בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקנו של רוצח המונים

מסרון מטריד, וידוי מסוכן, הזיות ודיכאון עמוק. בארה"ב מנסים לחבר את חלקי הפאזל ולהבין - מה הוביל את ג'יימס הולמס לפתוח באש לעבר עשרות בני אדם בהקרנת הבכורה בקולורדו של הסרט "באטמן: עלייתו של האביר האפל"

37תגובות

המסרון שנשלח לאחת הסטודנטיות בתחילת יולי היה מסתורי ומדאיג. האם היא שמעה על מאניה דיספורית (דיכאונית), שאל אותה ג'יימס איגן הולמס. במצב פסיכיאטרי זה, שהוא צורה של הפרעה דו-קוטבית, משולבים האנרגיה הקדחתנית של מאניה עם אי שקט נפשי, מחשבות אפלות ובמקרים אחדים הזיות פרנואידיות האופייניות לדיכאון עמוק.

היא ענתה בשאלה אם ניתן לשלוט במאניה דיספורית. הולמס ענה בחיוב, אך הוסיף שעדיף שהיא תתרחק ממנו "כי אני בעייתי מאוד". זו היתה הפעם האחרונה שהיא שמעה ממנו. כשבועיים לאחר מכן, ב-20 ביולי, דקות ספורות לאחר שהחלה הקרנת החצות המיוחדת של "עלייתו של האביר האפל", נכנס הולמס עטוי שריון, שערו צבוע כתום ומסכת אב"כ על פניו, דרך יציאת החירום אל האולם שהיה מלא מפה לפה, ופתח באש. כשסיים, היו באולם 12 הרוגים ו 58 פצועים. היקף הפיגוע, מיקומו ואכזריותו זעזעו את ארה"ב, הרגילה להתפרצויות אלימות אקראיות.

אך הולמס, שנעצר מחוץ לקולנוע והואשם בירי, ממשיך להיות בגדר תעלומה. בית משפט מקומי הוציא שני צווים האוסרים פרסום פרטים כלשהם על חייו ומניעיו. גם אוניברסיטת קולורדו בדנוור, שבה למד עד יוני לתואר שני במדעי המוח, גזרה על עצמה שתיקה.

בניגוד לווייד פייג', שזמן קצר לאחר האירוע באורורה פתח באש במקדש סיקי והרג שישה אנשים, הולמס לא הותיר מאחוריו נתיב של שנאה והרס, שום עקבות בעולם האלקטרוני ואפילו לא דף בפייסבוק.

אי–פי

אך ככל שחלף הזמן, החלה להופיע תמונה ברורה יותר. ראיונות עם יותר מתריסר אנשים שהכירו את הולמס, או קיימו אתו קשרים בחודשים שלפני הפיגוע, מציגים תמונה מטרידה של צעיר שנאבק במחלת נפש קשה ורמז לאחרים ביותר מהזדמנות אחת כי הוא מאבד את אחיזתו במציאות.

אלה שעבדו לצדו ראו רק צעיר ידידותי וחייכן, אם כי ביישן מאוד וממעט לדבר. חוש ההומור המיוחד שלו התבטא בבדיחות ילדותיות מצד אחד ובהערות שנונות מצד שני. לא היה ספק כלשהו שהוא אינטליגנטי ביותר. "ג'יימס פיקח מאוד" היתה הדעה הכללית עליו. ואף על פי כן, הוא התרחק מאחרים והסתגר בעולם פרטי משלו שלתוכו אף אחד אחר לא היה יכול לחדור.

הוא לא סיפר על חייו הפרטיים לאיש מחבריו לספסל הלימודים. לעומת זאת, בשנה שעברה סיפר לאדם זר במועדון לילה בלוס אנג'לס שהוא נהנה לקחת אל-אס-די וסמי הזיה אחרים. הוא התקשה ליצור קשר עין, אך מדי פעם הפתיע בהתנהגות מוחצנת. לפעמים הסתגר כל כך בתוך עצמו עד שנדמה היה שהוא אילם, ולעומת זאת, בפעמים אחרות השתתף בהתלהבות בשיחות כשהנושא היה פוטבול מקצועני.

כמו רבים מבני דורו, הוא היה חובב נלהב של משחקי תפקידים בווידיאו כמו "דיאבלו3 " ו"וורלד אוף וורקראפט". ב 2009 קנה באיביי את ,Neverwinter Nights II משחק הדומה ל"מבוכים ודרקונים", והשתמש בכינוי "שרלוקבונד". אף על פי שסיפרו שהיתה לו חברה, לפחות זמן מה, הוא היה בודד למדי בשבועות שלפני הפיגוע ופרסם באתר למבוגרים מודעה שבה חיפש בת זוג.

רויטרס

יום אחד, בתחילת האביב, הפסיק לחייך וחדל להתבדח בזמן שהרצה בפני תלמידים אחרים, אף על פי שהסיבה לשינויים בהתנהגותו אינה ידועה. לדברי המשטרה, התחיל בתקופה זו לקבל חבילות שהכילו מחסניות תחמושת שקנה באינטרנט. התביעה ציינה במסמכים, שהוגשו לבית המשפט ופורסמו בשבוע שעבר, שהולמס סיפר במארס לאחד מחבריו לספסל הלימודים כי ברצונו להרוג אנשים כשחייו יגיעו לקצם.

במאי הראה לאחת הסטודנטיות אקדח גלוק אוטומטי למחצה ואמר שקנה אותו "כאמצעי הגנה". בשלב מסוים החלה הפסיכיאטרית שלו, ד"ר לין פנטון, לדאוג ואמרה לאחד מחברי ועדת ההערכה של האוניברסיטה שהולמס מסוכן. היא ביקשה מקצין במשטרת הקמפוס לברר אם היה לו תיק פלילי, אך מאחר שלא היה לו והתנהגותו לא הצריכה אשפוז כפוי, ד"ר פנטון לא יכלה לעשות דבר.

הפוטנציאל לאלימות היה הדבר האחרון שעלה על דעתה של סטודנטית אחרת לתואר שני כשפגשה את הולמס בפברואר בחוג למחקר במדעי המוח. "הוא נראה לי רגוע ואדיש למדי", היא נזכרת, "על אף שזה היה חוג לא קל. הוא גם נראה מרוחק", הוסיפה. "שמתי לב שהוא לא מתחבר לאנשים שסביבו. כל אחד הציג את עצמו ואילו הוא ניסה להתבדח בצורה מגושמת".

הסטודנטית סירבה להזדהות מחשש לפגיעה בפרטיותה מצד כלי התקשורת. האוניברסיטה סירבה למסור אפילו פרטים אישיים חסרי חשיבות על הולמס, כגון שמותיהם של המרצים שלו, בטענה שבית המשפט אוסר עליה לעשות זאת מחשש לפגיעה בחקירה.

יש לציין כי לתוכנית לחקר המוח שבה למד מתקבלים מדי שנה רק שישה או שבעה סטודנטים מתוך יותר מ-60. נושאי המחקר בפקולטה לחקר המוח מגוונים וכוללים את השפעות ההזדקנות על חוש הריח, שיקום חוט השדרה אחרי פציעות, פיתוח תרופות לתסמונת דאון, צורות טיפול בשבץ וחקר מחלות וליקויים כמו אלצהיימר, סכיזופרניה ואוטיזם. המרכז ידוע בייחוד במחקרים שהוא עורך בנוירוביולוגיה של התפישה החושית.

"סטודנטים יכולים לבוא כיוון שהם מתעניינים בתחום אחד. אך לדעתנו, הם צריכים לקבל הדרכה בכל התחומים", אמרה אנג'י ריברה, מנהלת התוכנית. "זו קבוצה תומכת מאוד ונוצרות כאן חברויות הדוקות".

הולמס נהג להופיע למפגשים בשעה מוקדמת כדי לתפוס מקום טוב. לעתים רחוקות כתב ובדרך כלל בהה במרחקים כאילו חלם בהקיץ. כשהמרצים קראו לו הוא חש לא נוח וכמעט תמיד החלו תשובותיו בגמגום.

עם זאת, לא היה ספק כלשהו בחריפות שכלו. באחד הקורסים התבקש כל סטודנט לתת ציונים לעבודה של סטודנט אחר. הסטודנט שבדק את עבודתו של הולמס התרשם ממנה מאוד כי היתה מפורטת ומנומקת היטב. "זו היתה הפעם היחידה שראיתי עבודה של ג'יימס, ובכל הכנות, התרשמתי מאוד. חשבתי שהתשובות שלו היו הרבה יותר טובות מאלה של כל אחד אחר".

באביב, חודשים ספורים לפני תקרית הירי, הגיש הולמס מאמר אמצע שליש, שלדברי אחד הפרופסורים שלו היה מרהיב וברמה כמעט מקצועית. "המאמר היה כתוב בצורה יפהפייה", הוסיף הפרופסור. "הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לצפות מסטודנט".

את הקפדנות המדעית יישם גם בתכנון הפיגוע, שעליו עבד כנראה חודשים רבים. הוא קנה דרך האינטרנט 6,000 קליעים, אקדחי גלוק, רובה ציד, רובה אוטומטי למחצה ושכפ"ץ. לדברי השלטונות, גם קנה חומרי נפץ והפך את דירתו למלכודת מוות.

ואולם, שכניו לא ראו דבר. נרנדר דודי, שהתגורר בדירה סמוכה, אמר שאפילו לא שמע את מוזיקת הטכנו הרועשת שרעמה בדירת שכנו בליל הפיגוע. "יתכן שישנתי שינה עמוקה", הוסיף. ד"ר ריד מלוי, פסיכולוג פורנזי ומומחה לרוצחי המונים, מציין כי כמעט ללא יוצא מהכלל, הפשעים של רוצחים כאלה הם שלב הסיום של דרך ארוכה מאוד שבמבט לאחור מלאה סימנים שהוחמצו או פורשו לא נכון. "האנשים האלה לא נשברים ברגע אחד", מוסיף מלוי.

לדבריו, רוב רוצחי ההמונים סובלים מסוג זה או אחר של פסיכוזה, ולעתים קרובות יש להם הזיות על הדיפת אויבים שרוצים לתפוס אותם. עם זאת, למרות מחלתם הקשה, הם מצליחים לעתים קרובות להכין תוכניות מפורטות ומדוקדקות.

לקראת סוף הסמסטר השני וסיום הקורס, החלו אחדים מחבריו של הולמס לספסל הלימודים להרגיש בשינויים בהתנהגותו. לדבריהם, הוא נעשה מנותק יותר, מבודד יותר. חיוכיו והבדיחות הילדותיות שלו נעלמו, והצעירות שאתן נהג להיפגש בתחילת השנה לא נראו יותר.

ב-17 במאי הגיש את עבודת המעבדה האחרונה שלו על מקדמי דופאמין. הרצאות כאלה נמשכות בדרך כלל כרבע שעה, אך הולמס דיבר פחות ממחצית הזמן הזה. ובעוד בהרצאות קודמות ניסה לבדר, הפעם דיבר בטון מונוטוני, כאילו רצה רק לסיים וללכת.

סטודנטית שאיתה פלרטט פעם סיפרה שקיבלה ממנו שני מסרונים - אחד ביוני והשני ביולי- שהיו מוזרים במיוחד. ההתכתבות האלקטרונית שלהם החלה בפברואר או במארס, כשחלתה בקלקול קיבה. היא זוכרת שקיבלה מסר שבו נשאלה: "את עדיין חולה?". "מי זה?" שאלה. "ג'ימי ג'יימס, ממדעי המוח", הוא ענה.

לאחר מכן שלח לה מדי פעם מסרונים ופעם שאל אם תרצה לצאת אתו לטיול מחנאות, אף על פי שלפעמים עבר לידה במסדרון בלי ליצור קשר עין ובלי להתייחס אליה. היא מספרת כי ככל שהתקרבו הבחינות בעל-פה, הולמס נראה רגוע ואמר לה: "אני אלמד הכל, או אולי לא אלמד שום דבר".

לדברי ד"ר ריברה, מטרת המבחן היא "לבדוק איך הסטודנטים משלבים את המידע התיאורטי שלמדו בקורס עם עבודתם המעשית במעבדה". לדבריה, המבחן לא נועד להביא לסילוק או לקבלה של תלמידים משום שגם אם תלמיד נכשל, הוא יכול לעבור את המבחן פעם נוספת בתאריך אחר.

הולמס נבחן בבחינה בעל-פה ב-7 ביוני. למחרת היום שלחה לו הסטודנטית מסר שבו שאלה איך היה. "לא טוב. אני עומד לנשור", ענה. "אתה רציני?", היא שאלה. "לא, אני רק מתנהג כמו ג'יימס", ענה.

שבועות אחדים לאחר מכן נערכה מסיבה לציון סיום השנה. כל הסטודנטים השתתפו בה פרט להולמס, שכבר הודיע לאוניברסיטה שהוא פורש מהלימודים באותו הזמן בערך שוועדת ההערכה דנה בחששותיה של ד"ר פנטון. התביעה טוענת כי הולמס לא הורשה להיכנס לקמפוס לאחר שהשמיע איומים, שטיבם לא נמסר, נגד אחד המרצים. לעומת זאת הודיעה הנהלת האוניברסיטה כי אין זה נכון וכי המפתח שלו הוצא מכלל שימוש ב-10 ביוני כחלק מתהליך הפסקת הלימודים הרגיל.

בתחילת יולי שלחה לו הסטודנטית מסרון שבו שאלה אם כבר יצא מהעיר. הוא ענה שנותרו לו עוד חודשיים לתום חוזה השכירות שלו. ואז שאל אותה על מאניה דיספורית.

לא ברור אם הגיע לאבחנה הזאת בכוחות עצמו או שקיבל אותה ממומחה לבריאות הנפש. הוריו סירבו לענות לשאלות על מצבו הבריאותי והנפש. ד"ר ויקטור ריוס, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, אמר כי מאניה דיספורית איננה נדירה אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, אך רובם אינם פונים לאלימות.

במקרים קשים הפציינטים נסערים וסובלים מהזיות פרנואידיות לגבי כל דבר, ולו הקטן ביותר. "משהו שנאמר בטלוויזיה, משהו שאמר עובר אורח ברחוב, ציפור שעפה בשמים", ציון ריוס שסירב להתייחס למקרה של הולמס שאותו לא פגש.

דייב אראגון, שביים סרט בשם "Suffocator of Sins" בסגנון סרטי באטמן, זוכר שבסוף מאי או בתחילת יוני התקשר אליו פעמיים אדם בשם ג'יימס הולמס מדנוור, שסיפר על התלהבותו מהקדימון לסרט. "הוא אמר לי שצפה בסרט מאה פעמים", סיפר אראגון. "הוא נשמע לי טיפוס לחוץ, שקט אך רהוט. הוא התעניין במיוחד במספר הגופות", הוסיף אראגון.

אריקה גוד, סרז' קובלסקי, ג'ק הילי ודן פרוש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו