בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניצול תוצרת בנגלדש

בנגלדש, בעבר מדינה ענייה שלא מילאה תפקיד מרכזי בכלכלה העולמית, הפכה למעצמת ייצור וייצוא טקסטיל, שנייה רק לסין. ואולם, האטרקטיביות שלה נשענת על כוח עבודה זול, ותסיסת העובדים רק הולכת וגוברת

3תגובות

האוויר היה סמיך מגז מדמיע, בזמן שהשוטרים הסתערו בחודש מארס האחרון על אזור התעשייה אישווארדי שבבנגלדש, ירו כדורי גומי והשתמשו באלות. פועלים מבוהלים ניסו לנוס על נפשם. אחת התופרות נפלה ארצה, מחוסרת הכרה, לאחר שנורתה בראשה. עשרות אחרים נפצעו ואושפזו בבתי חולים.

השוטרים ניסו לדכא הפגנות שהתקיימו בשני מפעלי בגדים באזור תעשייתי במערב המדינה. ואולם, הם גם הגנו על שני מרכיבים חשובים בנוסחת הייצור המוצלחת, שהפכה את בנגלדש ליצואנית בגדים מובילה לארה"ב ואירופה: כוח עבודה זול והשקעות זרות.

העובדים, שמרוויחים 50 דולרים בחודש, פחות ממחיר של סריג שמוצע למכירה בחנויות הבגדים באירופה, זעמו על קיצוץ בשכרם. הם כעסו במיוחד על הבעלים של המפעלים מהונג קונג וסין, והפכו סכסוך עבודה מקומי לאירוע נפיץ במיוחד. "אם אדם זר ייפצע או ייהרג, תיפגע התדמית של בנגלדש ברחבי העולם". אמר אכבר חוסיין, מפקד כוחות המשטרה שהשתתפו בדיכוי ההפגנות. "כולנו יודעים עד כמה המפעלים האלה וכל התעשייה הזאת חשובים למדינה".

בנגלדש, בעבר מדינה ענייה שלא מילאה תפקיד כלשהו בכלכלה העולמית, היא עתה מעצמת ייצוא, שנייה רק לסין בייצוא בגדים לרחבי העולם. במפעלים השונים ברחבי המדינה תופרים העובדים בגדים למותגים כמו טומי הילפיגר, גאפ, קלווין קליין ו-H&M. הקמעונאים הגדולים, בהם וולמארט וטרגט פתחו משרדי מיקור חוץ בדאקה, בירת בנגלדש. ענף ההלבשה הוא חיוני ביותר לכלכלה המקומית. הוא מהווה 80 אחוזים מהיצוא ומספק יותר משלושה מיליון מקומות עבודה.

ואולם, אף על פי שתוויות "תוצרת בנגלדש" נפוצות מאוד בחנויות בארה"ב, נוסחת הייצור של המדינה נשענת על כך שעלויות העבודה בה הן הנמוכות בעולם. שכר המינימום של עובדי הענף הוא כ-37 דולרים בחודש, ובשנתיים האחרונות, ככל ששכרם העלוב של הפועלים נשחק באינפלציה הדו-ספרתית, הפכו ההפגנות וההתנגשויות האלימות עם השוטרים לתכופות יותר ויותר.

השלטונות השתמשו בכל הכוח שברשותן כדי לדכא את ההפגנות ולמנוע את הפסקת ייצור הבגדים במפעלים. ועדה ממשלתית רמת דרג מפקחת על ענף ההלבשה, והיא כוללת קציני צבא, משטרה ונציגים של שירותי המודיעין. כוח משטרתי מיוחד מסייר באזורי התעשייה. שירותי מודיעין פנימיים מפקחים על התארגנויות של עובדים. אמינול אסלאם, אחד מראשי האיגודים המקצועיים, עונה ונרצח באפריל, אולם תיק הרצח עדיין פתוח. "בגדים הם ענף היצוא מספר 1 במדינה, והם מקור להכנסות רבות", אומר אלונזו סוסון, שמנהל מרכז למען זכויות העובדים בדאקה. "כל האטה בענף הזה הופכת מיד לעניין של ביטחון לאומי".

התסיסה מעוררת דאגה רבה בממשל האמריקאי, המטפח את בנגלדש כבעלת ברית בדרום אסיה. בביקורה בדאקה בחודש מאי, העלתה שרת החוץ של ארה"ב, הילרי קלינטון, סוגיות הקשורות בתנאי העבודה הבעייתיים ואת פרשת הירצחו של אסלאם. בחודש יוני הזהיר השגריר האמריקאי בבנגלדש, דן מוזנה, את בעליהם של מפעלי הבגדים במדינה כי פגיעה נוספת בזכויות העובדים תרתיע חברות מרחבי העולם ועלולה להרוס את תעשיית הבגדים המקומית.

בשביל המותגים הבינלאומיים, אשר רצים מארץ לארץ בחיפוש מתמיד אחר עלויות העבודה הזולות ביותר, בנגלדש היא מכרה זהב, בעיקר מאז שעלה שכר העבודה בסין. "מקינזי", חברת הייעוץ הגדולה בעולם, כינתה את בנגלדש "סין החדשה" וחזתה שייצוא הבגדים המוערך ב-18 מיליארד דולרים בשנה, עשוי לשלש את עצמו עד שנת 2020.

ואולם ,ביולי באחרון, פנו נציגים מתריסר רשתות ביגוד ורשתות קמעונאיות אל ממשלת בנגלדש, לאחר שנחרדו מהתסיסה ההולכת וגוברת של העובדים, ודחקו בה לטפל בדרישות השכר. שר העבודה, קהאנדקר מושארף חוסיין, דחה את בקשתן. "אין סיבה לדאגה", אמר השר לעיתונאים, וציין שהחברות לא ביטלו הזמנות.

בנגלדש נולדה בשפיכות דמים במלחמת העצמאות ב-1971 נגד פקיסטאן, ומאז היא נעה הלוך ושוב בין משטר צבאי לדמוקרטיה שברירית. אוכלוסייתה של בנגלדש מונה כ-150 מיליון בני אדם, והיא אחת המדינות צפופות האוכלוסין בעולם. מאז שזכתה בעצמאותה חלה בה התקדמות ניכרת בתחומים שונים, בהם אוריינות נשים, שיעור תמותה של קטינים ויולדות, הכנסה לנפש ותוחלת חיים.

לעתים תכופות נזקפת ההתקדמות לזכות החברה האזרחית התוססת של בנגלדש, אולם תעשיית הביגוד, שכ-80% מכלל העובדים שבה הם נשים, ממלאת אף היא תפקיד נכבד בהתפתחות זו לאחר שסיפקה לנשים תעסוקה שמקובלת על החברה המוסלמית השמרנית במדינה. כשפנתה ראש הממשלה, שייח חסינה, לארה"ב בבקשה לקבל הקלות בכל הנוגע לסחר בין המדינות, היא טענה שמדיניות שכזאת תשפר את איכות חייהן של מיליוני נשים עניות.

נציג משרד הפנים של בנגלדש כתב בתשובה לביקורת העולמית שנמתחה על היחס לעובדים במדינה, כי הממשלה אינה מעדיפה את בעלי המפעלים על פני העובדים, אלא פועלת כ"בורר או שופט", ושומרת במקביל על סביבה "ידידותית להשקעות" בשביל משקיעים מבית ומבחוץ.

ואולם, ממשלתה של חסינה התנגדה להרחבת זכויותיהם של עובדים במדינה שבה בעליהם של כ- 5,000 מפעלי ביגוד הם בעלי השפעה עצומה. בעלי מפעלים הם תורמים גדולים לפוליטיקאים. הם הצליחו לחדור לתחום התקשורת והחדשות ורכשו עיתונים ותחנות טלוויזיה. כשני שלישים מחברי הפרלמנט קשורים לשלוש החברות הגדולות במדינה. לפחות 30 בעלי מפעלים או בני משפחותיהם, הם חברי פרלמנט, כ-10% ממספר המושבים בו.

"הפוליטיקה והעסקים סבוכים וכרוכים כל כך זה בזה עד שהם הפכו לקרובי משפחה", אומר איפטחארוזמאן, ראש המרכז למאבק בשחיתות בבנגלדש. "קיימת שותפות מלאה בין המגזר העסקי לבין אנשים בעמדות כוח. יכולת המיקוח של העובדים בכל משא ומתן היא מוגבלת ביותר".

מוחמד חלאל אודין התקבל לעבודה במפעל הסריגים "רוזיטה" במאי 2010 והיה מאושר. המפעל היה בתוך אזור התעשייה אישווארדי, לא רחוק מכפרו, ובזכות כך היה יכול לגור עם אשתו ושתי בנותיו הקטנות ולא נאלץ לעבוד בשדות. "הרגשתי שיש לי עבודה מכובדת", הוא אומר.

אודין, בן 28, עבד במחלקת הסריגה. אחרי חצי שנה קודם, ומשכורתו הבסיסית היתה 55 דולרים בחודש. בתוך זמן קצר הוא החל להבחין בחריגות שונות. בניגוד להבטחות שניתנו לעובדים, הם לא קיבלו העלאות שכר שנתיות, בונוסים חודשיים על נוכחות ו-17 ימי חופשה בתשלום, להוציא את יום החופש השבועי. הפועלים גם אמרו שהם עובדים ארבע שעות נוספות ביום, אבל משלמים להם רק על שעתיים.

לפני 30 שנים הקימה בנגלדש רשת של אזורי תעשייה ענקיים כדי למשוך השקעות זרות באמצעות תמריצי מס והטבות נוספות. "רוזיטה" ו"מגאטקס", שני מפעלים בבעלות הקונגלומרט "סאות אושן" מהונג קונג, היו הראשונים שהוקמו באישווארדי. אזורי תעשייה אלה פועלים כמדינה בתוך מדינה. רשות נפרדת בשם "הרשות לייצוא" שולטת בהם, וחוקים נפרדים חלים בהם. בדרך כלל עומד בראש רשות שכזו קצין צבא, בשירות פעיל או בדימוס, וברבים מהמפעלים מועסקים חיילים לשעבר בתפקידי אבטחה.

השכר במפעלים באזורים אלה גבוה יחסיות למקומות אחרים והתנאים טובים יותר. ואולם, על העובדים נאסר להתאגד, ורק בשנת 2004 בעקבות לחץ בינלאומי, אישר הפרלמנט הקמת ועדי עובדים בכמה מפעלים.

בדצמבר אשתקד נבחר ב"רוזיטה" ועד של 15 עובדים, ואודין נבחר לעמוד בראשו. בינואר התלוננה עובדת שאחד המנהלים המקומיים לחץ עליה לקיים יחסי מין עם אחד הבוסים מסין. עובדים נזעמים דרשו מההנהלה לטפל בתלונתה וכן בהבטחות הלא ממומשות הקשורות בהעלאות השכר השנתיות והחופשות בתשלום. סירוב מצד ההנהלה הביא לשישה שבועות של עימותים אלימים. בפברואר השתוללו העובדים וגרמו נזק רב לציוד. קרוב ל-300 עובדים הואשמו בוונדליזם ופוטרו, ושמותיהם פורסמו ברשימה שחורה שנתלתה על שער הכניסה לאזור אישווארדי.

אודין, שהושעה בעקבות התקרית מתפקידו, ניסה לחזור לעבודה זמן קצר לאחר מכן. לטענתו, שני גברים לבושים במדים שחורים לקחו אותו בכוח לביתן השומרים הקטן ודרשו ממנו לחתום על מכתב התפטרות. "לא עשיתי דבר", הוא אמר להם, אולם לדבריו, אחד המאבטחים הצמיד אקדח לכתפו ואיים שאם הוא לא יחתום, הוא עלול להיהרג. אודין חתם. כמה מהעובדים אמרו ששוטרים וחיילים הסתובבו בתוך המפעלים ובידיהם מכתבי פיטורים. המסר היה ברור: תעבדו או תעזבו.

ב-20 במארס התברר לעובדים שהמנהלים קיצצו בשכרם. מאות מהם התקבצו מול דלת המפעל ופתחו בשביתה מאולתרת. יחידת שוטרים קטנה הגיעה למקום ודרשה מהם לחזור לעבודתם. תופרת במפעל אמרה ששוטרים דחפו אותה והפילו אותה ארצה. "ביקשתי מהם להפסיק", אמרה, אולם לדבריה השוטרים הכו אותה באלות וקרעו את בגדיה.

עובדים החלו לזרוק אבנים ולקרוא סיסמאות בגנות השוטרים, שנאלצו לברוח מהמקום. כעבור כמה שעות הגיעו השוטרים בכוחות מתוגברים מדאקה וסביבותיה. חוסיין, המפקד במקום, הכחיש שהמשטרה פעלה באלימות, אולם בסרטונים שצולמו בטלפונים סלולריים נראים השוטרים בשעה שהם יורים כדורי גומי וחובטים בעובדים באלות.

שלושה חודשים אחרי ההתנגשות באישווארדי הפגינו עשרות אלפי עובדים סמוך לדאקה, דרשו שכר גבוה יותר והשביתו את אחד מאזורי התעשייה החשובים ביותר במדינה למשך יותר משבוע. שוטרים פיזרו את ההפגנות בגז מדמיע ובכדורי גומי, ופצעו רבים.

בעקבות הפגנות גדולות שהתקיימו בשנת 2010 העלתה ראש הממשלה חסינה את שכר המינימום לעובדי ענף הביגוד מ-20 דולרים בחודש ל-37, אולם ממשלתה דחתה דרישות אחרות של העובדים.

חברות בינלאומיות מאירופה וארה"ב, המייצרות בגדים בבנגלדש, נפגעו מאי השקט בענף וחלקן אף ביקש ממהממשלה להיטיב את תנאי העובדים. "הם מעוניינים בתנאי עבודה טובים יותר במפעלים בבנגלדש", אמרה ג'וליה יוז, נשיאת האיגוד ליבואני טקסטיל בארה"ב. "אף חברה לא טוענת שאין להעלות את השכר בבנגלדש. הם לא נוקבים במספר כלשהו, אבל אין ספק שהשכר חייב לעלות".

רבים מהעובדים שהיו מעורבים בהתנגשות האלימות במארס חזרו בינתיים לעבודה, למרות כעסם. התופרת שהוכתה ובגדיה נקרעו, אמרה שאין לה ברירה, כי היא המפרנסת היחידה במשפחתה. "סאות אושן" ביטלה את ההאשמות נגד מר אודין בכל הנוגע למעורבותו בגרימת הנזק לרכוש, אולם המשטרה מצדה ממשיכה לחקור את העניין. גורמים ברשות אזורי התעשייה הכניסו אותו לרשימה השחורה של האנשים שאין להעסיק במפעלים בתחומם. "השמענו קול", הוא אומר, "והפכנו בעיני כל הרשויות לפושעים".

ג'ים יארדלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו