בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המעמד הנחות ביותר בהודו

מכורים לסמים בניו דלהי משתמשים יותר ויותר בחומרים סינתטיים ממכרים, וללא סיוע מהמדינה, הסיכוי שלהם להיגמל ולהשתקם נמוג מרגע לרגע

17תגובות

התחנה האחרונה של הרכבת החדשה והנוצצת של בירת הודו, ניו דלהי, נקראת ג'הנגרפורי. מעברה האחר של התחנה משתרעים פרברי העיר העלובים ושדות חקלאיים מאובקים. סאטיש, בן 28, בא לשם בקביעות זה שנתיים. הוא משוטט מדי בוקר בשטח המצחין, המשמש בית שימוש לתושבי שכונות העוני הסמוכות, ומזריק לעצמו סמים עם מחט שמצא בתוך הזוהמה.

הוא אומר שמשפחתו, המתגוררת ברובע יוקרתי של העיר הנמצא במרחק רב מהתחנה, מחרימה אותו, אולם בזמן שהוא מדבר, הסם הזורם בוורידיו מתחיל להקהות את חושיו עד שכבר אינו מסוגל להוסיף מלה. באחרונה, הוא עבר משימוש בהרואין לקוקטייל של חומרים סינתטיים ממכרים.

מנתוני דו"ח שפרסמה באחרונה הסוכנות למאבק בסמים ופשיעה של האו"ם (UNODC), עולה שמגמות של ירידה או יציבות בשימוש בהרואין וקוקאין במוקדי צריכה רבים בעולם, מלוות היום בתופעה של צריכה מוגברת של חומרים סינתטיים ותרופות מרשם. השימוש בתרופות מרשם כמו משככי כאבים, אופיאטים סינתטיים וחומרי הרדמה, שבהם משתמש סאטיש, הפך לאחת הבעיות הגדולות של הודו ושל מדינות מתפתחות אחרות בעולם, זאת אף על פי שהעניין כמעט שאינו מסוקר בכלי התקשורת.

"יש היום יותר ויותר משתמשים; אצלנו רשומים יותר מאלף משתמשים", אומר ראג'יב ג'יל, עובד בארגון סיוע מקומי. "כמעט כולם משתמשים היום בחומרים סינתטיים ממכרים". לדברי מומחים, תופעה זו הולכת ומתרחבת ברחבי הודו, החל ממאניפור שבצפון-מזרח המדינה, ועד לבנגלור, לב תעשיית הטכנולוגיה המשגשגת בדרומה. "הסיבה לכך פשוטה", אומר ג'יל, "זה הכול שאלה של היצע וביקוש, לא יותר".

עלותה של מנת הרואין גבוהה פי עשרה מזו של מנת קוקטייל חומרים סינתטיים ממכרים, שאותה צורכים בני אדם כסאטיש. בנוסף, החומרים הסינתטיים נקיים יותר ונגישים יותר. ערכה שמכילה שלוש מנות סם, מזרקים ומחטים, נמכרת באזור התחנה תמורת 50 רופי בלבד.

על פי החוק בהודו, אסור אמנם למכור חומרים אלה ללא מרשם, אולם כמעט כולם עושים זאת. ליתר ביטחון, טוענים ארגוני הסיוע השונים, סוחרי הסמים משחדים את המשטרה.

המכורים לסמים זורמים לתחנה מכל רחבי הבירה ומחוצה לה. לצד בני אדם כמו סאטיש, שבאים ממשפחות עשירות, באים למקום גם אנשים כמו ראמש קומאר שארמה, נהג ריקשה שמרוויח 400 רופי ביום. במשכורתו הוא מנסה להאכיל את משפחתו וקונה סמים; או כמו דהיפנדר, בן 17, צעיר שנמלט ממדינת המחוז הענייה ביהר, והוכה באורח אנוש בשנה שעברה על ידי מכורים אחרים לסמים.

מקרי מוות שכאלה אינם נדירים. מתוך כאלף מקרי מוות המופיעים ברשימותיו של ג'יל, העובד בארגון הסיוע "סהרה", 70 בני אדם מתו בחצי השנה האחרונה. מכורים רבים הם בני השכונה. רוב הצעירים באזור, המלא בסמטאות מזוהמות באשפה, שבהן אין מערכת ביוב או חשמל ראויה, הם מובטלים. הבתים צפופים, העוני רב, והאלימות המשפחתית והפשיעה נפוצות. על רקע הזמינות והמחיר הנמוך של החומרים הסינתטיים, שיעורי ההתמכרות רק הולכים וגדלים.

"הבעיה כאן גדולה וחמורה מאוד. כל חברי הנעורים שלי מכורים לסמים או מתים", אומר פאקיר, בן 32, שניהל מכולת עד שנאלץ, בגלל התמכרותו לסמים, להפסיק לעבוד. אחרי שימוש של שנים, הוא עבר תהליך גמילה שנמשך חודש. ואולם, מכיוון שאין מוסדות גמילה ממשלתיים במדינה, משפחתו שלחה אותו לאחד מעשרות המוסדות הפרטיים שצצו כפטריות אחרי הגשם בלי רישיון או פיקוח. חלק מרכזי בטיפול במוסדות אלה, המנוהלים בידי מכורים לשעבר ללא הכשרה מקצועית מתאימה, בא לידי ביטוי בכליאת המשתמש בחדר אחד לצד עשרות נגמלים אחרים, ובתקיפה תכופה שלהם.

בני משפחה נואשים משלמים 5,000 רופי (65 ליש"ט) כדי לאשפז את יקיריהם בכפייה, בתקווה שייגמלו בסופו של דבר. ואולם, לדברי פאקיר הדרך הזו לא יעילה, "כי אם מתנהגים אליך בצורה גרועה, אתה יוצא משם כועס וחוזר להשתמש בסמים רק בשביל לעשות דווקא", הוא אומר. ברוב תקופת תהליך הגמילה שלו, פאקיר לא הוכה, אולם גם לא הורשה לצאת או לראות את אשתו ושני ילדיו במשך 40 ימים. הוא מקווה לא לחזור להשתמש בסמים. "ההבדל הוא שעכשיו יש לי ילדים; אני מביט בהם ורוצה להקנות להם עתיד, אבל זה קשה מאוד".

עם השימוש בסמים באה גם המחלה. לפי הערכת סוכנות האו"ם למאבק בסמים ופשיעה, מספר המכורים שמזריקים לעצמם סמים בהודו הוא 160 אלף בני אדם, שיותר משליש מהם הם נשאי איידס.

בשבוע שעבר, בשעה שנוסעים רבים מיהרו לעלות לרכבת לכיוון מרכז העיר, עשה ראמש קומאר שארמה, בן 45, את דרכו בסמטאות בין מזרקים, שפורפרות זכוכית ריקות ושיירי צואה. זה 20 שנים שהוא משתמש בהרואין, ובאחרונה החל להשתמש בחומרים סינתטיים ממכרים. משפחתו מודעת להתמכרותו. "כל יום יש לנו מריבה; רק אשתי מטפלת בילדים. אין לנו כסף; אני חושב קודם כול על הסמים ורק אחר כך על בני המשפחה, אבל אני לא מסוגל להפסיק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו