ספר חדש על אנגלה מרקל: אשה צינית תאבת כוח

בספר שנוי במחלוקת, תוקפת האינטלקטואלית הגרמנית גרטרוד הלר את האשה החזקה באירופה ומגדירה אותה כחשדנית וגנבת רעיונות

אקונומיסט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אקונומיסט

אם להאמין לגרטרוד הלר, גרמניה ואירופה מחמיצות סיפור מדאיג: עלייתה הערמומית לשלטון של אשה צינית המשנה את פניה, ואינה מייחסת חשיבות לדבר, זולת כוחה שלה. התזה של הלר צפויה לעורר הדים, מאחר שהיא אינטלקטואלית פופולרית בגרמניה והיתה בעבר יועצת של הלמוט קוהל, הקאנצלר האחרון מטעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית לפני מרקל.

לפי הספר החדש של הלר, "הסנדקית" (Die Patin), זאת האמת על קאנצלרית גרמניה: אנגלה מרקל גדלה במזרח גרמניה בדיקטטורה, שם למדה לא לבטוח באף אדם, לא להתחייב לשום דבר, ותמיד לשמור על ערפול וגמישות, כדי שתוכל להתאים עצמה לרוח התקופה. לפי הספר - לא משנה מיהו "האידיוט" המחזיק בדיוק בשלטון. להחזיק בערכים היה דבר מסוכן, לפיכך היא למדה שמוטב לשמור תמיד על ערפול.

מרקל, לפי הלר, היא אפוא הניגוד הגמור של יואכים גאוק, נשיא גרמניה, שגם הוא היה במקור מזרח גרמני. בניגוד למרקל, הדיקטטורה דווקא גרמה לגאוק לפתח אהבה לחופש וערכים, ולהציגם באופן כזה שאחרים יוכלו לזהות אותם (פעם אמר גאוק על מרקל כי הוא מכבד אותה אך סבור ש"אי אפשר להכיר אותה").

מרקל עם נשיא צרפת הולנד, בשבוע שעברצילום: רויטרס

וכך, בלא להתחייב לשום דבר, פילסה מרקל את דרכה לשלטון לאחר האיחוד מחדש של גרמניה. היא היתה "זאבה" בקרב הגברים שהמתינו לתפוס את מקומו של קוהל, לא שמרה אמונים לאיש, וגברה על השאר.

מאז שנבחרה לקאנצלרית, בין שהרכיבה קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD)מהמרכז-שמאל, או עם המפלגה הליברלית (FDP), מרקל גונבת רעיונות של אחרים: למשל היא נטלה מהסוציאל-דמוקרטים את מדיניות המשפחה ומהירוקים את הרעיון של ויתור על אנרגיה גרעינית. בצורה כזאת היא מנטרלת את כל הסובבים. הרעיונות כלשעצמם אינם חשובים לה.

אמצעי השליטה המוצלח ביותר של מרקל הוא משבר האירו. כפי שלמדה במזרח גרמניה לשעבר, בוועידות פסגה היא שומרת על ערפול עד שאין מנוס אלא להגיב, ואז מציגה עמדה שהיא לדבריה "נטולת אלטרנטיבות" (אחת המלים האהובות עליה), בין שהיא עוקפת את הפרלמנט של גרמניה או לא.

יש מידה של אמת בתיאורים של הלר. מרקל אמנם מקשה על אחרים לפענח אותה. היא אכן נוהגת להחליף עמדות. אבל מה שמחליש את התזה בספר הוא העובדה שהוא מציג פולמוס, המשתרע על 273 עמודים וגדוש בפטפטת פסיכולוגית וברמיזות פרנואידיות. יש מקום לספר טוב על החסרונות של מרקל. הספר הנוכחי אינו כזה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ