיך ואומר "הכל כאן שקט. אנחנו לא מסופחים לשטחים הכבושים". לובשי מדים מעטים נראים במופטי, ואין בה כמעט מחסומי ביקורת של הצבא. התושבים בטוחים שהצבא יגן על העיר מפני האיסלאמים, "למרות שהובס בקרבות על ערים אחרות".

אורח שהגיע מעבר לקו הכיבוש הביע פליאה נוכח היעדר תחושת המשבר בעיר המנומנמת. "הם לא מבינים שאורח חייהם תלוי על בלימה", אמר האורח, ראש עיירה שנמצאת כיום בשליטת אנסאר דין.

בקרב אנשי המיליציה בקונה מצב הרוח מרומם. אחד הקצינים אף התבדח על חסרונו של בירה. אולם במחנות המיליציה המיוזעים האווירה שונה מאוד. "לתקוף! קחו ממנו את הסכין!" צועק מדריך במחנה ה- FLN על שני צעירים שדוקרים זה את זה במקלות עץ.

"זו המטרה שלנו כאן, להילחם למען הורינו שעדיין תקועים שם", אומר אטאהר אג איברהים, סטודנט בן 21 מטימבוקטו, שעזב כשהאיסלאמים החלו להרוס את הקברים הקדושים בעיר. "קורים שם דברים שלא מוצאים חן בעינינו, בכלל לא", הוא אומר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו