בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נורמות של בורדל

הבטיחו להן שיראו את פאריס

תערוכה חדשה שופכת אור על אחת מהשלכות הגלובליזציה שממעטים לדבר עליהן: סחר בנשים. רק שהיא מתמקדת במאה ה-19, בעוד שהתופעה משגשגת היום

14תגובות

נציג ממשלת גרמניה בסנט פטרסבורג לא הסתיר את שביעות רצונו. בזכות התערבותו האישית, מארי האס, צעירה ברלינאית שהועסקה בבית זונות ברוסיה, הצליחה להימלט מידי מעבידיה ולחזור לגרמניה.

הסיפור אינו חדש והתרחש למעשה ב-1862. לנציג האמור עוד נכונה קריירה מזהירה לפניו, שכן מדובר באוטו פון ביסמרק בכבודו ובעצמו (1898-1815). קורות מהלכיו של מי שיהפוך ברבות הימים לקאנצלר הרייך הגרמני, לשחרור בת ארצו, מוצגים בתערוכה חדשה שנפתחה במרכז היהודי שבבית הכנסת החדש בברלין.

התערוכה, שנקראת "הכרטיס הצהוב" (Der Gelbe Schein), מציגה היבט נשכח בתהליך הגלובליזציה של סוף המאה ה-19: סחר בנשים צעירות. בין שהשם הוא סופיה, אולגה, מריה, בין שמוצאן ברוסיה, פולין או פרוסיה, הסיפור נשאר זהה. לא פעם הן נולדות במשפחה דלת אמצעים, מקבלות הצעה לעבוד כעקרות בית, כמוכרות או כרקדניות רחוק מביתן, לעיתים בארץ זרה, על-ידי נדבן לא ידוע ששולח עבורן מקדמה לכיסוי הוצאות המסע.

רויטרס

ברגע שהן מגיעות למקום, המלכודת סוגרת עליהן. תעשיית המין מתרכזת ברובה בערי נמל. הנשים הצעירות מעולם לא ראו את פאריס, אבל נשלחו להמבורג, אודסה, סנט פטרסבורג, קונסטנטינופול, טריאסטה, אלכסנדריה, בומביי או בואנוס איירס.

רבות מהזונות היו נערות יהודיות. עבור אותן נערות ונשים צעירות, היה הכרטיס הצהוב - כרטיס שהנפיקו הרשויות הסניטריות ברוסיה הצארית כאמצעי פיקוח על העיסוק בזנות, הזדמנות יחידה לגורל אחר מחוץ לתחום המושב שהוקצה ליהודים.

400 אלף זונות בגרמניה

התערוכה מתבססת על ארבע ביוגרפיות, ומצליחה בו-בעת לעניין ולרגש. בקטלוג המצורף מצוין כי בראשית המאה ה-20, מספרן המוערך של הזונות בגרמניה נע בין 330 אלף ל-1.5 מיליון, כלומר, בין 3% ל-15% מהנשים בגילאי 15 עד 40. מעט מצער שהתערוכה עוסקת רק בתקופה שבין 1860 ל-1930, בשעה שכל הסימנים מעידים כי התופעה נמשכת גם עתה, בייחוד בגרמניה, בה העיסוק בזנות והפעלת בתי זונות חוקיים מאז 2001.

לדברי השר לענייני משפחה בגרמניה, נכון להיום שוהות במדינה כ-400 אלף נשים העוסקות בזנות (בצרפת ההערכה נעה בין 20 ל-30 אלף), למעלה ממחציתן - זרות שהובאו ממזרח אירופה – ללא מעמד מוסדר, אישור שהייה או ויזת עבודה.

בברלין פועלים כ-500 בתי בושת כשהמפורסם בהם הוא "ארטמיס", המתפאר בהיותו "בית הזונות הגדול בגרמניה" ואינו חושש לפרסם עצמו על עשרות אוטובוסים בברלין. לפי אתר האינטרנט של מוסד שירותי המין הנודע, הכולל תשע שפות, עובדות בו כמאה נערות ליווי. תעריף הכניסה: 80 אירו ליום, חוץ מפנסיונרים ונהגי מוניות, שנהנים מ-50% הנחה בימי ראשון ושני.

החוק המקורי נועד להסדיר את העיסוק בזנות כדי להבטיח שזונות במקומות אלה יזכו לזכויות סוציאליות, וכן לשפר את הפיקוח על-ידי מוסדות המדינה. בזמנו, אף הציעה מפלגת הירוקים בגרמניה לקדם הכשרה מקצועית ולימודי תעודה כחלק מהכשרת העיסוק בזנות. ואולם נכון לעכשיו, התוצאה שנויה במחלוקת. כך למשל, התחדשה בברלין מלחמת הכנופיות, בדגש על שני ארגוני פשע יריבים- ה-Hells Angels נגד ה-Bandidos - טיפוסים בעלי חזות של רוקרים כבדים, המתמחים למעשה בסחר בסמים, אבטחת מועדוני לילה וניהול רשתות זנות.

כהשלכה ישירה של אי-הצלחת החוק בגרמניה, פועלת כיום נז'את ואלו-בלקאסם, השרה לענייני נשים בצרפת, לאיסור הזנות. במקביל, ייתכן גם כי סובלנותם המופלגת של הגרמנים בנושא תשתנה בקרוב, ניצנים ראשונים לכך עלו בפרשת מעורבותה של חברת הביטוח ERGO בפלילים. ב-2007, החברה-הבת של חברת ביטוחי-המשנה הגדולה בעולם Munich Re, החליטה לפנק את מוכרי פוליסות הביטוח המובילים בערב סגור במרחצאות גלרט, בודפשט, המציעים שירותי מין. במשך 4 שעות עמדו לרשותם של נציגי הביטוח כ-40 מארחות ו-20 נערות ליווי, שניתן היה לזהות לפי צבע הצמידים שענדו. על-פי מספר עדויות, במקום נמצא אדם נוסף שעשה את החשבון ורשם את סכום הכסף שהכניס כל נציג על זרועותיהן של הבנות.

באופן מפתיע, הפרשה עלתה לכותרות רק ב-2011, ומאז, נשמעה קריאת הקרב בגרמניה. בימים האחרונים, הותרו לפרסום פרטים נוספים, ומערך יחסי הציבור של חברת הביטוח כבר לא יודע איך להתמודד עם הפגיעה בתדמית החברה לאחר "פרשת בודפשט". מה שנחשב לנוהג מקובל בשנות ה-80 וה-90, הפך בשנים האחרונות "לא תקין פוליטית".

 

תרגם: יותם מורציאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו