בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגידת האליטה השחורה

ב-18 השנים שחלפו מאז נפילת האפרטהייד, כמעט שלא חל שיפור במצב העוני והאבטלה בדרום אפריקה. תקרית הירי שבה מתו 34 כורים מחזקת את התסכול של השחורים כלפי המנהיגים, שנאבקו בעבר לצדם על השחרור מעול השלטון הלבן

45תגובות

כאשר עזבו 360 אלף כורי הזהב והפחם את המכרות בדרום אפריקה במחאה על שכרם העלוב ועל תנאי עבודתם הקשים ב-1987, עוד בעידן האפרטהייד, הוביל את המפגינים צעיר כריזמטי ושמו סיריל רמפוזה - המנהיג המלהיב של האיגוד הלאומי של עובדי המכרות.

לעומת זאת, כאשר פתחה המשטרה באש על הכורים שהחליטו על שביתה במכרה פלטינה, והרגה 34 בני אדם לפני שבועיים, מעמדו של רמפוזה, כיום מיליארדר ומנהיג בכיר במפלגת השלטון הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC), שונה לגמרי. הוא אף חבר בהנהלת לונמין, שמרכזה בלונדון, בעלת המכרה שהעובדים שובתים נגדה.

דרכו של רמפוזה מנציג עובדים נרדף לטייקון תעשייה ומועמד לנשיאות, הוא סמל למעבר שעשתה דרום אפריקה משלטון של מיעוט לבן, שנאכף באכזריות, לדמוקרטיה רב-גזעית, שבה לכל אדם מוכשר יש סיכוי להצליח, לפחות בתיאוריה.

ואולם, השכר הנמוך ובקתות הפח של הכורים שפתחו בשביתה במכרה לונמין, מזכירים מאוד את תנאי העבודה של הכורים שרמפוזה עמד בראשם לפני 25 שנה. עובדה זו מוכיחה, מעל לכל ספק, את כישלונו של הקונגרס הלאומי האפריקאי לפעול על פי סיסמתו: "חיים טובים לכול".

כעת, כשההרג המזעזע מהדהד בכל רחבי המדינה, ובצל דיווחים על מקרה ירי נוסף שבו נפצעו ארבעה כורים ליד יוהנסבורג, עומדת המפלגה ששחררה את דרום אפריקה מהאפרטהייד, מול האתגר הקשה ביותר מאז עלתה לשלטון ב-1994, לאחר הבחירות הרב-גזעיות הראשונות בתולדות המדינה. ההרג חולל זעם עצום בקרב העניים באחת המדינות בהן הפערים הסוציו- אקונומיים הם מהגדולים בעולם, והתחושה השוררת ברחוב היא שהקונגרס הלאומי האפריקאי יצר אליטה שחורה עשירה, עמה נמנים אנשים כרמפוזה, אך לא שינה את חייהם של האנשים הפשוטים.

"דרום אפריקה נתונה על סף אסון חברתי, פוליטי וכלכלי", אומר הפרשן הפוליטי אוברי מטשיקי. "הזעם קיים. כל מה שדרוש הוא ניצוץ, והנה לך דלקה חברתית, פוליטית כלכלית שתצא מכלל שליטה".

כיום אפשר לראות את השינוי שחל בדרום אפריקה. על סמך תכסיסים משפטיים מתקופת האפרטהייד, התובעים הודיעו על כוונתם להעמיד לדין 270 כורים, שנעצרו לאחר התקרית האלימה, באשמת רצח חבריהם לעבודה, ולא את השוטרים שירו בהם. כעבור שלושה ימים מיום הגשת כתבי הדין, הודיעה התביעה על ביטולם של כתבי האישום.

אין זו הפעם הראשונה שאחת מזרועות השלטון מואשמת בנקיטת שיטות מעידן האפרטהייד. ממשלתו של הנשיא ג'ייקוב זומה עשתה מאמצים רבים להוציא אל מחוץ לחוק פרסום של מידע בתחומים נרחבים, להגביל את עצמאותה של הרשות השופטת ולהעניק כוח רב יותר לשליטים שבטיים שלא נבחרו, כל אלה פגעו פגיעה קשה בתמיכה בקונגרס הלאומי האפריקאי.

בעוד שתום שלטון האפרטהייד שינה את הנוף הפוליטי והמוסדי של דרום אפריקה, והעמיד אנשים שחורים מאחורי הגה השלטון, ההיררכיה הכלכלית כמעט שלא השתנתה. כמה אנשי עסקים שחורים, רבים מהם בעלי קשרים הדוקים עם הקונגרס הלאומי האפריקאי, התעשרו, אבל אצל הרוב הגדול מהשחורים, אי השוויון דווקא העמיק.

חוסר השינוי בתחום הכלכלי הוא אחד הכישלונות היחידים שהקונגרס הלאומי האפריקאי מוכן להודות בהם. בוועידה של המפלגה ביוני השנה, קרא זומה לנקוט צעדים קיצוניים יותר, אבל דבריו אולי באו מאוחר מדי, שכן מנהיגים צעירים יותר ותוקפניים יותר מפיחים רוח בכעסם של העניים והמובטלים.

ימים אחדים לפני שזומה דיבר לפני הכורים בעיירה מריקאנה, שבה נפתחה השביתה, פנה אליהם המנהיג הצעיר והפופוליסטי ג'וליוס מלמה, שסולק מהקונגרס הלאומי האפריקאי בשל מחלוקת קשה עם זומה. מלמה קורא להלאמת המכרות ולתפוס את האדמות הנמצאות בבעלות לבנים, וספק גדול אם הקונגרס הלאומי האפריקאי יתמוך בעמדות אלה שנתפשות כקיצוניות. "הנשיא זומה אחראי לטבח בני עמנו", אמר לכורים שהריעו לו.

נראה ששורשיו העממיים של זומה לא עמדו לו כשנשא דברים בשבוע שעבר לפני קהל של פועלים זועמים בקרבת המקום שבו נהרגו 34 מעמיתיהם, באותו זמן החזיק משרת שמשייה מעל ראשו כדי לגונן עליו מפני השמש. הוא התקשה למצוא את המילים לשכך את זעמם.

רויטרס

זומה אינו אוהב את התדמית של בובה על חוט שבידי התאגידים הגדולים שמתנגדיו של זומה מנסים להדביק לו. הוא הגיע לשלטון בעקבות פרץ של זעם עממי נגד קודמו, תאבו מבקי המשכיל והשכלתני, שאימץ מדיניות כלכלית ליברלית ובכך הכעיס רבים בשמאל. לא ייתכן ניגוד מהותי יותר מזה שבין זומה, שנשר מבית הספר היסודי והיה ללוחם חופש בבגרותו, לבין מבקי, בוגר אוניברסיטת סאסקס שבבריטניה, שידוע בחיבתו לציטוטים משירי המשורר האירי ייטס.

אולם ייתכן כי זומה ימצא את עצמו בנעליו של מבקי. כעת הוא נאבק על מקומו בראש המפלגה, בוועידה שתתקיים בדצמבר, כדי לכהן קדנציה שנייה כנשיא. ההרג במריקנה עורר תסיסה עממית גדולה נגדו, ומתנגדיו מביעים תמיכה בסגנו קגלמה מוטלנתי. מהלך זה נגד זומה דומה מאוד לזה שסילק את מבקי מהשלטון.

יהיה מי שיהיה, נשיאה הבא של דרום אפריקה ייאלץ להתמודד עם תחושת הבגידה ההולכת ומעמיקה כלפי המפלגה, שכן לאחר 18 שנים היה קידום מועט בתחום האבטלה, האי-שוויון והעוני. "רבים מאתנו אולי ירעדו מפחד, אבל זאת האמת הקשה: הציבור יחרים את הסדרים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים הנוכחיים ויבחר באנרכיה", כתב ג'סטיס מללה, פרשן פוליטי בעיתון הדרום אפריקאי "טיימס".

הזעם, שזמן רב התמקד בשלטון הלבן ובקפיטליזם הלבן, מופנה כיום נגד הקונגרס הלאומי האפריקאי, שכן מפלגת השחרור של דרום אפריקה נהפכה לממסד. היא יצרה קשרים ענפים ועמוקים עם מעמד העסקים הלבן, ובאמצעות מדיניות של אפלייה מתקנת נוצרה אליטה קטנה של שחורים עשירים.

האזרחים העניים רואים אפילו באיגודים המקצועיים השמאלניים הוותיקים משת"פים של העשירים. השביתה האלימה במריקנה התחילה כמאבק בין האיגוד הלאומי של עובדי המכרות, איגוד עובדי המכרות הגדול במדינה ושותף בכיר בברית השלטת יחד עם הקונגרס הלאומי האפריקאי, ובין איגוד עובדים רדיקאלי חדש, שדחף את העובדים לשבות.

כורים פורשים מהאיגוד הלאומי של עובדי המכרות, שקיבל מוניטין, מוצדק או לא, שהוא נוח לעסקים גדולים. ראש האיגוד קיבל לאחרונה העלאה של 40% בשכרו, על פי ה"מייל אנד גרדיאן" עיתון מיוהנסבורג, ליותר מ-12,500 דולר בחודש.

איגוד העובדים הרדיקאלי ומלמה מהווים אתגר קשה לדרום אפריקה, שנהנתה מתקופת מעבר שקטה באופן מעורר השתאות מהשלטון הלבן לדמוקרטיה רב-גזעית. בהתססה של עובדים, המתחמשים במצ'טות, חניתות, ואלות, והפנייתם נגד הממשלה שהם חשים מנוכרים ממנה יותר ויותר, יש סכנה לשוב לאלימות שידעה דרום אפריקה בשנים העקובות מדם שקדמו לסיום משטר האפרטהייד.

הירי בשובתים הזכיר לרבים כיצד הרגה המשטרה מפגינים לא חמושים בתקופת האפרטהייד. היו כאלה שהשוו את האירוע לטבח שרפוויל, שבו שוטרים לבנים הרגו 69 בני אדם בהפגנה ב-1960. זה היה רגע מכונן במאבק נגד האפרטהייד.

התמונות של פועלים חברי איגודים יריבים מכים זה את זה למוות הזכירו גם הן פרק עכור אחר בתולדות דרום אפריקה: מלחמות האחים בין קבוצות פוליטיות יריבות ובין קבוצות אתניות, ששלטון האפרטהייד עודד, ובהן נהרגו אלפים לקראת הבחירות של 1994.

מלמה, עם חיבתו לשעוני ברייטלינג וביתו רחב המידות באחד הפרברים האמידים של יוהנסבורג, נראה מפונק בדיוק כמו האליטה של הקונגרס הלאומי האפריקאי שהוא מגנה. הוא עצמו נתון בחקירה אשר למקורותיו המסתוריים של ההון שצבר. ואכן, דומה שהאסטרטגיה שלו מכוונת פחות להקמת תנועה חדשה ויותר להדחת זומה, מי שהיה מורהו הרוחני, ולשכנע את מי שיבוא במקומו להחזירו למפלגה.

רמפוזה הצליח בכך שכתם כזה לא דבק בו. הוא שיחק תפקיד מרכזי במשא ומתן בסוף האפרטהייד, היה עוזר קרוב של נלסון מנדלה ובביוגרפיה שלו, כפי שהיא מופיעה באתר של לנומין, משבחים אותו על סיועו לבנות את "איגוד העובדים החזק ביותר בדרום אפריקה". "ועדיין, תפקידו הכפול הן של איש עסקים והן של מנהיג פוליטי, מעורר שאלות קשות מדוע קיימים אנשי עסקים מליחים מעטים כל כך שאינם קושרים קשר הדוק למפלגה השלטון.

במאמר שהתפרסם ב"סנדיי טיימס", כתב רמפוזה שהאירועים במריקנה היו "כנראה הרגע השפל הגדול ביותר בתולדותיה הקצרים של דרום אפריקה הדמוקרטית", וכי "הגורמים שהובילו לטרגדיה זו הם אי השוויון הכלכלי, העוני והיעדר ההתפתחות המאפיינים את החברה שלנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו