בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החזית הסינית בקוטב הצפוני

הקרחונים נמסים וחושפים אוצרות טבע בשווי מיליארדים. רוסיה, ארה"ב, קנדה ודנמרק מחזיקות ברוב השלל, ובסין מבקשים לערער את הסדר הקיים

31תגובות

בעבר התייחסו אל שדות הקרח המרוחקים של הקוטב הצפוני כאל שממה עקרה, אבל ככל שגובר קצב הפשרת הקרחונים, מאבקן של מעצמות-העל על השליטה בשטח מחריף. על כף המאזניים: מאגרי נפט, גז ומינרלים בשפע, שהודות לשינויי האקלים נעשים נגישים, ונוחים לניצול. אל המשחק הטריטוריאלי הקר הצטרפה השנה גם סין, מהלך שעורר חששות במערב.

בניגוד לארצות הברית, לרוסיה ולכמה ממדינות האיחוד האירופי ששולטות בשטחים בקוטב הצפוני, לסין אין זכות טריטוריאלית באזור. על כן היא משקיעה את הונה ואת כובד משקלה הדיפלומטי כדי להבטיח לעצמה דריסת רגל. "חשיבותו של הקוטב הצפוני גדלה מאוד בסדר היום של מדיניות החוץ הסינית בשנתיים האחרונות", אומרת לינדה ג'ייקובסון, מנהלת תוכנית מזרח אסיה במכון לואי למדיניות בינלאומית בסידני, אוסטרליה.

באוגוסט שלחה סין את ספינתה הראשונה לאירופה דרך הקוטב, והיא מקיימת שדולה פעילה מאוד כדי לקבל מעמד של משקיפה קבועה במועצה הארקטית, הגוף הבינלאומי הכולל שמונה מדינות, הקובע את המדיניות בקוטב. סין טוענת שהיא מדינה "קרובה לקוטב" והכריזה כי הון המשאבים בו הוא "נחלת האנושות כולה", כפי שהגדירה מנהלת האוקיינוסים הממלכתית של סין.

כדי לקדם את מעמדה במועצה ולשפר את יחסיה עם האומות הארקטיות, ביקרו שרי סין בדנמרק, שוודיה ואיסלנד בקיץ, והציעו להן הצעות משתלמות מאוד. דיפלומטים בכירים גם ביקרו בגרינלנד, שבה משקיעות חברות סיניות בפיתוח תעשיית המכרות, והציעו לייבא צוותי פועלים מסין לצורך עבודות בנייה.

הגישושים הסיניים בגרינלנד, אי עני המאוכלס בדלילות, מעוררים דאגה במערב. גרינלנד היא מדינת מחוז בעלת שלטון עצמי השייכת לממלכת דנמרק. נסיגת כיפת הקרח באי חשפה מאגרי מחצבים מבוקשים מאוד, בהם מתכות נדירות חיוניות לטכנולוגיות חדשות, כגון טלפונים ניידים ומערכות הנחייה צבאיות. אנטוניו טג'ני, אחד מסגני הנשיא באיחוד האירופי, הזדרז להגיע לנואוק, בירת גרינלנד, ביוני והציע מאות מיליוני אירו ככספי סיוע לפיתוח האי, בתמורה להתחייבות שגרינלנד לא תאפשר לסין גישה בלעדית למתכות הנדירות שבשטחה. הוא קרא למסעו "דיפלומטיה של מתכות גולמיות".

אוריאל סיני

בשנה וחצי האחרונה, ביקרו בגרינלנד שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון ונשיא דרום קוריאה לי מיונג-בק. ראש ממשלת גרינלנד, קואופיק קלייסט התקבל במלוא הכבוד אצל חוסה מנואל ברוסו, נשיא הנציבות האירופית, בבריסל. "מתייחסים אלינו אחרת לגמרי, בשונה מהיחס שהיינו רגילים לקבל עד לפני שנים אחדות", אומר ג'נס פרדריקסן, סגן ראש ממשלת גרינלנד, מלשכתו הצנועה. "אנחנו יודעים שהסיבה היא שעכשיו יש לנו מה להציע ולא שפתאום גילו שהאינואיטים (תושבי האי) הם אנשים נחמדים".

גם האיחוד האירופי, יפאן ודרום קוריאה ביקשו בשלוש השנים האחרונות לקבל מעמד של משקיפים קבועים במועצת הקוטב. במעמד זה יוכלו להציג את נקודת המבט שלהם, אבל לא להצביע.

לפני הגוף הזה, שהיה אלמוני לגמרי בעבר ונהג להתמקד בעיקר בסוגיות כגון המעקב אחר אוכלוסיות בעלי החיים בקוטב, עומדים כעת יעדים ממשיים יותר: הגדרת דמי העגינה העתידיים ומשא ומתן על הסכמי פיצויים בגין דליפות נפט. "השתנינו והפכנו מפורום לגוף מחליט", הטעים גוסטף לינד, נציג שוודיה במועצת הקוטב והיו"ר המכהן שלו. סין רואה בצירופה לארגון "הכרח, שימנע את הרחקתה מהחלטות הנוגעות לה", סבורה ג'ייקובסון. כלכלת סין תלויה עד מאוד בייצוא, ונתיב הקוטב חוסך זמן, מרחק וכסף למי שרוצה להגיע מאסיה לאירופה, בהשוואה למעבר בתעלת סואץ.

עד כה היה ניצול מזערי של משאבי הקוטב. בגרינלנד יש רק מכרה פעיל אחד, אף שמופו יותר מ-100 אתרים חדשים. גם באלסקה, בקנדה ובנורווגיה, חברות הנפט והגז עדיין עורכות בדיקות וסקרים, אף על פי שהמומחים מעריכים שיותר מ-20% מעתודות הנפט והגז בעולם נמצאות בקוטב הצפוני.

הבעלות על הקוטב הצפוני מוסדרת על פי אמנת האו"ם לחוקי הים, המעניקה לארצות הקוטב הצפוני אזור כלכלי בלעדי המשתרע על פני 200 מיילים ימיים מקו החוף. זאת ועוד, למדינות הגובלות עם החוג הארקטי בעלות על משאבים תת-ימיים רחוקים עוד יותר, כל עוד הם נמצאים על אותו מדף יבשתי. צפון האוקיינוס הארקטי אינו שייך לאף מדינה, והתנאים שם קיצוניים ביותר. הגבולות המדויקים מעולם לא הטרידו איש, אך בשנים האחרונות נפתח ויכוח עליהם, בין השאר בין קנדה לדנמרק ובין ארצות הברית לקנדה.

ואולם, מומחים סבורים כי יש "מעט מאוד מקום למרוץ הטריטוריאלי, שכן מרבית המשאבים מצויים במקומות שכבר חולקו", טוען כריסטופר ברג, חוקר במכון שטוקהולם.

ולמרות הכול, אומות הקוטב ונאט"ו בונות יכולת צבאית באזור, ליתר ביטחון. פירוש הדבר שלסין אין הרבה מה לדרוש, אלא לצבור השפעה אסטרטגית, בשיטה שפעלה היטב באפריקה ובאמריקה הלטינית: השקעות, שיתוף פעולה עם חברות מקומיות ומימון עבודות מוצלחות כדי לזכות באהדה מקומית. המדענים הסינים הפכו לעמודי התווך של המחקר הרב לאומי של הקוטב הצפוני, ושוברות הקרח שלה משמשות למסעות מחקר בינלאומיים."באזור הארקטי כבר שוררת תחושת תחרות, והסינים חושבים שהם יכולים לזכות ביתרון הראשוני", סבור ג'ינג'ינג סו, עורך דין במחלקת סין במשרד עורכי הדין בך ברון בקופנהגן, שמייצג רבות מהחברות הסיניות. מאמצי הסינים זוכים בתמיכה פוליטית ברורה. שר התעשייה של גרינלנד התקבל על ידי סגן ראש ממשלת סין, לי קציאנג, בנובמבר האחרון. לאחר מכן, שר הקרקע והמשאבים של סין, שו שאושי, נסע לגרינלנד לחתום על הסכמי שיתוף פעולה. פרשנים במערב דואגים שסין תנצל את עושרה כדי לזכות בהשפעה, בעיקר במקומות המשוועים למזומנים כמו גרינלנד ואיסלנד.

בעלי תפקידים סיניים, לעומתם, מציגים את מניעיהם אחרת: "פעולותיה של סין נועדו למחקר הסביבה ולהשקעות, ואין להן כל קשר עם ביזת משאבים ושליטה אסטרטגית", כתבה סוכנות הידיעות של המדינה.

בפברואר עתידה מועצת הקוטב הצפוני לבחור את המדינות שיקבלו מעמד של משקיפות קבועות. איסלנד, דנמרק ושוודיה הודיעו על תמיכתן בסין. משרד החוץ של ארצות הברית סירב לגלות כיצד הוא מתכוון להצביע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו