בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורו של המגזין הצרפתי שמרגיז את המוסלמים

המגזין הסאטירי שארלי הבדו, שפירסם את הקריקטורה הלועגת למוחמד, מעוניין להשיב לעצמו את תהילת העבר כנציג השמאל החילוני בצרפת

9תגובות

מאז ימיו של וולטר, ובעיקר מאז כינונה של הרפובליקה החילונית ב-1905, אפשרה צרפת למתוח ביקורת על הדת או ללעוג לה. המסורת המבוססת של לעג לדת ולמוסדותיה מסבירה את הסיבה לתפוצתם של מגזינים סאטיריים ארוכי ימים כגון "לה קנאר אנשנה" (כתב עת שנוסד ב-1915) ו"שארלי אבדו" (1969).

השבועון שארלי אבדו נוסד בידי קבוצת נון-קונפורמיסטים שקודם לכן פרסמו ירחון בשם "חראקירי" (ושכותרת המשנה שלו היתה "טיפשי ומרושע"). בתחילת דרכו פרסם שארלי אבדו קריקטורות, דיווחים בנושאים שנויים במחלוקת ובדיחות. השבועון היה נועז ובעל נטיות שמאלניות אנרכיסטיות. זמן רב לפני שנולד המושג "תקין פוליטית" נטה השבועות לשימוש בגסויות. עורכיו אהבו לפרסם תמונות של נשים עירומות, ומה שכיום היה נחשב כבדיחות שוביניסטיות.

בנובמבר 1970, לאחר מותו של שארל דה גול בביתו שבקולומבה, יצא שארלי אבדו עם עמוד שער מהמרושעים ביותר, ומן הסתם המצחיקים ביותר שידעה העיתונות הצרפתית. השבועון לעג לתקשורת שביכתה את אובדן "המדינאי הדגול" ויצא בכותרת קצרה שהכריזה "נשף טרגי - אדם אחד מת". בעיני שר הפנים הגוליסטי זו היתה הגזמה, והוא אסר על הפצת השבועון.

אי-אף-פי

בשארלי עבדו באותה תקופה הכותבים והקריקטוריסטים המבריקים והמצחיקים ביותר. לא היו להם פרות קדושות, והם נהגו לתקוף ללא רחמים דמויות מתנשאות ויהירות. יותר מכל אהבו אנשי שארלי אבדו להתעלל בעשירים, במפורסמים, באנשי דת, בקציני צבא ובפוליטיקאים. באווירת מלחמת המעמדות ששררה בצרפת של שנות ה 70, העניק שארלי הבדו לדור שלם של צעירים (שבדרך כלל "סחבו" אותו מהדוכנים) נקודת מבט שלא תישכח על נושאים אקטואליים.

ב-1981 הופסקה הפצת "שארלי" בשל ירידה במספר הקוראים. כאשר חזר להתפרסם שוב, ב-1992, השתנה העולם באופן דרמטי. רק מעטים מאנשי הצוות ההיסטורי המקורי עדיין השתתפו בהוצאתו לאור.

המנהל החדש פיליפ ואל היה בעברו סטנדאפיסט שהתפרסם כמי ששר וסיפר בדיחות באוזני קהל בעל דעות שמאלניות בשנות ה 80. ואל שינה את סגנונו של העיתון. הוא לא היסס לפטר אנשים שהתנגדו לדעותיו וזכה לכינוי "הדיקטטור". בניהולו, הפכה עמדת המערכת של שארלי אבדו מבולבלת משהו. ואל היה מעורב בעימותים עם מה שכינה "שמאלנים מיושנים".

ב-2004 היה ואל מתומכיו הנלהבים של "חוק הבורקה" שאסר על חבישת צעיפים בבתי ספר ציבוריים. השבועון הפך ליותר אנטי איסלאמי והתנגד לממסד הדתי. ב-2009 מינה הנשיא ניקולא סרקוזי את ואל לתפקיד מנהל תחנת הרדיו פראנס אנטר. באותו היום מתו, באופן רשמי, הקומיקאי האנרכיסט ורוח המרי של שארלי אבדו.

מאז שעזב ואל ניסה השבועון להחזיר לעצמו את הרוח הסאטירית שנראה היה כאילו אבדה. המנהל החדש, סטפן שארבונייה המוכר בכינוי שארב, מעוניין להסיט את הקו המערכתי של השבועון שמאלה. קשה לדעת אם יצליח לשקם את תהילת העבר.

פיליפ מרלייר מרצה על פוליטיקה צרפתית ביוניברסיטי קולג' בלונדון
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו