בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשישראלי מנסה להנציח צוענים בברלין

איך לומר צוענים, כמה נרצחו ומה ייכתב באנדרטה. 12 שנים רב דני קרוון עם הגרמנים על המיזם "הכי בעייתי" שלו, שייחנך בחודש הבא

17תגובות

"חיוך אתה רוצה? פה צריך עצב ורצינות!" גער השבוע דני קרוון בצלם בקרחת יער קטנה בטירגארטן - ה"סנטרל פארק" של ברלין. צעקתו של הפסל, חתן פרס ישראל, נבלעה בהמולה שמסביב. קרוון, בן 82 כמעט, התרוצץ בין הפועלים הגרמנים, המנוף הכבד ואנשי המקצוע כאילו היה בן 28.

זה היה אחד השבועות החשובים בחייו של האמן התל אביבי. אחרי 12 שנים מתישות, רגע לפני שנראה שהעסק מתפוצץ, הגרמנים התחילו לזוז וכעת אפשר לברך על המוגמר. בסוף אוקטובר תיחנך בברלין האנדרטה שתיכנן קרוון לזכר שואת הצוענים, שעלותה 2.5 מיליון יורו. "זה הפרויקט הכי בעייתי שהיה לי אי פעם", אומר קרוון. "התחלתי אותו עוד לפני שמלאו לי 70. השנה אהיה בן 82. חשבנו שזה ייקח שלוש שנים".

האתר מורכב מבריכת מים, שבמרכזה אבן משולשת ובלבה פרח. פעם ביום האבן תרד אל מתחת לפני הקרקע, ותשוב למעלה עם פרח חדש. הבריכה תוקף באבנים, שעליהן ייכתבו שמותיהם של מחנות שבהם נרצחו צוענים. במים בבריכה משתקפים דגלי גרמניה והאיחוד האירופי, שמתנוססים על בניין הרייכסטאג הסמוך. "מי שיעמוד פה יראה את מי שעומד בצד או מולו, כאילו הוא קבור בתוך בור", מסביר קרוון.

ברקע יתנגן צליל של כינור, שהקליט מוזיקאי צועני במיוחד לאנדרטה הזאת. "לא מנגינה. כמו חריקה של רכבת על הפסים", מסביר קרוון. הוא לא אוהב את המלה אנדרטה. "זה אתר זיכרון, הומאז'. אנדרטה זה למלחמות ולגנרלים", הוא מתקן. בדומה לאנדרטה הגדולה לשואת יהודי אירופה, ולזו הקטנה ממנה, לרדיפת ההומואים והלסביות בשואה, גם אנדרטת הצוענים של קרוון ממוקמת בלב ברלין, קרוב מאוד למבנה המרכזי והחשוב בעיר: הרייכסטאג, הבניין הראשי של הפרלמנט הגרמני.

דניאל רייטר

קשה לעצור את שטף הדיבור של קרוון. על השמחה והסיפוק שלו מההתקדמות בבניית האתר מעיב התסכול על הדרך שעבר. "זה ההישג הגדול של הצוענים. מ-1965 מבטיחים להם אנדרטה, אבל עד היום לא ביצעו את זה", הוא אומר. "אמרתי לגרמנים: ‘אם זה היה ליהודים הייתם כבר גומרים את זה מזמן. אבל מכיוון שזה צוענים, אתם מרשים לעצמכם'. לי, כיהודי, קל לומר את זה. כל היחס פה היה של זלזול. ‘למה בכלל להוציא כסף על זה, בשביל מה? זה בסך הכל צוענים".

"הג'נוסייד של הצוענים בוצע בידי המשטר הנאצי, לעתים באותם המקומות ובידי אותם הרוצחים שחוללו את השואה", כתב פרופ' גלעד מרגלית מאוניברסיטת חיפה בספר "גרמניה הנאצית והצוענים" שיצא לאור במסגרת הקורס "ג'נוסייד" של האוניברסיטה הפתוחה ב-2006.

האנדרטה החדשה תהיה שלב נוסף, מרכזי, בתיקון העוול ההיסטורי ובהנצחת רצח העם הצועני. הרבה משברים ידעה האנדרטה בשנים שחלפו מאז הוחלט על הקמתה. הביורוקרטיה הגרמנית, לצד הדייקנות הכפייתית והבלתי מתפשרת של קרוון, עשו את שלהן. "כל הזמן הייתי בלחץ מהאנשים הגסים האלה, שתמיד אומרים לך ‘לא'", הוא אומר.

ביום שני השבוע קרוון בא לשטח בחליפה, ומיד החל מחלק הוראות ומעיר הערות לצוות. לפתע עצר נהג המשאית, שהביא את האבן המרכזית של האנדרטה, קרב לקרוון, היסס לרגע, ואז שלף את האייפון ותיעד את האמן והאנדרטה בשלבי הקמתה.

איך הגיע האמן היהודי מישראל לתכנן את האנדרטה של הצוענים בלב ברלין, בירת גרמניה? רומני רוזה, יו"ר המועצה המרכזית של הצוענים בגרמניה, היה זה שהזמין את קרוון לתכנן אותה, בשנת 2000, לפני 12 שנה. קרוון היה עסוק אז בהגשת הצעה, שלא התקבלה, לתכנון אנדרטת השואה הגדולה בברלין. "אני שמח שלא בחרו בהצעה שלי. זה לא היה מתאים להם, לגרמנים, לשים שם פרחים, כמו שהצעתי". לדעתו, "ההצעה שנבחרה טובה, אבל המקום הוא גדול ומרכזי מדי". ויש דבר נוסף שמטריד אותו: "האנדרטה הזו היתה צריכה להיות בשביל כולם", לא רק ליהודים. "תראה, הגרמנים מסודרים, נכון? ככה לפחות חושבים כולם. אבל הם לא הפרידו בין היהודים לצוענים להומואים כשהם רצחו אותם. אז למה להפריד?"

מאז נראה שלא חלף יום אחד ללא דרמות. על מה התווכחו? על הכל. הצוענים לא הסכימו שבכיתוב באנדרטה הם יכונו "ציגויינר", כינוי טעון במשמעות שלילית, שבו השתמשו הנאצים. "מבחינתם, זה כמו שיהודים יכונו כאן ז'יד", מסביר קרוואן. הפקידים הגרמנים נאלצו להיעתר לבקשתם, ולהשתמש בכינוי התקין פוליטית, "סינטי ורומה".

ויכוח נוסף, חמור יותר, התפתח בשאלה הבסיסית: כמה צוענים נרצחו בשואה. "הגרמנים טענו תחילה שהיו מאה אלף. אנחנו מצאנו שהם הרגו יותר. בסופו של דבר הסכמנו על כחצי מיליון", אומר קרוון. פרופ' מרגלית אומר שגם זו "הערכה בלתי מבוססת שמקורה באינטרסים פוליטיים ובחשש של הגרמנים להצטייר כמכחישי שואה.

מחלוקת פרצה גם סביב הכיתוב המרכזי בתוך הבריכה. קרוון תיכנן לעטר אותה במשפט, פרי עטו של נשיא גרמניה רומן הרצוג, שהשווה בין שואת היהודים ושואת הצוענים. אך ההצעה נדחתה. גם ההצעה לכתוב את שירו של אברהם שלונסקי, "נדר", נדחתה. קרוון מספר, שכשרומני רוזה שמע אותו בפעם הראשונה "שערותיו סמרו". אבל כעבור שבועיים הוא גילה שהשיר מצוטט באתר הזיכרון ב"יד ושם". הצוענים הציעו שיר של משורר צעיר בן הקהילה, אלא שהשיר הזה עוסק באושוויץ, וקרוון חשש שהאנדרטה תהיה מזוהה עם מחנה ההשמדה, ולא עם רצח העם הצועני. הפשרה היתה שהשיר ייכתב בתוך בריכת המים ללא הכותרת "אושוויץ", וכי יתווסף לו הכיתוב: "מוקדש לכל המחנות שבהם רצחו את הצוענים".

בזאת לא הסתיימו הצרות. בשנה החולפת הופסקו העבודות לכמה חודשים, לאחר ששר התרבות של גרמניה החליט להחליף את אחד הגופים המרכזיים שאחראים להקמתה. "לקח להם חמישה חודשים להעביר עשרה גיליונות נייר של חוזי העבודה מגוף אחד לגוף שני", מלין קרוון. ואז התברר שהגוף הראשון עשה כמה טעויות קשות בבנייה. "כשהתחלנו כבר לעבוד, התברר שצריך להוריד את כל הצבע שהם שמו, ולצבוע מחדש".

בהמשך הוא גילה, לתדהמתו, ש"הגרמנים עשו חורים איפה שלא צריך", ש"הרצפה עקומה", ש"הברגים לא הולחמו כמו שצריך" וש"האבנים שהם בחרו - קטסטרופה". אפילו מים חדרו למקום שבו לא היו אמורים להיות. "לקח לנו עוד ארבעה שבועות לייבש עד שיכולנו להתחיל לצבוע", נזכר האמן המיוסר. "היום כולם כבר מבינים, שקרוון הוא לא משוגע ושאין לו דרישות בלתי הגיוניות, אלא שהיו כאן אנשים לא מקצועיים".

בשיאו של הסכסוך פירסם השבועון הגרמני "דר שפיגל" כתבה שבה צוטטו בכירים גרמנים שטענו כי קרוון מרבה לדרוש שינויים בפרויקט, כדי להגדיל את השכר והחזרי ההוצאות שלו. קרוון דחה את הטענות ואף איים לתבוע את העיתון. "הגרמנים - הם ולא אני - האחראים לכל הסחבת הזו", הוא אומר.

ואולם, אחרי 18 שנים של תכנונים, 12 שנים של עבודה וארבעה שרי תרבות גרמנים, הגיעו השנה הצדדים לעמק השווה. תרם לכך גם השר הנוכחי, ברנד נוימן, שלקח על עצמו באופן אישי את קידום האנדרטה.

סמוך לאנדרטת הצוענים החדשה ניצבת עבודה אחרת של קרוון, על הקיר החיצוני של אחד המבנים של הפרלמנט הגרמני. העבודה נקראת "חוק יסוד 49", והיא מנציחה סעיפים מהחוקה הגרמנית, שהתקבלה בשנה זו, הקשורים לזכויות אדם. עבודה נוספת בנושא הקים קרוון בנירנברג, תחת השם "דרך זכויות האדם". בשנה הבאה יצוינו 20 שנה להקמתה.

בסוף אוקטובר תפסע הקאנצלרית אנגלה מרקל כמה צעדים מלשכתה, לטקס חנוכת האנדרטה לזכר שואת הצוענים. "אני אגיד רק דברים טובים", מבטיח קרוון. "אומר לה שעשיתי הכל כדי לתת כבוד לזיכרון שואת הצוענים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו